בטר פלייס כינסה היום מסיבת עיתונאים בה הוצג אוון ת'ורנלי, המנכ"ל החדש ומנהל הזרוע האוסטרלית לשעבר בחברה

שלום לשי אגסי: האם בטר פלייס במקום טוב יותר היום?

מימין לשמאל: שי אגסי, משה קפלינסקי ועידן עופר בטקס חניכת מרכז המבקרים בגלילות – צילום: סיון פרג'

בטר פלייס כינסה היום מסיבת עיתונאים בה הוצג אוון ת'ורנלי, המנכ"ל החדש ומנהל הזרוע האוסטרלית לשעבר בחברה. באופן כללי נראה שבטר פלייס עוסקת כעת בניהול המשבר שפוקד את החברה והטלטלה התדמיתית אותה היא חווה בעקבות סיום תפקידו של היזם ומייסד החברה, שי אגסי. 

אגסי היה הפרזנטור של החברה עד לסיום תפקידו שבוע שעבר וסיום תפקידו כמנכ"ל (וכן התפטרותו מהדירקטוריון) מהווים אבן דרך בהתפתחות המיזם. ת'ורנלי שיבח במסיבת העיתונאים את שי אגסי והגדיר אותו כ"חבר" ואיש חזון. הוא התבטא בצורה מאוד קורקטית ולא ביקר את אגסי אישית למרות שגם אמר שביצועי החברה לא היו מושלמים ויש הרבה מקום לשיפור. 

לעומת זאת תקף ת'ורנלי את התנהלות התקשורת הישראלית ואת היחס לה זוכה אגסי מאז הודעת בטר פלייס על סיום תפקידו כמנכ"ל. "בטר פלייס עשתה דברים גדולים, בנינו את התשתית שגם פועלת, וזו המורשת של שי אגסי. כמישהו שבא מבחוץ, זה מאכזב לראות כיצד התקשורת תוקפת את שי אגסי. כעת אנחנו מתחילים ללמוד מהלקוחות שלנו ואת הלקוחות שלנו. זה הצעד הבא של החברה ובזה נתמקד". ת'ורנלי המשיך את הקו המאוד אופייני לאוסטרליה ובחר שלא להאשים גורם ספציפי אלא התייחס לבטר פלייס כאל צוות שאחראי כולו להצלחות ולחוסר ההצלחות של החברה.

הקו המנחה העיקרי של בטר פלייס בימים משדר מצד אחד עסקים כרגיל, ואילו מצד שני יש חוסר הבנה בנוגע לעניין התקשורתי העצום. חשוב לזכור שבטר פלייס עד היום אמנם שיווקה קרוב ל-500 מכוניות אולם ההצהרות התקשורתיות הבומבסטיות של החברה, הנוכחות הכמעט סלבריטאית של שי אגסי, ומרכז המבקרים המושקע בפי גלילות נתנו תחושה שהחברה יודעת יותר טוב מכולם ובאה ללמד את תעשיית הרכב העולמית והישראלית חדשנות מהי תוך מינוף אגסי כ"סטיב ג'ובס" של עולם הרכב, לבטח בישראל.

אלא שבישראל ישנן קרוב ל150 חברות המספקות שירותים לתעשיית הרכב העולמית, התקשורת הישראלית מוכנה לקבל ולפרגן לכריזמה ולמנהיגות עד לנקודה בה מילים והבטחות ממצות את עצמן, וזהו למעשה הסיפור האמיתי של בטר פלייס לדעת כותב שורות אלה. מעבר למודל התמחור הבעייתי, אין ספק שהקונספט עליו עבדה החברה היה קונספט חדשני וקלע לכיוון שתעשיית הרכב הייתה עשויה לפנות אליו. אלא שהחזון של אגסי התחיל ב-2007 כשטכנולוגיות הקיימות היום היו על הנייר או ברמת המדע הבדיוני – סוללות בעלות כושר הטענה של רבע שעה, הטענה חשמלית באינדוקציה (אלחוטית), סוללות בעלות מטען אנרגטי גדול יותר מהצפוי, עלויות הסוללות עצמן, הרצון של הצרכן בפוטנציאל נסיעה כמעט בלתי מוגבל (התנהגות צרכנית שבטר פלייס קיוותה לשנות) הפכו את קונספט החלפת הסוללה לרעיון שכיום נראה מעט אנכרוניסטי. 

קשה לדעת לאן ינהיג ת'ורנלי את בטר פלייס. אחת ההתחייבויות הראשונות שלו היום הייתה לא לפרסם יעדים על מנת שהתקשורת לא תנשוף בעורפו עם סטופר וגיליון הערכה. כרגע המיזם מתרכז בגיוס הון של עוד חצי מיליארד שקלים, בנוסף לדבריו מחירי מוצרי החברה לא עומדים להשתנות אולם ישנן הערכות שאחרי הארגון מחדש שתעבור בטר פלייס עם עזיבת אגסי, יתכן והצהרה זו תשתנה, אולם קולה של החברה היום עדיין נשמע מעט מתנשא, כמו הילד שעומד בשולי הכיתה ולא מבין למה לא משחקים איתו, למרות שהוא נותן לכולם להעתיק את שיעורי הבית.