בשנים האחרונות חילקה מדינת ישראל זיכיונות ורישיונות לקידוחי גז ונפט בים התיכון במחשכים, ללא קריטריונים ברורים ואחידים, כמעט בלי בקרה ציבורית ומבלי שיש בידה הציוד, כוח האדם, הידע, הניסיון והמימון הדרושים כדי לתת מענה לדליפה. טור דעה של מאיה יעקבס

לא רק קצא"א: קידוחי הים מול חופי ישראל מסוכנים

התמונות של הערבה השחורה ובעלי החיים שהורעלו מהנפט שדלף מהצינור של קצא"א לא יכולות להשאיר אף אחד אדיש. כל מי שעיניו בראשו ידע שאסון דליפת הנפט היה עניין של זמן, ושהכתובת הייתה על הקיר, משום שלקצא"א היסטוריה ארוכה של תקלות, תאונות וזיהומים גדולים וקטנים, ומשום שהיא פועלת הרחק מעינו המפקחת של הציבור ובחסות צנזורה צבאית מחמירה ולא תמיד עניינית

טור דעה של מאיה יעקבס

בתמונה הראשית: מאיה יעקבס, מנכ"ל עמותת צלול. צלם: דור מלכה

קצא"א היא אמנם חברה באחריות הממשלה וכפופה פורמלית לשר האוצר, אך מתנהלת למעשה כחברה פרטית לכל דבר. יתרה מזאת, בשונה מחברות פרטיות, קצא"א נהנית מחוק זיכיון ייחודי המעניק לה פטור מחוקי התכנון והבניה המאפשרים מעורבות ובקרה ציבורית, פטור מחובת מכרזים ואפשרות לפעול בלי שום ביקורת ופיקוח אמיתיים. זאת, למרות שהיא עוסקת בטיפול בנפט ודלקים בעלי פוטנציאל זיהום רב, ומתפעלת תשתיות הפרושות על פני קילומטרים רבים במקומות רגישים כגון חופי ים ושמורות טבע. בנוסף, החברה גם אינה נדרשת לסטנדרטים המחמירים הנהוגים בכל הקשור להגנה על הסביבה ומרבית פעילותה מול המשרד להגנת הסביבה נעשית ברמה הוולונטרית בלבד.

האסון מלמד, למרבה הצער, על הנזק הכבד הנגרם לטבע, לציבור ולמשק כאשר המדינה מפקירה את הפיקוח על חברות התשתית וסומכת עליהן שיפקחו על עצמן. וזו אינה דוגמה חריגה ויחידה במינה.

בשנים האחרונות חילקה מדינת ישראל זיכיונות ורישיונות לקידוחי גז ונפט בים התיכון כמעט באותה השיטה: במחשכים, ללא קריטריונים ברורים ואחידים, כמעט בלי בקרה ציבורית ומבלי שיש בידה הציוד, כוח האדם, הידע, הניסיון והמימון הדרושים כדי לתת מענה לדליפה לכשתתרחש חלילה.אותו ואקום רגולטורי בו פועלת קצא"א קיים גם בים העמוק, במים הכלכליים של מדינת ישראל, שם נמצאים רוב מאגרי הגז הטבעי של מדינת ישראל ושם מתנהלת בשנים האחרונות פעילות קידוחים נמרצת. כשתתרחש שם דליפה – הסיפור יהיה מורכב הרבה יותר.

גם אם היא תתגלה במהירות, באין ציוד חירום בארץ, צפוי לעבור זמן רב ויקר עד אשר יגיעו צוותים מיומנים ויחלו במלאכת בלימת התפשטות כתם הנפט – אשר בזמן הזה יתפזר למרחקים. מכיוון שאסור לאניות לנוע בים מזוהם בנפט, תנועת האניות לנמלי חיפה ואשדוד תיעצר, ותיפגע גם פעילות חיל הים. מתקני ההתפלה יעצרו את השאיבה כדי שלא לפגוע בציוד הרגיש וכך גם תחנות הכוח של חברת החשמל. החופים ייצבעו בשחור והנזק לתיירות יהיה עצום. אם הדליפה תהיה גדולה במיוחד, הכתם עלול להיסחף לעבר חופי המדינות השכנות ולהפוך מבעיה אקולוגית וכלכלית גם לבעיה עם היבטים מדיניים וביטחוניים.

פעילות הקידוחים מול חופי ישראל מתבצעת בהתאם לחוק נפט מיושן שחוקק בשנת 1952, וגם הרגולציה הקיימת במשרדי האנרגיה והגנת הסביבה כלל לא הותאמה לסיכונים של פעילות הקידוחים המודרנית בים. יתרה מזאת: מאחר שהפעילות נעשית מחוץ למים הטריטוריאליים של מדינת ישראל, חלק מחוקי המדינה האחרים גם אינם חלים שם. בלחץ נובל אנרג'י ודלק קידוחים, ובחסות משרד האנרגיה, הקידוחים מתנהלים ללא הערכות סיכונים ונהלי בטיחות מספקים, וללא שימת דגש הולם על הגנת הסביבה ובטיחות העובדים. בנוסף, אסדות הקידוח, שהן למעשה מפעלים גדולים, אינן מפוקחות על ידי משרד הכלכלה, שהוא- המשרד האחראי על הבטיחות במפעלים בתחומי מדינת ישראל.

'חוק אזורים ימיים', החוק שאמור היה להסדיר את הנושא, תקוע מאז שנת 2008 והשלמתו נדחית שוב ושוב בלחצן של החברות הקודחות. במקום ללמוד מניסיונן של מדינות מנוסות הקודחות בים שנים רבות, מתעקש משרד האנרגיה 'להמציא את הגלגל מחדש'. הדירקטיבה האירופאית לקידוחי גז ונפט בים למשל – סדרת דרישות וחוקים אשר נכתבו על ידי מיטב אנשי המקצוע בעולם בעקבות אסון מפרץ מקסיקו –אינה מיושמת בישראל, בעיקר משום שהיא דורשת הפרדת סמכויות בין משרד האנרגיה לבין המשרד להגנת הסביבה, ואילו אצלנו, אנשי האנרגיה מסרבים להיפרד מסמכויות.

"צלול" אינה מתנגדת עקרונית לקידוחים בים אולם אלה חייבים להתנהל תחת פיקוח, בקרה ושקיפות. על המדינה להזדרז ולהפוך את הרגולציה של קידוחי הים לאחידה, מודרנית ושקופה ולהסדיר את המשאב הימי תחת חוק המתחשב גם בהיבטים סביבתיים ולא רק כלכליים. כמו כן, על משרד האנרגיה לגבות מכל החברות המחפשות גז ונפט ערבויות ובטחונות המשקפים את הסיכון הכרוך בפעילותם מול חופי ישראל, כנדרש בחוק. ולבסוף, יש לפעול במהירות לשחרור החסמים הרבים העוצרים את מוכנותה של המדינה לטיפול במקרי חירום ימיים. אם לא נמהר לעשות את אלה – "האסון האקולוגי הגדול בתולדות המדינה" יתרחש בים.

הכותבת היא מנכ"ל עמותת צלול

[wysija_form id="4"]