היום (ב') מתקיים במכון הישראלי לאנרגיה וסביבה יום עיון בנושא אנרגיה גרעינית בישראל, יום העיון יעסוק בסוגיות שונות בנושא האנרגיה הגרעינית כחלופה לאנרגיה פוסילית בהקשר של המשק הישראלי.

תחזיות בדבר ירידה במצאי של מקורות אנרגיה פוסיליים (פחם, נפט וכו') והצורך להקטין את פליטת גזי החממה הנגרמים בין היתר בשל השימוש בדלקים הפוסיליים, מעוררים ביקושים לאנרגיה שאינה מזהמת את האוויר.

בעוד העולם המערבי גועש מתוכנית הגרעין של איראן והסירוב שלה לחדול את העשרת האורניום, זה נשמע כמעט לא הגיוני לחשוב על הקמת כור גרעיני חדש בישראל. אך מצבה של ישראל שונה מזה של כל מדינה אחרת. ישראל אינה חתומה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT). והסיבה לכך נעוצה בכור גרעיני שישראל בנתה בעבר בדימונה, גם אם היא שומרת על עמימות מכוונת בכל הקשור אליו ומשום כך חל איסור חמור למכור לה טכנולוגיה גרעינית. שנית, ישראל היא מדינה קטנה, המטווחת בטילים מצד שכנותיה מדרום, מצפון וממזרח. אין אף אזור בישראל שניתן לומר עליו שהוא מוגן מטילים והדבר מגביר את הסכנה לפגיעה בכור.

ממתינים לדור הבא של הכורים הגרעיניים

בעולם קיימות כ- 400 תחנות כח גרעיניות המייצרות ב- 15% מתצרוכת החשמל העולמית. התדלדלות מקורות האנרגיה המקובלים (פחם, נפט וכו') והביקוש למקורות אנרגיה שאינם מזהמים את האוויר, גורמים למדינות רבות לשקול מחדש את השימוש באנרגיה גרעינית. למדינת ישראל נתונים אובייקטיביים ייחודים היכולים להשפיע על מערכת השיקולים בעד או נגד אנרגיה גרעינית. המומחים, מכל מקום, מסכימים כי לא יוקמו כאן כורים גרעיניים בעתיד הקרוב. אך השאלה היא אם כדאי לנקוט כבר היום צעדים שיאפשרו לישראל להשתמש בתוך עשור או שניים באופציה הגרעינית. למטרות שלום, כמובן.

ההשקעות בכורים גרעיניים למטרות שלום גואות. במשך קרוב לשלושה עשורים, ובעקבות האסונות שגרמו התקלות בכור בצ'רנוביל (1986) ובכור ב-Three Mile Island בארה"ב (1979), שרר קיפאון במחקר ובפיתוח של כורים גרעיניים. אבל שיפורים ניכרים בבטיחות הכורים והמודעות הסביבתית הגוברת, חוללו בשנים האחרונות מפנה. למעלה מ-45 כורים גרעיניים נמצאים בתהליכי בנייה ויתווספו לכ-430 כורים קיימים, המספקים 15% מתצרוכת החשמל העולמית.

רוב הכורים החדשים נבנים במדינות מתפתחות כמו הודו וסין, בעוד שמדינות מפותחות כמו ארה"ב, גרמניה ובריטניה, שתכננו בעבר לסגור את הכורים שלהן, משקיעות היום בהארכת חייהם. במקביל, מתנהלת תחרות עזה על כל לקוח בין שתי החברות המסחריות היחידות העוסקות בייצור כורים – Areva הצרפתית ו-Westinghouse האמריקנית.

המדען הראשי של משרד התשתיות הלאומיות, ד"ר שלמה ולד, טוען שלישראל אין מה למהר. במקום לרכוש את אחד הכורים המוצעים כיום בשוק, ממליץ ולד להתמקד בדור הבא של הכורים, שאמור להיכנס לפעילות משנת 2030.

הכורים האלה, בני הדור הרביעי, אמורים לעלות בהרבה על קודמיהם בבטיחות וביעילות. לדברי ולד, "ישראל צריכה להחליט על תוכנית מו"פ לאומית כדי ליצור בסיס ידע ומצוינות לקראת הופעת הדור הרביעי. זו תוכנית שמחייבת השקעת סכומים ניכרים, מאות מיליוני שקלים, אבל היא הכרחית".