יותר מעשור מאז נחשפו תגליות הגז במימי ישראל אך רק כ–40 מהמפעלים בישראל מחוברים לרשת החלוקה של הגז, מתוך 688 מפעלים פוטנציאליים. בכ–100 מפעלים בוצעו השקעות לקראת חיבור, אולם בשלב זה הם עדיין לא מחוברים לצנרת הגז למרות הבטחות והסכמים.
יותר מעשור מאז נחשפו תגליות הגז במימי ישראל אך רק כ–40 מהמפעלים בישראל מחוברים לרשת החלוקה של הגז, מתוך 688 מפעלים פוטנציאליים. בכ–100 מפעלים בוצעו השקעות לקראת חיבור, אולם בשלב זה הם עדיין לא מחוברים לצנרת הגז למרות הבטחות והסכמים.
יתרה מכך, אותם מפעלים, שהשקיעו מיליוני שקלים בהסבה לגז, מפסידים כסף מדי יום. מסתמן כי התכנון של חלקם להחזיר את ההשקעה בתוך שנתיים־שלוש ממועד השלמתה לא יתגשם. בינתיים, הם ממשיכים לשלם פי שניים ויותר על אנרגיה חלופית, מזהמת יותר. מנגד, חלקם לא התכוון כלל להשתמש בגז והחל בהסבה רק כדי לזכות במענק של משרד הכלכלה, שאינו מתנה את המענק בשימוש בגז כשהדבר אפשרי.
השלמת החיבור של כל המפעילים בכל רחבי הארץ תחסוך לתעשייה עד 700 מיליון שקל בשנה, ותשפר את התחרותיות שלה בעולם, אך במשרדי האוצר והאנרגיה מודים כי תוכניות החיבור לגז טבעי היטיבו עם מפעלים גדולים ופגעו בקטנים. הגז שמגיע ממאגר תמר מוזרם בצנרת ההולכה הראשית שהקימה חברת נתיבי הגז הטבעי לישראל (נתג"ז) לכמה מפעלים גדולים, ובהם בז"ן, נייר חדרה, כיל, מכתשים, חיפה כימיקלים וסוגת. הגז מגיע גם לתחנות הכוח של חברת חשמל ושל יצרנים פרטיים, ולבית הזיקוק אשדוד. בסך הכל מחוברים לרשת 24 גופים.
מהצנרת הזאת מסתעפת רשת חלוקה, שאמורה להגיע לכל מפעלי התעשייה ולצרכנים מוסדיים, כמו בתי מלון, בתי חולים ובסיסים צבאיים. רשת זו מתקדמת בדרום, שם נפרשו כ–300 ק"מ, אבל תקועה בצפון ובמרכז, שם נפרשו עשרות ק"מ בלבד, לדברי מקורות בענף.
לרשת החלוקה בדרום מחוברים כ–40 מפעלים, ובהם פניציה, נשר, אינטל, עוף הנגב, קרלסברג, פוליבה, טרה, וישיי (Vishay), פוליביד, חרסה, טבע־טק, איטונג, פריגו, גניר, אסם (צבר), סולבר וחד־אסף, וגם הקריה הגרעינית (קמ"ג). בנוסף, 130 צרכנים, שחתומים על חיבור לגז, אינם מחוברים בפועל. מאות צרכנים נוספים ממתינים לראות כיצד תקדם הממשלה את רשת החלוקה כדי להחליט אם להתחיל להשקיע בהסבה לגז טבעי.
חברות החלוקה, שאחראיות על רשת החלוקה, נבחרו במכרזים של משרד האנרגיה ב–2009–2012. כל אחת קיבלה מונופול ל–25 שנה באזור הגיאוגרפי שלה, והתחייבה להיקף פרישה במחיר מסוים של גז לצרכן. מצרכנים רחוקים יכולות החברות לדרוש עלויות נוספות על תשתית ההולכה. החברות מחויבות לחבר לגז בתוך שנתיים כל מפעל שפונה אליהן, אלא אם הן נתקלות בבעיות סטטוטוריות.
חברת נגב גז והחברה האחות נגב גז דרום פועלות באזור אשדוד ודרומית ממנה. סופר אנ.ג'י פועלת באזור המרכז וחדרה, עד עמק בית שאן. מרימון פועלת באזור החיפה והצפון, וחברת רתם, המשותפת למרימון ולחברה נוספת, פועלת בירושלים.
משרד האנרגיה, שאחראי על הנעת תהליכי החלוקה, לא ממש לוחץ על אותן חברות לפרוש את תשתית הצינורות, כפי שהתחייבו במכרזי הממשלה. רק באחרונה התחיל המנכ"ל הנכנס, אודי אדירי, לדבר על מסירת הזיכיונות של חברות החלוקה שאינן מחברות מפעלים בקצב הרצוי לחברה יעילה יותר. עם זאת, מקורות בענף העריכו שהמדינה לא תממש את האיום, מחשש להתנהלות משפטית ממושכת שתעכב עוד יותר את החלוקה.
בניה מדמוני, מנהל הרכש והפרויקטים במפעל פלציב שבעמק בית שאן, לא מקבל תשובות ברורות לשאלה מדוע סופר אנ.ג'י, שהבטיחה לחבר את המפעל לגז עד ינואר 2018, לא עומדת בהתחייבותיה. החברה גם לא נתנה לפלציב מועד חלופי לחיבור, אף שהמפעל השקיע 7 מיליון שקל בהסבה לגז.
"הסבנו את המכונות לגז טבעי, אך אנחנו צורכים גז טבעי דחוס, שמייקר פי שניים את עלות האנרגיה, זה יותר משנה", אמר מדמוני. "התייאשתי מלדבר אתם. הם אומרים שהם תקועים באלון תבור, ולא מצליחים להתקדם; שיש להם תוואי משוער עד למפעל של תנובה בתל יוסף ושהצינור בדרך אלינו, אבל משם הם לא יודעים מה יהיה. הם אפילו לא הגישו בקשה למועצה האזורית, כך שהם לא יכולים לומר שיש בעיות סטטוטוריות. להערכתי, לא משתלם להם להגיע הנה בשביל שלושה מפעלים. אם הם יגידו את זה במפורש — רשות הגז תצטרך לקנוס אותם".
את הגז הדחוס שהוא מקבל למפעל מספקת חברת סופרגז, ששותפה בסופר אנ.ג'י. מדמוני העריך כי לא כדאי לסופרגז לספק לו גז טבעי, שבו שיעור הרווח שלה נמוך בהרבה, שכן אז רווחיה יקטנו. "אם אקבל גז טבעי בצינור, סופרגז יפסידו, כי הם יקבלו פחות כסף".
ממשרד האנרגיה נמסר בתגובה כי "עשרות צרכני אנרגיה גדולים מחוברים כיום לגז הטבעי, ובהם כל תחנות הכוח לייצור חשמל, מפעלי תעשייה גדולים, ומפעלים קטנים ובינוניים. תוכניות העבודה של המשרד קובעות כי עד תום 2018 יחוברו 150 צרכנים גדולים, בינוניים וקטנים לגז הטבעי.
"משרד האנרגיה פועל בשיתוף משרד הכלכלה, האוצר וגופים נוספים על מנת להקל על תהליך ההסבה. כידוע, למרות החשיבות הגדולה בקידומו, ולאור העובדה שזהו פרויקט רחב, חדשני ומשנה מציאות — עדיין קיימים אתגרים שונים בדרך להקמת ופרישת רשת החלוקה, וחיבור המפעלים — והמשרד פועל לטיפול בהם.
"לאור החשיבות הגדולה של הנושא, כוללים תקציבי משרד האנרגיה לשנתיים הקרובות השקעה מאסיבית בחיבור הגז הטבעי ברחבי הארץ. כחצי מיליארד שקל יוקצו לפעילויות להשלמת והרחבת פרישת הרשת ברחבי הארץ, לפיתוח ולשדרוג קווי החלוקה על מנת להתאים אותם לביקוש עתידי, ולחיבור צרכנים לגז הטבעי, לרבות שכונות מגורים".
גם התעשייה לא יוצאת צדיקה מהסיפור. משיחות עם מקורות בענף עולה כי מדיניות משרד האנרגיה הובילה לכך שמפעלים רוצים לחתום על הסכם עם חברות החלוקה רק כדי לקבל מענק של כמיליון שקל — ולהמשיך בפועל לצרוך דלקים זולים ומזהמים יותר. למשל, מפעל נשר ממשיך לצרוך פטקוק זול (חומר דמוי פחם המספק את האנרגיה לכבשני המלט), אף שהוא מחובר לגז. מקורבים למפעל אמרו שהוא צורך גז ופטקוק, אולם ניתן לשער כי שיעור הגז בצריכה הוא מינימלי. רשות המסים ומשרד האנרגיה מתכננים להעלות את המס על פטקוק, אך נראה כי רק אם מחירו יהיה גבוה מממחיר הגז, המפעלים יעברו לצרוך גז.
באלון תבור מוקם צינור לאספקת אנרגיה מקיטור. חלק מהמפעלים באלון תבור, שצפויים להתחבר בקרוב לגז טבעי, כבר הבהירו לחברת החלוקה, סופר אנ.ג'י, כי הם לא בטוחים כמה גז יצרכו, וכי הדבר תלוי במחיר הגז לעומת הקיטור. סופר אנ.ג'י חיברה בשבוע שעבר את מפעל אליאנס בחדרה לגז טבעי, וצפויה לחבר שישה מפעלים באלון תבור עד אפריל. בכך יגיע מספר המפעלים המחוברים שלה לעשרה. עם זאת, חלקם לא צורכים כלל את הגז — אף שהחברה השקיעה מיליוני שקלים בהגעה לאותו מפעל. בד בבד, מפעלים הסמוכים לצינור ההולכה שהניחה אינם מתחברים לגז משיקוליהם. המצב מאפיין חברות הולכה נוספות, שטוענות כי הן מתקשות להרוויח במצב זה.
משרד האנרגיה מקיים מגעים עם חברות החלוקה כדי לשנות את תנאי הזיכיון שלהן, והדיון העיקרי הוא בשאלת חלוקת הסיכון שהן נוטלות עם ההשקעות בהנחת הצנרת. חלק מהחברות טענו כי רשות הגז שינתה את הרגולציה מאז שנחתם ההסכם עמן, ובכך ייקרה את ההשקעה לעתים פי שלושה.
חברות החלוקה נגד המעבדות הפרטיות
רשות הגז נהנית מהברית שלה עם רשתות החלוקה, לא רק במילות התמיכה שחלקן מרעיפות עליה, אלא גם במעשים באפיק נוסף. חלק מחברות החלוקה טירפדו בשבועות האחרונים את הצעת ההחלטה בחוק ההסדרים להפקיע מרשות הגז חלק מסמכויותיה, ולהעבירה למעבדות פרטיות, בדומה להעברת הסמכות למתן אישורים למפעלים להתקנת מפעלי הסבה לגז מהלך לחברות פרטיות.
ב–2015 הועברה הסמכות לאשר הסבות גז של מפעלים בחצר המפעל מרשות הגז לחברות פרטיות. תעשיינים רבים טוענים שהמהלך יצר צוואר בקבוק. כעת מבקשים משרדי האוצר והאנרגיה להוציא מידי רשות הגז את הסמכות לאישורי תקן בעבודות של חברות ההולכה, ולהעבירן למעבדות פרטיות ולמכון התקנים. לפי ההצעה, לרשות הגז אמורה היתה להישאר רק סמכות האישור של תקני הבטיחות בצנרת החלוקה.
י
חברות החלוקה לא רצו לעבוד מול מעבדות פרטיות "שאולי יגבו מהן מיליונים ושאינן מספיק מקצועיות", כפי שאמר אחד המקורות, ולחצו לשינוי הצעת החוק. ההצעה אכן שונתה, וסמכויות רשות הגז לא נפגעו. רשות הגז תמשיך להיות הגוף היחיד שיעניק את אישורי התקן והבטיחות לחברות ההולכה, עד שצוות בין־משרדי יחליט אחרת.
מקור בחברות ההולכה הצדיק את המהלך ואמר כי החברות ורשות הגז פיתחו נוהלי עבודה, ולראיה, הרשות מנפיקה אישורים בתוך חודש וחצי. לדבריו, לחברות פרטיות אין את המומחיות הנדרשת בגז, ולכן האישורים שלהן יינתנו באיחור, ולא יתקבלו כ"כזה ראה וקדש" ברשויות אחרות, כמו המשרד להגנת הסביבה או רשות הכבאות.
במפעלים מחכים לגז במשך שנים – ומקנאים במחירי הגז באירופה
בנוסף, בשל בעיית התלות המוכרת במאגר גז אחד (תמר) לפחות עד 2019 ובצינור גז אחד — מכיוון שהממשלה אינה פועלת לבניית צינור שני מהמאגר — נאלצה אסם לעבוד עם ציוד דואלי בנקודות הקצה, שיכול לעבור משימוש בגז טבעי לגפ"מ (גז בישול) במקרה של השבתת האספקה, כפי שאירע בספטמבר 2017. הצורך במבערים משולבים מייקר את העלויות. לקבוצת אסם יש מפעל בצ'כיה שמחובר לגז טבעי, שם אין בעיית אספקה ואין צורך במתקנים דואליים, טוענת החברה.
ההשוואה לצ'כיה כואבת גם בהקשר למחיר שאותו משלמת אסם על הגז. בישראל משלמת החברה כ–5.7 דולרים ליחידת אנרגיה. בצ'כיה היא משלמת כ–3 דולרים. כלומר, גם מחיר הגז הופך את התעשייה הישראלית לתחרותית פחות מול אירופה.
תגובות
מסופר אנ.ג'י נמסר כי " הטענות כנגד החברה הן עיוות קשה של המציאות. סופר אנ.ג'י מושקעת עד כה באזורים שנמצאים תחת אחריותה במאות מיליוני שקלים, בהליכי התכנון וההקמה של תשתיות הגז הטבעי, המתנהלים כסדרם גם בימים אלה. על אף הקשיים בשוק, החברה כבר חיברה לתשתית הגז הטבעי כמה מפעלים, ועד הרבעון הבא יחוברו בסך הכל כ–13 מפעלים לתשתית. לשמחתנו, ברשות הגז ובמשרד האנרגיה ערים ומודעים לכשלים הקיימים בשוק זה, ומנהלים מגעים עם כלל חברות החלוקה כדי להסדיר את הכשלים הקיימים בשיטת ההתקשרות הנוכחית.
"יש להצר על כך שמפעלים רבים מדי מנצלים לרעה את מדיניות עידוד צריכת הגז של המדינה. המפעלים האלה מבקשים להתחבר לרשת הגז כדי לזכות במענק שמן מהמדינה אבל לא מוכנים, לא רוצים ולא מתחייבים לצרוך גז, אלא רק ליהנות ממענק על חשבון קופת המדינה והציבור".