כזכור, כנגד חברת סימנס ישראל הוגש כתב אישום המייחס לה עבירות של מתן שוחד ועבירות נלוות. על פי כתב האישום מדובר בפרשייה של מתן שוחד של מיליוני יורו על ידי סימנס ישראל לבעלי תפקידים בכירים בחברת החשמל, כדי לקדם עסקאות של סימנס העולמית בהיקף של כ-700 מיליון יורו. במסגרת הפרשה נטען כי עובדי חברת החשמל הטו מכרזים ומסרו מידע פנימי של החברה בתמורה למאות אלפי דולרים שהועברו לחשבונות סודיים בשוויץ, כסף מזומן, טובות הנאה שונות והעסקתם בעבודות ייעוץ שונות עבור סימנס ישראל.

כתב האישום הוגש נגד סימנס וששה בעלי תפקידים בכירים לשעבר בחברת החשמל. לאחרונה, הודו חמישה מהם במסגרת הסדרי טיעון בקבלת שוחד ודינם נגזר, לעונשי מאסר בפועל וקנסות. ההעמדה לדין התאפשרה לאחר שהמדינה חתמה על הסכמי עד מדינה במסגרתם הוענקה חסינות לשלושה מנהלים בכירים לשעבר בסימנס ישראל – אורן אהרונסון, יצחק הירש וגונתר וייס. חברת סימנס ביקשה, בטרם שמיעת הראיות, לבטל את כתב האישום נגדה, בטענה שהמדינה לא הייתה רשאית ליתן חסינות למנהלים לשעבר בחברה כדי שיעידו נגדה. סימנס טענה שמתן חסינות למנהלים נותני השוחד, מחייבת מתן חסינות גם בעניינה. סימנס הוסיפה שמתן חסינות למנהלים פוגעת בזכותה להליך הוגן, ובכללה זכותה לשתוק ולא להפליל עצמה. סימנס טענה עוד שהעמדתה לדין ללא המנהלים מהווה אכיפה בררנית.

היום ניתנה החלטה תקדימית, ע"י השופטת מיכל אגמון גונן, שדחתה את טענות סימנס, וקבעה כי כעיקרון אין מניעה כי המדינה תתקשר בהסכמים עם מנהלים כדי שיעידו נגד החברה בה כיהנו. השופטת אגמון-גונן, בהחלטה ארוכה ומנומקת (95 עמודים) ניתחה את העקרונות בבסיס העמדה לדין של תאגידים, והבהירה שסימנס לא זכאית ליהנות מהחסינות שקיבלו אהרונסון, וייס והירש. זאת, כיון שתורת האורגנים, מכוחה מיוחסים מעשיהם של נושאי משרה בכירים לתאגיד, נועדה רק לצורך הטלת אחריות פלילית, ומרגע גיבוש העבירה אין עוד זהות ביניהם. השופטת הבהירה, שאם לא ניתן יהיה ליתן חסינות לנושאי המשרה הבכירים, שהם אלו שביצעו בפועל את העבירות, כדי להרשיע את החברה בה כיהנו, יהיה סיכוי רב שתאגידים שעברו עבירות, כמו עבירות השוחד, לא יתנו את הדין על מעשיהם. על כן קבעה, כעניין של מדיניות כי יש לאפשר הסכמים מסוג זה.

השופטת הוסיפה וקבעה כי כיום, כשתאגידי ענק, כסימנס, מעורבים בכל תחומי החיים, יש לשקול אילו הגנות יש להעניק להם. לדבריה, השוואת תאגידי הענק לפרט לצורך הענקת זכויות אינה נכונה עוד. החשש כיום, כך ציינה, הוא מפני פגיעה בזכויות אדם דווקא ע"י תאגידי הענק, ולא רק ע"י השלטון. השופטת ציינה שיש להבחין בין חברות ענק לחברות בודדים, וכן בין חברות למטרת רווח לחברות לתועלת הציבור. כשמדובר בחברה גדולה שמניעיה בביצוע העבירות, הן הגדלת הונה הכלכלי, יש למעט במתן הגנות, שבמקורן נועדו להגן על הפרט כשהוא ניצב בחקירת המשטרה. לאור זאת קבעה כי אמנם לסימנס כנאשמת יש זכויות, אך הן "חלשות" מאלה המוקנות לאורגנים.

אשר לטענות סימנס לפגיעה בהוגנות ההליך בשל מתן החסינות לאורגנים, נקבע כי טענות אלו ניתן יהיה לבחון רק בסיום שמיעת הראיות, שכן לא ברור אילו עדויות יוגשו לבסוף לביסוס אשמתה. לעניין זה ציינה השופטת, כי לאחר הרשעתם של מקבלי השוחד נוספו שניים מהם כעדי תביעה. ייתכן, כי עדות עדי המדינה, בנסיבות אלו תהיה פחות משמעותית. בסיום החלטתה הורתה השופטת אגמון גונן לסימנס להשיב בכתב לכתב האישום. בסוף החודש יתקיים דיון לעניין סדרי הדין ובתחילת ספטמבר תתחיל שמיעת הראיות.