בשלוש השנים האחרונות מדינת ישראל הפנתה משאבים ותקציבים לתחום התשתיות, מה שהביא לכך שמניות חברות התשתיות הגדולות שילשו את שווין.

זה לא סוד שתחום התשתיות בישראל מתפתח בקצב מואץ ונהנה מצמיחה: סלילה של כבישים, מחלפים וגשרים ופרויקטים בתחום התחבורה הציבורית כמו סלילת מסילות רכבת חדשות. ועוד לא דיברנו על התוכניות (העתידיות) להעתקת בסיסי צבא לנגב והקמה של נמלי ים חדשים…המשמעות היא שהפרויקטים בתחום התשתיות בישראל שווים מיליארדי שקלים.

לחברות קטנות בתחום זה אין את האפשרויות להשתתף ולזכות במכרזים (גם מבחינה כלכלית), כך שהשוק נתון בשליטתן הכמעט בלעדית של חברות התשתיות העיקריות (אלקטרה, שיכון ובינוי, שפיר ואשטרום)

הן מתמודדות ולרוב גם זוכות במכרזים השונים (בעיקר של הפרויקטים הגדולים שהיקף כל אחד מהם הוא מיליארדי שקלים) הודות לידע, לניסיון וליכולות ההנדסיות שלהן לבצע את הפרויקטים המורכבים האלו בהצלחה.

פועל יוצא מזה הוא עלייה בערכן של חברות אלו (כיום הן שוות ביחד כמעט 40 מיליארד ₪) שמאפשרת את צמיחתן עוד יותר והופכת כל אחת מהן לתאגיד ענק, כך שהן נמצאות לכל אורך השרשרת בתחום הנדל"ן, נכנסות לתחומים חדשים , מנצלות את הפלטפורמות הקיימות ומגדילות את יכולתן הפיננסית.

הבורסה בתל אביב מגיבה בהתאם. המניות של חברות אלו שילשו את שווין תוך 3 שנים בלבד, הפכו אותן לשחקניות מרכזיות בשוק והביאו להכללתן במדד ת"א 35. זאת למרות (או אולי דווקא בגלל) שההשקעה בתחום זה נחשבת להשקעה סולידית.

כאשר מוסיפים לכך את משבר הקורנה (שהביא להאצת פרויקטים בתחום התשתיות ולפריחת ענף הנדל"ן למגורים) ואת ההשקעה בו מצד גופים מוסדיים (הן במניות, הן במימון והן בשותפות בפרויקטים) התוצאה אחת – השקעה בתשתיות בישראל היא השקעה בטוחה ואטרקטיבית שמספקת לא רק תשואה קבועה, אלא גם רמת ביטחון יחסית גבוהה בימים של ריבית אפסית