סמנכ"ל פיתוח הפרויקטים החדשים של חברת האנרגיה הצרפתית EDF EN דיבר על התמורות במשק אנרגיית הרוח העולמי ועל הפיתוחים החדשים בשוק. סקאלונה דיבר על הבעייתיות שהוא נתקל בה בפיתוח שווקי רוח חדשים ברחבי העולם, על הפוטנציאל בישראל ועל טורבינות רוח ימיות

כרמלו סקאלונה: עוד כמה שנים יהיו טורבינות רוח בגובה של מגדל אייפל

סמנכ"ל פיתוח הפרויקטים החדשים של חברת האנרגיה הצרפתית EDF EN דיבר על התמורות במשק אנרגיית הרוח העולמי ועל הפיתוחים החדשים בשוק. סקאלונה דיבר על הבעייתיות שהוא נתקל בה בפיתוח שווקי רוח חדשים ברחבי העולם, על הפוטנציאל בישראל ועל טורבינות רוח ימיות

בתמונה הראשית: כרמלו סקאלונה, סמנכ"ל פיתוח עסקים חדשים, EDF EN. כנס "אתגרים בפיתוח של פרויקטי רוח בישראל"

כנס ה"אתגרים בפיתוח פרויקטי רוח בישראל", שנערך היום (ה') במלון דן פנורמה בתל אביב ומשך אליו עשרות דמויות בולטות ממשק הרוח הישראלי, כלל גם נאום של אחד מבכירי הענף בעולם: כרמלו סקאלונה, שעבד במשך שנים בענקית האנרגיה הספרדית גמסה וכעת עבר לתפקיד סמנכ"ל פיתוח פרויקטים בענקית אנרגיה אחרת- EDF EN, תאגיד הרוח הצרפתי שמפתח פרויקטים ברחבי העולם, בין היתר בישראל באמצעות חברת הבת EDF EN Israel.

"הגודל של טורבינות הרוח גדל מאוד בשנים האחרונות, וב-2017 צפוי להגיע לגובה שאף ניתן כבר להשוות לגובהו של ממגדל אייפל", לפי סקאלונה, שטוען שניתן להגיע לגודל טורבינת רוח שמייצרת אף 10 מגה-וואט, אך ההגבלות הן על החומרים ועל הלוגיסטיקה. סקאלונה המשיך: "אפשר לייצר טורבינות של 200-300 מטר אבל צריך לייצר אותן ולשנע אותן. כיום הפשרה בין הגודל לנוחות הכלכלית היא טורבינת של 3-4 מגה-וואט. דמיינו איזה גודל מנופים תצטרכו כדי להרים טורבינה של 150-מטר. עם זאת, בטורבינות עד גודל מסוים כיום אפשר לייצר בסיס קודם כדי להתקין את העמוד של המגדל מבלי להשתמש בעגורנים, ולהשתמש בהם רק כדי להתקין את הרוטרים של הטורבינה".

סקאלונה סקר את הבדלי השוק היום בין ענף הרוח לענף הסולארי, "ההבדל בין הרוח לסולארי הוא שהרוח לא חוותה הוזלות בשנים האחרונות כמו הסולארי. עם זאת, אנרגיית רוח היא עדיין מובילה עולמית ומתחרה כלכלית בכל סוג של אנרגיה מלבד הסולארית, אפילו בגז טבעי, בגרעינית ובפחם. אפשר להשיג רוח בכל מקום, גרמניה היא שלישית או רביעית בייצור רוח והיא לא מדינה עם הרבה רוחות".

לאחר מכן דיבר סקאלונה על הבעיות של ענף הרוח, "במדינות עם הרבה רוח יש את הבעיה של קרח שמצטבר על הרוטרים וזה יכול לייצר טילי קרח שמתעופפים מהרוטרים – בדרך כלל פותרים את זה עם שעות ההפעלה של הטורבינה. יש גם הגבלה חברתית לגודל של הטורבינות מאחר וככל שהם יותר גדולים הם מהווים יותר מטרד חברתי. הבעיה היא שמנסים להרחיק את טורבינות הרוח מהאיזורים המיושבים אבל כשמציירים את העיגולים מסביב לאיזורים מיושבים מגלים שזה מצמצם את המיקום שבו אפשר למקם את טורבינות הרוח כמעט לאפס. יש מספר פתרונות ביניהן הצבת רדארים שמראים את המרחק מהטורבינה".

סקאלונה סיפק עצות לחברות החושבות על הקמת פרויקט רוח: "הדבר הכי חשוב זה לעשות את המדידות הכי טובות שאפשר לרוח. לא לחסוך כסף על המדידות. יש סיכון כי כשאתה מתחיל למדוד כשאתה לא בטוח אם הפרויקט שלך בכלל ייצא לאור אבל זה כסף שחשוב להוציא. אתה צריך לדעת מה תהיה הרוח שלך. היום יש שיטות מדידה משולבות עם אנרגיה סולארית שהן יותר זולות אבל גם פחות מדויקות".

לאחר מכן עבר סקאלונה לדבר על פרויקטי רוח בלב ים, "טורבינות רוח ימיות הן גם אופציה ובישראל יש קו חוף יפה ונמוך אז זאת אופציה לעתיד. יש אתגרים אחרים לגמרי מבחינה של ההתקנה והתחזוקה של טורבינות רוח ימיות. ב2020 נראה טורבינות רוח של 10 מגה-וואט וזה המפתח לכלכליות של טורבינות הרוח הימיות. מה שצריך לעשות זה לפתוח טורבינות רוח על החוף ואז לרדת לים רק כשאתה באמת מוכן לזה. כי חברות שלא באמת יודעת מה הן עושות מפילות את הפרויקטים שלהן בתוך שבועות ספורים".

"בטורבינות רוח על החוף ברגע שקיבלת את האישורים פשוט תבנה כמה שיותר מהר, אבל בטורבינות רוח ימיות אתה צריך להיזהר ולבצע הרבה מדידות גם אחרי שקיבלת את האישורים כי ברגע שטעית במשהו אחד קטן כל הפרויקט יכול ליפול".

בהמשך סיפר סקאלונה על ניסיונו בפרויקטי רוח בחו"ל, על ההצלחות והכשלונות שבהם, "באיטליה האתגר העיקרי שלי היה הקבלה החברתית של טורבינות הרוח. זה קרב שהפסדנו בו לפני שהתחלנו. בארצות שבהן טורבינות הרוח מתקבלות כמו ספרד וגרמניה ודנמרק התושבים לא חושבים על הטורבינות כאל מפגע נוף או רעש אלא חושבים על הטורבינות כעל אנרגיה ירוקה ומתחדשת, ובאיטליה לא הצלחנו לשכנע אותם לחשוב ככה והייתה הצבעה על זה והנושא נפל והחדירה שם מוגבלת. ביוון שם גם עבדתי היה פוטנציאל מאוד גבוה אבל לא הצלחנו לבנות יותר מ-100 מגה-וואט לשנה למרות שגם התעריף היה טוב מאוד מאחר והביורוקרטיה הייתה מסובכת והשיטה לאשר פרויקטים הייתה כל כך מורכבת שלא היה סיכוי. הביורוקרטיה הרגה שם את תעשיית הרוח. בצרפת הקרב גם היה על קבלה חברתית של הטורבינות והפסדנו בו חלקית כי פרויקטים עדיין קמים. בספרד הרבה מאוד חברות סולאריות נכנסו לצוואר הבקבוק של התעריף וזה לקח את כל התקציב לאנרגיית הרוח והרג את השוק".

לבסוף, דיבר סקאלונה על משך הפעולה של טורבינות הרוח, אחד הפיתוחים המרכזיים בטורבינות הרוח של היום, "הטורבינות יכולות לפעול במשך 20 שנה בלי בעיות בכלל אם הן מתוחזקות כמו שצריך. כיום מסתכלים על תוכנית כלכלית של 30 שנה לטורבינה, שהופך את התחום ליותר תחרותי. צריך הרבה ידע כדי לתחזק את הטורבינה במשך 25-30 שנה, צריך להוכיח שאפשר לעשות את זה. חברה כמונו עם אלפי מגה-וואט מותקנים, אנחנו מכירים את הטורבינות יותר מהאנשים שייצרו אותן ואנחנו יודעים מה לעשות כדי לתחזק אותן".