מערכת תשתיותביום ראשון (26.2) בשעה 9.30 תתקיים הפגנה מחוץ לבית המשפט המחוזי בחיפה (רחוב פלי"ם 12, חיפה)
צילום: עמותת צלול
בתחילת השבוע שעבר (12.2) הורתה השופטת ג'אדה בסול מבית משפט השלום בחיפה על סגירת מיכל האמוניה במפרץ חיפה תוך 10 ימים ועל איסור מילויו. מדובר בהחלטה אמיצה שבמרכזה שלום תושבי מפרץ חיפה היקרים לי, שלמענם אני מנהלת את המאבק המרכזי שלי בכנסת ה-20. אזור המפרץ הפך במשך שנים לפצצה מתקתקת מבחינה בריאותית וביטחונית, בזמן שמדינת ישראל אפשרה לאינטרסים כלכליים להוביל אותה.
אפילו ניסיון של הממשלה להעביר את מיכל האמוניה לנגב במסגרת מכרז ממשלתי נכשל, ובמקביל דו"ח וועדה מקצועית לבחינת הנושא שיזמה עיריית חיפה, העלה כי פגיעה במיכלית שקולה לחמש פצצות אטום שיגרמו למותם של מאות אלפים. כעת, בעקבות שנים של מחאה ציבורית שהייתה לי הזכות לקחת בה חלק, קיבל בית המשפט את החלטתו החשובה תוך ביקורת קשה על הממשלה. כולי תקווה שהמיכל אכן ייסגר בהתאם להנחיית בית המשפט וללא עיכוב.
אתמול התקבלה החלטה גדולה נוספת הקשורה באמוניה, של השר להגנת הסביבה זאב אלקין, והיא לא להמשיך את היתר הרעלים לאחזקת אמוניה במיכל, ולסגור אותו בתוך 90 יום. גם ההחלטה הזאת לבטל את היתר הרעלים מבורכת, אך לא ברור לי מדוע יש לאפשר להם ארכה של 90 יום במהלכה תושבי חיפה ימשיכו להיות תחת איום.
במסגרת תרומתי הפרלמנטרית למאבק העלתי הצעה לסדר ודיון במליאת הכנסת, בעקבותיה יתקיים דיון בנושא בוועדת הכספים בשבוע הבא. בנוסף הגשתי הצעת חוק לאיסור ייבוא אמוניה נוזלית. לצד אלה יזמתי פנייה לממונה להגבלים עסקיים ולשר הכלכלה, בדרישה שחיפה כימיקלים לא תנצל את כוחה המונופוליסטי ותמנע בזמן ריקון המיכל את אספקת האמוניה למפעלים קטנים, הזקוקים לה לצורכי ייצורם השוטף.
אני רוצה להודות לכל התושבים, הפעילים הסביבתיים, ארגוני הסביבה, לעיריית חיפה ולעומד בראשה, יונה יהב שבזכותכם צלחנו את המאבק הזה. נמשיך לעמוד על המשמר, נוודה שמיכל האמוניה ייסגר ונמשיך במרץ לטפל במפגעים נוספים המרחפים כסכנה מעל הציבור.
ביום ראשון (26.2) בשעה 9.30 נגיע להפגין מחוץ לבית המשפט המחוזי בחיפה בדרישה אחת – לא לקבל את הערער של "חיפה כימיקלים" ו"התאחדות התעשיינים" ולסגור באופן מידי את מיכל האמוניה.
הצטרפו אליי!
יישר כח לכל הפעילים ובעלי הנכונות למאבק ולמובילים דוגמת יעל כהן פארן.
שוב הוכח כי אין גבול לטייקונים ולרודפי הבצע למנהם שלפתע הופכים אף ל"מגיני המעמד העמל". בושה לממשל שכולו
הטבות חנופה לבעלי הון והסתה בין חברתית לשאר האזרחים.
ברצוני להזכיר ולהדגיש כי פיקוד העורף ציין כבר ב1993 את הסכנה הגדולה הטמונה במיכל הנ"ל וכי יתכן מאד שהיה מי
שהטעה בזדון ובערמה את תא"ל זאב צוק-רם. השקר כידוע אינו נעצר בקרקעות ביו"ש או בשמפניה בירושלים.
כצפוי, הבעלים של חיפה כימיקלים לא מוכנים להפנים את ההחלטה של בית המשפט לסגור את מיכל האמוניה; הם מערערים על ההחלטה, מפעילים לחצים, ואינם מוכנים לסלק את האיום הנורא לחיי תושבי מפרץ חיפה, ולכן רק להשבתת מחאה של העיר חיפה, יש סיכוי להזיז את קובעי המדיניות בממשלת ישראל להתייחס ברצינות לתביעה הצודקת לסלק את ״מיכל המוות״ – מיכל האמוניה,לסגור את בתי הזיקוק (בז״ן) של ״האזרח הבריטי״ – עידן עופר, ולשים סוף לכל התעשיות המזהמות במפרץ חיפה.
הבעייה היא, שאסור לסמוך על יונה יהב, שפרט לדיבורים כדי לצאת ידי חובה, בעצם כמעט ולא עושה כלום!
יונה יהב הוא הרי שבוי של הטייקונים.
יונה יהב מפחד כי ברגע שיעמוד בראש מחאה אמיתית, וישבית את העיר, יתחילו הטייקונים לחפש לו מחליף….
הפחד שלו מובן, אך לחלוטין לא מוצדק!
מי שמתיימר להיות מנהיג, חייב לקחת גם סיכונים.
אין ספק שהטייקונים ועידן עופר בראשם, ברגע שיבחינו שיונה יהב חדל להיות ״כלבלב פודל״ שלהם, הם יתחילו בקמפיין להדיח אותו.
כך גם עשו הטייקונים בזמנו לאריה גוראל, והצניחו במקומו את עמרם מצנע.
לכן, אי אפשר לקוות שיונה יהב ישתנה וייעשה את מה שמצופה ממנהיג אמיתי שמוכן גם לקחת סיכונים אישיים.
הפיתרון:
לעקוף את ראש עיריית חיפה ואת ראשי ערי המפרץ, בעלי ה״ברכיים הרועדות״, ולהכריז על מחאה עממית, אינטנסיבית ונחרצת.
מחאה כזו תבוא לידי ביטוי ב:
א. השבתה מלאה של העיר חיפה
ב. השבתת הדרכים אל העיר וממנה
ג. השבתת הרכבת
ד. השבתת הנמל
וכו׳ וכו׳
כאשר המוני תושבי חיפה יחסמו בגופם את הדרכים ל:
1. מפעלי בז״ן
2. נמל חיפה
3. מיכל האמוניה
4. רכבת ישראל
וכו׳ וכו׳
רק אז תחל הידברות אמיתית מלווה בערבויות ובטחונות לשינוי דרסטי של המצב.