בחברה טוענים כי תזכיר החוק האיזורים הימיים שיוגש לאישור ביום א' מפקיר את הסביבה הימית ומאפשר למשרד האנרגיה לשלוט לבדו מבלי לאפשר למשרד להגנת הסביבה להשתתף בהחלטות הנוגעות לים

ביום ראשון הקרוב יעלה לאישור ועדת השרים לחקיקה, תזכיר חוק האזורים הימיים, המוגש מטעם שרת המשפטים, איילת שקד, שמטרתו להסדיר את הפעילות במים הכלכליים של הים התיכון, שכיום מתבצעים בהם קידוחי אנרגיה ללא כל הסדרה חוקית ראויה. בחברה להגנת הטבע טוענים כי תזכיר החוק מפקיר את הסביבה הימית ומאפשר שלטון יחיד למשרד האנרגיה, כשהמשרד להגנת הסביבה לא שותף אמיתי בקבלת ההחלטות, למרות שיש להן השלכות אדירות על הסביבה הימית.

עוד טוענים בחברה להגנת הטבע, כי לקחי אסונות, דוגמת דליפת הנפט במפרץ מקסיקו, לא יושמו בהצעת החוק הנוכחית, שלא מקיימת הפרדה אפקטיבית בין הגורם הנותן רישיונות קידוח, לבין הגורם המבצע בקרה סביבתית. בחברה להגנת הטבע טוענים כי על מנת להגן על הים ועל המערכות האקולוגיות שבו, ולעמוד בנורמות בינלאומיות מחייבות,יש לבצע בתזכיר החוק מספר שינויים, בהם החלת חוק הסביבה החופית גם במים הכלכליים, החזרת האיזון בין משרדי האנרגיה והגנת הסביבה, הקמת מנגנון ליישוב מחלוקות בין שני המשרדים ולאפשר הקמת שמורות ימיות אמיתיות, ללא כל פעולות העלולות להזיק להן

בחברה להגנת הטבע מסבירים כי שטח המים הכלכליים שווה בהיקפו לשטחה היבשתי של ישראל. הים העמוק אינו מדבר ריק מחיים, בקרקעית הים קיימים בתי גידול ייחודיים. רוב רובו של שטח המים הכלכליים לא מופה, והחיים בו לא תועדו. בתי גידול ייחודיים מסתתרים במרחב המים הכלכליים, אך עד כה לא התגלו, בגלל מאמץ חיפוש מזערי.

"חוק אזורים ימיים הוא חוק חיוני ונדרש, על מנת לממש את הזכויות ואוצרות הטבע שבשטח המים הכלכליים, ולאזן בין פעולות הפיתוח לבין פעולות השימור בסביבה הימית", מסבירים בחברה להגנת הטבע.
"כיום שורר במים הכלכליים הישראליים ואקום חקיקתי, שלא יכול להימשך, ואף מערער את הלגיטימציה של ישראל להפיק תועלות כלכליות מהשטח, בין השאר גם בהיעדר חוקי סביבה הולמים, תוך סתירה לאמנות בינלאומיות וללקחים מאסונות דליפת נפט שאירעו בעולם. מדובר על חוק החסר הסדרים חיוניים, ונעדר איזונים נדרשים בין פיתוח לשימור, בניגוד לנורמות בסיסיות".

"מדינת ישראל מבצעת בשטח זה פעילות להפקת אנרגיה, תחבורה ימית, דיג, תשתיות תקשורת בינלאומית ופעילות ביטחונית, ומתכננת להרחיב פעילויות אלה. בניגוד מוחלט ליבשה, במרחב זה שורר ואקום תכנוני וחקיקתי משמעותי. מצב זה אינו סביר, ומביא לביצוע פעולות פיתוח לא מבוקרות, החושפות את הסביבה הימית לאסונות וסיכונים סביבתיים בעלי פוטנציאל משמעותי לפגיעה בסביבה הימית ובמשאבי טבע ציבוריים.
"על מדינה המנצלת את משאבי הטבע בשטח הימי, חלה גם החובה לנהל אותו, לרבות מהיבטים סביבתיים", אומרים בחברה להגנת הטבע.
תזכיר החוק מציע כי קבלת ההחלטות בנושאי פיתוח, בדגש על הפקת אנרגיה במים הכלכליים, תהיה בידיו הבלעדיות של משרד האנרגיה. הבעיה המרכזית בנוסח תזכיר החוק בהקשר זה, היא שכל סמכויות ההחלטה (הנחיות למסמך סביבתי, בדיקת המסמך הסביבתי, החלטה על מתן היתר לחיפוש, קידוח ניסיון וקידוח הפקה, ופיקוח על הביצוע) מצויות באופן בלעדי בידיו של משרד האנרגיה. מדובר על מנגנון לא מאוזן, המוטה בצורה מוחלטת לטובת האינטרס היזמי. למשרד הגנת הסביבה יש מעמד של יועץ בלבד, והוא אינו רגולטור בעל סמכות.

השינויים העיקריים המוצעים על ידי החברה להגנת הטבע, הם: החלת חוק שמירת הסביבה החופית – להחיל את חוק שמירת הסביבה החופית גם בתחום המים הכלכליים, בעיקר בהקשר של הגדרת הערכים הסביבתיים שיש להגן עליהם, וההגדרה של פגיעה בסביבה הימית, יישום נורמות סביבתיות מחייבות בקידוחי גז ונפט – להחזיר את האיזון בין המשרד להגנת הסביבה לבין משרד האנרגיה, כשני רגולטורים עצמאיים בעלי מעמד דומה, לכל הפחות כפי שקיים היום בהסדר בתחום הטריטוריאלי, במסגרתו המשרד להגנת הסביבה מייעץ בכתיבת ההנחיות למסמך סביבתי, ומהווה את הרגולטור הבודק אותו. המשרד להגנת הסביבה יהווה גם את הגורם המפקח על ההיבטים הסביבתיים של הביצוע בשטח".
על פי החברה להגנת הטבע, נדרש מנגנון ליישוב מחלוקות בין שני המשרדים – המוסד המכריע בבקשות לפעולות חיפוש והפקת אנרגיה, יהיה מוסד דמוי ולחו"ף, בראשות גורם מתכלל, שאינו המשרד יוזם התכנית. אנו מציעים שהרכב הוועדה יהיה: מינהל התכנון (יו"ר), משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים, המשרד להגנת הסביבה, משרד הבריאות, משרד התחבורה, משרד הביטחון, רשות הטבע והגנים, ונציג ציבור מקרב הגופים הציבוריים שעניינם בשמירת איכות הסביבה. עוד ראוי שיקבע מנגנון לעיון הציבור בבקשות המוגשות לוועדה ומנגנון להגשה של התייחסויות הציבור אליהן, דיון בהן וערר.
עוד מציינים בחברה להגנת הטבע, כי "המנגנון המוצע לשטחים מוגנים בתזכיר החוק אינו "אזור ימי מוגן", כלשון החוק, אלא קליפה ריקה מתוכן, שכן ניתן להתיר באזור זה שימושים פוגעניים לערכי הטבע שבו. אנו מבקשים שתזכיר החוק יאפשר הקמת שמורות טבע ימיות אמיתיות, ללא פעולות פיתוח וניצול, ועם מנגנון ציבורי מאזן במקרה של רצון בביטול ההכרזה. כלומר, אנו מבקשים שתתווסף הגדרה של "שמורה ימית" להגדרות החוק. שמורה זו תהיה, בהגדרה, אזור ללא פעולות קידוח, דיג פוגעני, או כל פעולת פיתוח אחרת, ואישור הפגיעה בשמורה יהיה בסמכות מנהל רט"ג.