ב-26 לספטמבר הודיעו תאגידי הגז השותפים בפרויקט לויתן על "התקשרות בהסכם לייצוא גז טבעי מפרויקט לוויתן לחברת החשמל הלאומית של ירדן". בעקבות ההודעה על החתימה על ההסכם יצאו תאגידי הגז ותועמלניהם ובראשם השר שטייניץ במתקפת תעמולה נרחבת

אפשר לזהות לפחות שלש הטעיות בהודעת תאגידי הגז ותועמלניהם: דיווח חלקי. מחיר הגז. היקף העיסקה.

דיווח חלקי – רב הנסתר על הגלוי

תאגידי הגז לא דיווחו על פרטי סעיף Take or Pay בהסכם, לפיו חברת החשמל הירדנית התחייבה לרכוש או לשלם בעבור כמות שנתית מינימלית של גז, בהיקף ובהתאם למנגנון כפי שנקבע בהסכם.

לא דיווחו על מחירי הגז הבסיסיים בשלב הראשון של ההסכם. לא דיווחו על הערכתם לגבי מחיר הגז הטבעי בתקופת ההסכם. לא דיווחו על ההערכות שלהם לגבי מחירי הנפט העתידיים בתקופת ההסכם. לא דיווחו שלחברת החשמל הירדנית יש אפשרות להקטין את כמות הגז שהיא חייבת לרכוש, ה- TOP, לפי תנאים שמפורטים בהסכם.

בנוסף לא דיווחו תאגידי הגז שבמקרה של כשל מצד נובל (שותפי לוויתן) לספק את כמויות הגז הנקובות בהסכם, נובל חייבת להחזיר את כמויות הגז שלא סופקו במחיר נמוך ב- 25% – 35% מהמחיר הנקוב בהסכם.

מחיר הגז – נמוך מזה הנמכר לחברת החשמל בישראל

אחת הטענות שפורסמו היא שהירדנים "הסכימו לשלם מחיר גבוה על הגז – יותר מהמחיר שנקבע בחוזה היקר בין חברת החשמל למאגר תמר". אלא שזו טענה שקרית בוטה. זו השוואה בין מחיר ממוצע (מוטעה, להלן) בסך 6.2 – 6.3 דולר ליחידה שהירדנים ישלמו בתקופת ההסכם, לבין המחיר הנקודתי שחברת החשמל הישראלית משלמת כיום.

המחיר הממוצע שחברת החשמל הישראלית תשלם בשנים 2020 – 2034, לפי תחזית ההכנסות של דלק קידוחים בדוחות ל-2015, הוא 7.25 דולר ליחידה, גבוה ב-15% מהמחיר הממוצע שהירדנים ישלמו.

המחיר ליחידת חום בשלב הראשון של ההסכם עם ירדן עומד ככל הנראה על 5- 5.5 דולר, הרבה פחות מהמחיר של 6.2 – 6.3 דולר ליחידת חום שפורסם בתקשורת והרבה פחות מהמחיר שחברת החשמל משלמת כיום, וממחיר הגז שהיא תשלם ב-2020.

היקף העיסקה – הערכות המנסות לנבא את העתיד

ציטוט מההודעה של תאגידי הגז לבורסה על ההסכם: "שותפי לוויתן מעריכים כי היקף ההכנסות המצטבר ממכירת גז ל-NEPCO [חברת החשמל הלאומית של ירדן] עשוי להסתכם בכ – 10 מיליארד דולר וזאת בהנחה ש-NEPCO תצרוך את הכמות החוזית הכוללת, ועל בסיס הערכת השותפות לגבי מחיר הגז הטבעי בתקופת ההסכם" .

היקף ההכנסות מההסכם אינו אלא הערכה של תאגידי הגז, והוא תלוי בהערכות שלהם לגבי מחירי הנפט העתידיים, בהנחה שירדן תצרוך את הכמות המירבית של הגז בהסכם, ובמחיר הגז שהוא תוצאה של נוסחת הצמדה שהנתונים שהוכנסו אליה רחוקים, ככל הנראה, מלשקף את מחירי השוק העתידי של נפט גולמי.

חלומות חסרי בסיס ריאלי

על פי הערכות של דלק קידוחים שנמסרו בדוחות ל-2015, מחיר חבית ברנט יעלה ל-81 דולר לחבית ב- 2020, ולכ- 100 דולר לחבית ב-2024, וימשיך לעלות ב 4% בכל שנה לאחר מכן. (עמ' א-44 בדוחות). סביר להניח שהמחיר המחושב של הגז שצפוי להמכר לירדן בשנים 2020 עד 2034, והערכת ההכנסות של 10 מיליארד דולר מההסכם, מתבססים על הערכות אלו של תאגידי הגז.

בעולם הריאלי, כיום ב-13 לאוקטובר 2016, מחיר הנפט מסוג ברנט למסירה בדצמבר 2019 בבורסת ICE הוא 58.14 דולר לחבית. כלומר, נמוך משמעותית מההערכה של-81 דולר לחבית שהיתה לשותפי בלוויתן בסוף 2015.

לפי מחירי הנפט הנוכחיים, או אלו שנסחרים בחוזים על הנפט, מחיר הנפט יהיה נמוך באופן משמעותי מהערכות אלו של תאגידי הגז. כתוצאה מכך גם מחיר הגז שימכר לירדן וגם סך ההכנסות מההסכם יהייו נמוכים משמעותית מאלו שנמסרו בתקשורת או שניתן לציבור בישראל להבין.

ההנחה שNEPCO תצרוך את הכמות החוזית הכוללת מטעה. בהסכם יש סעיף Take or Pay שפרטיו לא נמסרו, לפיו חברת החשמל הירדנית התחייבה לרכוש או לשלם בעבור כמות שנתית מינימלית של גז, בהיקף ובהתאם למנגנון כפי שנקבע בהסכם.

בינתיים פורסמו בעיתונות בירדן פרטי ה- TOP, המחוייבות לרכישה של חברת החשמל הירדנית שעומדת על 2.25 בי.סי.אם לשנה, 75% מהכמות החוזית הכוללת. העיתון הירדני נותן עוד שני פרטים חשובים שלא נמסרו בהודעות לבורסות ולציבור.

לחברת החשמל הירדנית יש אפשרות להקטין את כמות הגז שהיא חייבת לרכוש, ה- TOP, לפי תנאים שמפורטים בהסכם. במקרה של כשל מצד נובל (שותפי לוויתן) לספק את כמויות הגז הנקובות בהסכם, נובל חייבת להחזיר את כמויות הגז שלא סופקו במחיר נמוך ב- 25% – 35% מהמחיר הנקוב בהסכם. לשני הפרטים האלו השפעה מהותית על ההיקף הכספי של ההסכם, ועל הסיכוי שהבנקים יסכימו לממן את פיתוח לוויתן על בסיס ההסכם.

חתימת הסכם מכירת הגז לירדן חשובה ומבורכת. אבל ההסכם רחוק מלהיות מה שתועמלני הגז מספרים ורוצים שנאמין. כדאי שכולם, בראש ובראשונה שר האנרגיה ואנשיו יצאו מארץ הפלאות ויתחילו לראות את העובדות נכוחה, כמות שהן.

הכותב הוא חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר