ועדת הכלכלה של הכנסת בראשות ח"כ איתן כבל המשיכה היום את הליך ההתייעצות, בהתאם לסעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים, באשר למשק הגז הטבעי. הוועדה פתחה את היום בשמיעת נציגי הארגונים החברתיים, וסגרה אותו בדיון עם נציגי הממשלה. מוריס דורפמן: הפולמוס הציבורי סייע לנו לשפר את המתווה ואנחנו שמחים על כך

אמנון פורטוגלי בוועדת הכלכלה: המזכר לרכישת הגז של דולפינוס לא שווה את הנייר עליו הוא חתום

ועדת הכלכלה של הכנסת בראשות ח"כ איתן כבל המשיכה היום את הליך ההתייעצות, בהתאם לסעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים, באשר למשק הגז הטבעי. הוועדה פתחה את היום בשמיעת נציגי הארגונים החברתיים, וסגרה אותו בדיון עם נציגי הממשלה. מוריס דורפמן: הפולמוס הציבורי סייע לנו לשפר את המתווה ואנחנו שמחים על כך

בתמונה הראשית: נציגי הממשלה בדיון בוועדת הכלכלה על סעיף 52 לחוק הממונה על ההיגבלים. צילום: ועדת הכלכלה

הבוקר (א') החל הדיון השלישי בוועדת הכלכלה בסעיף 52 לחוק הממונה על ההיגבלים העסקיים, שנועד לאשר את מתווה הגז, כששני הדיונים הקודמים הוקדשו לדיון עם הארגונים החברתיים וגם הדיון היום החל בכך. נציג עמותת אל הפרט ואתר מידה, ארז תדמור, פתח את היום ואמר כי בדיון הציבורי על מתווה הגז נשמעות הרבה סיסמאות ומעט מאוד עובדות. לדבריו, מחיר של 5.5 דולר ליחידת חום הוא נמוך יחסית בהשוואה עולמית, ואזרחי ישראל קיבלו עסקה טובה בהחלט. הוא הוסיף כי אחוזי התשואה בקידוחי מים נמוכים בעולם עומדים על 26.4%, בעוד הרווח מתמר הוא נמוך מכך – כ-20-21 אחוז. "עקרונית, המחשבה שמדינה צריכה לקבוע ליזמים שיעור רווח חוסר הבנה של איך עובדת כלכלה. יש שני סוגים של כלכלה – מתוכננת וחופשית. יזמים שמשקיעים כסף עושים לעצמם חישובים של סיכונים, סיכויים ורווח פוטנציאלי. זה לא הגון לעשות להם מה שעשו בדיעבד, כשמפרים חוזה ולמעשה פוגעים במעמד של ישראל בעיני משקיעים מהעולם", אמר תדמור.

החוקר אמנון פורטוגלי התייחס לסעיף היציבות הרגולטורית ואמר כי הוא "מרסק את הדמוקרטיה". הוא העריך כי אין אפשרות ריאלית לייצא לא למצרים, לא לירדן ולא לטורקיה. "המזכר עם דולפינוס לא שווה את הנייר עליו הוא חתום", אמר. "זה הסכם משונה, אין התחייבות של תמר לספק ואין התחייבות של דולפינוס לרכוש את הגז. תאגידי הגז לא יודעים מי זו דולפינוס, הם חתמו חוזה עם חברה שיכולה להיות חברת קש וההתקשרות איתה יכולה להיות למטרות אחרות", אמר. לדבריו, שדה אפרודיטה בקפריסין לא פותח 4 שנים אחרי שהתגלה, מפני שאין למי לייצא את הגז. "הגדלת תפוקת הגז המצרית למעשה מאפסת את האפשרות לייצא גז ועוקרת משורשה את ההצדקה לשימוש בסעיף 52", טען פורטוגלי.

ח"כ דוד ביטן (הליכוד) שב ואמר כי המתווה אושר כבר בממשלה ובכנסת וגם נדון בוועדה. לדבריו, "גם לחבורת הגז יש זכויות, אנחנו לא מדינה קומוניסטית. אם נלאים את השדות תקום חברה ממשלתית שבסוף תגמור כמו חברת החשמל עם חוב של 73 מיליארד שקל, שאנחנו לא מצליחים להתמודד איתו. גם פיקוח על מחירים זה לא הפתרון הכי טוב, כי פיקוח על מחירים עלול להכניס מרכיב של מס וזה לא אומר שהמחיר יהיה לטובת האזרחים". באשר ליצוא אמר ח"כ ביטן כי הוא דרוש לשם החזר השקעות אדירות, על מנת לפתח את לוויתן. הוא הוסיף כי אם לווייתן לא יפותח לא יהיה לנו ביטחון אנרגטי, ואמר כי היצוא למצרים וירדן יאפשר לבסס את הסכמי השלום על יחסים כלכליים.

ח"כ כהן פארן התייחסה לדברי ח"כ ביטן, באשר להלאמה, ואמרה: "הגז הוא כבר לאומי ועל זה אין ספק, הוא של המדינה שנתנה רישיון לחפשו וחזקה להפיקו. נוצרה בעיה קשה של מונופול והשאלה מה עושים עם זה, בין הלאמה למונופול יש עוד מצבי ביניים, למשל להקים חברה ממשלתית שתהייה שותפה חלקית. הבעיה במתווה היא שאין הסתכלות על אפשרויות אחרות. ההחלטה להגדיל יצוא מתמר לפני שלווייתן מחובר לחוף לא תבטיח את פיתוח לווייתן".

ח"כ ביטן אמר כי הוא מסכים שנושא פיתוח לווייתן הוא מהותי. לדבריו, "הבסיס ליצוא מתמר זה פיתוח לווייתן, אחרת אנחנו לא יכולים לייצא. אין מצב שלווייתן לא יפותח אבל אני מוכן לשקול להכניס זאת באופן חוזי".

מספר שעות מאוחר יותר החל הדיון בוועדת הכלכלה עם נציגי הממשלה בעניין מתווה הגז, סגן ראש המועצה הלאומית לכלכלה, מוריס דורפמן: בתקופה האחרונה מתנהל פולמוס ציבורי והוא חלק בלתי נפרד מהתנהלות במדינה דמוקרטית וזה גם סייע לנו לשפר את המתווה לכן שמחים להציג אותו. הוא הטוב ביותר שניתן להציג במצב העולם שראינו לפנינו בדיוק לפני 11 חודשים שהתחלנו את התהליך. רצינו תחרות אבל יותר מזה רצינו יתירות וביטחון אנרגטי לאזרחי המדינה. ידענו שחוזי יצוא עם מצרים היו מאוד קרובים לחתימה. בלי חוזי יצוא מאגר לווייתן לא יפותח. אם לא יהיה יצוא מלווייתן לא יפותח לווייתן. יצוא מתמר לא תורם לפיתוח לווייתן. היצוא מתמר נועד לאפשר הרחבת המאגר והיצוא מלווייתן נועד לפתח את לווייתן.

המשנה ליועמש לממשלה עו"ד אבי ליכט: כשבאים לפרש את סעיף 52 חשוב להבין שתחרות זה דבר חשוב אבל יש עוד דברים חשובים כמו היבטים ביטחוניים גיאופוליטיים. הסיפור הביטחוני היה על השולחן מהיום שבו התחלנו. האופציה להפעיל את סעיף 52 הייתה על השולחן מהיום שגילה חזר בו. השיקולים הביטחוניים גיאופוליטיים היו מלכתחילה על השולחן, מראשית הדרך היה ברור שיש גם היבטים כאלה. אבל מאז שהממונה הודיע ששינה עמדתו הבנו שצריך לעשות שימוש בסעיף. לכן השימוש בסעיף עלה כשהבנו שלא יכולים להמשיך לכנס את המתווה בשיתוף פעולה עם הממונה על הרשות להגבלים עסקיים. הסעיף מדבר על איזון בין תחרות לשיקולי ביטחון ומדיניות חוץ.

פרופ' יוג'ין קנדל: הבעיה העיקרית של נושא הגז כמו בעיות נוספות שיש מספר רגוטלורים ואין תיאום ביניהם וכל אחד יכול לעצור תהליך. לא מצאתי שלממונה על הגבלים עסקיים הייתה השפעת מקרו כזו על משק כלשהו. הצוות שעבר מ-22.12.14 עשה בדיוק את מה שאבי כתב, תיאם בין הרגולטורים. התאספו אנשים שלאורך שנים היו צריכים לעבוד יחד ולא עשו זאת, וצריך להודות לדיויד גילה שזק את הפצצה וגרם לכינוס הרגולטורים. לכן קרה פה משהו מאוד חשוב. גילה יכל ללכת לבית משפט, הייתה לו את הסמכות. חלק ניכר מהצוות עבד על הנושאים במשך 5 שנים, זה היה שיתוף פעולה.

ליכט התייחס לפיתוח מאגר לוויתן: אם לווייתן לא יפותח מצבנו יותר טוב עם המתווה. כלומר אם לוויתן לא יפותח אחרי שאנחנו עשינו מרב מאמצים שיפותח ונטרלנו את הטענות שלהם והממשלה יצאה מגדרה לסייע לפיתוח – מצבנו גם בזירה המשפטית וגם בזירה הבינלאומית יהיה יותר טוב.