במהלך היום הראשון שלי בפריז שבו סיירתי בין חדרי שרתים לעשרות מסכים ומוצרי בקרה בתחום התעשייתי, המוסדי, והביתי  הפנמתי לעומק שהשילוב בין דטא לאנרגיה מסקרן ברמת שאלת המהות שלאן התחום צועד? מציאות יצרני החשמל כיום הנה זרם ישיר על פי ביקושי צריכה. לכן אגב ישנם מספר תחנות הפרושות על פני המדינה, ובשעות שעמך ישראל מתקלח ורואה חדשות התחנות מתניעות בעליית ביקושים ודוממות בירידתם. אגירת האנרגיה תשנה את כל כללי המשחק בייצור ברמה הגלובאלית והמקומית. כל צרכן יוכל לנהל את הביקושים שלו ולרשת תהיה רזרבות חיוניות ולא תצטרך להפעיל ייצור ממוקד מיידית. ובכך גם במקביל תייעל את מערכות ייצור משמש ורוח ע"י אגירה נכונה וביצור לצרכנים. החלטתי לבחון את המוצר ראיינתי את Barthold Veenendaal המתפקד כ svp energy storage

מהי הסיבה שאתם יוצאים לשיווק עם מוצר אגירה? זה לא מוקדם מדי?
מהתפיסה הרחבה של חברה של ניהול אנרגיה ואוטומציה ובקרה חיפשנו פיתרון של אגירה. אגירה זה המפתח והלינק לתפיסת האנרגיה הרחבה שלנו. אגירה צריכה להיות סיגמנט וחלק מהמערך הכולל. הקמנו צוות קטן שיפתח את המוצר. העלות לכאורה גבוהה נכון להיום. אז פיתחנו מערכת שמתאימה לסוגים שונים של צרגנים ולכן בנינו אותה בשיטת המגירות, כמו החשיבה של הדטא סנטר. בנינו בטריות מליטיום. ובנינו מערכת קלה לתפעול וכל בטריה לא תעלה על משקל של 30 קילו. רצינו פיתרון קל ושלא מכיל בתוכו מערכת שאינה ניתנת לתיקון מיידי. כי זה משמש כמו לגו על פי צרכי הלקוח, ואם יש תקלה מתקנים נקודתית. בתוך המערכת יש מערכת שליטה המסמנת ועוקבת אחרי איכות ההטענה והפריקה. ליטיום איי זו הבטריה הנפוצה.
האם זה יכול להוות תחנה לייעול מפעל שמייצר מכל מיני מקורות ייצור? 
המערכת מזהה את מקורות האנרגיה ויוצרת איזון אמיתי. לבין כל המערכות.
מה הערך המוסף של שניידר לעומת חברות אחרות שמיצרות בטריות? 
בטריה לבד לא מספיקה. זה לא יעיל הערך האמיתי הנו השימוש שאנו עושים ממקורות האנרגיה והיעילות. אנחנו מביאים את התוכנה ואת החומרה ללקוח ואין הגבלה והיא מולדולרית עלפי כל גודל  וצורך של הלקוח.
זה היה החלק החסר במעגל של ניהול אנרגיה.ותפיסת הI.O.T
מה האחריות שניתנת על המערכת ללקוח ?
עשר שנים לפחות. על פי מידה של 5000 סיבובים בשנה.
החלטנו לשווק למשק רק בשנה הבאה.אנחנו בוחנים את היעילות של המערכת אבל מבחינתנו זו סגירת הלופ  שהייתה חסרה לנו. האגירה הזאת  סוגרת לנו את המעגל.

מאת: ארנון מעוז