בכנס ישראל דיפנס שנמשך היום נאם על עתיד האנרגיה בישראל יפתח רון טל. עוד נאמו גם יו"ר רשות החשמל, מנהל מינהל הדלק במשרד האנרגיה, יועץ כלכלי ראשי, מנכ"ל פורום יצרני החשמל הפרטי, יו"ר המכון הישראלי לאנרגיה ולסביבה, וסגן ראש אגף התקציבים במשרד האוצר. סיקור נרחב
יו"ר חברת החשמל: אני לא חושב שמונופול זה רע
בכנס ישראל דיפנס שנמשך היום נאם על עתיד האנרגיה בישראל יפתח רון טל. עוד נאמו גם יו"ר רשות החשמל, מנהל מינהל הדלק במשרד האנרגיה, יועץ כלכלי ראשי, מנכ"ל פורום יצרני החשמל הפרטי, יו"ר המכון הישראלי לאנרגיה ולסביבה, וסגן ראש אגף התקציבים במשרד האוצר. סיקור נרחב
מדבריו של יפתח רון טל, יו"ר חברת החשמל:
בעוד שלושה ימים עוצרים את אספקת הגז למטרת תחזוקה. אנחנו תקועים עם צינור אחד בלבד ממאגר תמר, אין לנו אפילו שני צינורות. מאגר לוויתן תקוע ועכשיו יש נגדו בג"ץ חדש. לא יהיה צינור שניתן להזרים ממנו גז ממאגר לוויתן לפני שנת 2020. אין תחלופה. אין בכלל אתרי אחסון גז תפעוליים שלא בלב ים. אני לא חושב שמונופול זה רע, במיוחד בתור יו"ר חברת החשמל. אבל עוד כמה שנים יהיה כאן מונופול גז.
צריך להסתכל איך לנהל נכון את מהפיכת האנרגיה ההיסטורית שמתנהלת במדינת ישראל. כרגע היא מתנהלת לא נכון אבל אפשר לנהל אותה נכון בכל התחומים. אנחנו דרשנו שמחיר הגז לחברת החשמל יהיה המחיר הנמוך. אם נדע שהמחיר יהיה גבוה יותר אנחנו ננקוט בצעדים.
חברת החשמל היא בעד תחרות בייצור החשמל. מי שחושב שאנחנו לקראת תחרות במשק החשמל – שיבושם לו. עם חוזים שנחתמו ל-15 שנים קדימה והספק חשמל ארצי מוגבל, אי אפשר יהיה להקים תחרות.
אם לחברת החשמל היו תשואות של 25% הכותרת היו שאנחנו מושחתים שעושים הרבה תשואות. כשחברת החשמל תפקידה להבטיח אספקת חשמל סדירה גם בימי הפיק בקיץ כשאתה מפעיל תחנות לא יעילות. כואב לי לפטר עובדים. אני צריך לפטר עובדים זמניים. אם הייתה רפורמה הייתי מפטר עובדים קבועים. גם את זה אני אעשה.
אין לנו את הלוקסוס במדינת ישראל לא לשמור חברה ממשלתית שמייצרת מצרך חיוני. חשמל פרטי לא ייצר חשמל אם לא יהיה לו משתלם. אנחנו במזרח התיכון וחשוב שהחשמל ישאר איתן גם במצבי קיצון, גם אם זה בסופה או ברעידת אדמה או במצב ביטחוני. מי שלא מבין את זה מסתכל על המצב דרך קשית.
מי שחושב שתשתיות הולכת החשמל – בין אם זה במתחים הגבוהים או במתחים הנמוכים – ניתן להפוך את זה לתחרותי, שיבושם לו. הכל יתרסק. ב-2013 בסופת השלג לא הייתה בעיה אחת של ייצור חשמל, אבל היו בעיות של הולכת חשמל. חברת החשמל גייסה עובדים מקריית שמונה ומדימונה כדי לטפל במצב החירום תוך כדי שהם מסכנים את חייהם ועוד לא קיבלה על זה החזר כספי. יש כאן יצרני חשמל פרטיים, מישהו מכם היה עושה את זה? בחיים לא.
פרופ' עוזי ארד, נשיא הכנס ישראל דיפנס:
אם הייתי צריך לתת תחזיות על ענף האנרגיה הייתי מעדיף לתת תחזיות לשנת 2014 מאשר ל-2015 כי אין ביטחון למה שיקרה בעתיד עם חוסר היציבות שמאפיינת את הימים האלה. אפילו תחזיות על העבר הן לא בטוחות היום.
הייתי בועידת נאט"ו של אנרגיה ובכלל לא דיברו על המזרח התיכון ועל הסכסוך הישראלי ערבי, מה שכן דיברו עליו זה דעא"ש והלחץ שלהם ועל עיראק וסעודיה. יש הרבה גזרות שרגישות ונפיצות כמו קוריאה, וסין ויפן שבטוחות שהן הולכות להיכנס למלחמה. כל התמורות האלה מקרינות על עולם האנרגיה. דעא"ש זה תופעה צבאית פוליטית אידיאולוגית שמתקשים להבין אותה. זה כוח לכאורה מיליציוני שממומן על ידי מכירת נפט. ראיתי ארגוני טרור שמכרו סמים, אבל נפט? ועוד במחיר נמוך.
אורית פרקש הכהן, יו"ר רשות החשמל: משק האנרגיה בישראל עובר מפץ גדול שהוא הצלחה גדולה אבל גם אתגרים גדולים.
חשמל פרטי: חברת החשמל היתה הקליינט הבלעדי והיחיד שלנו במשך שנים. והיום המשק השתנה. ממצב של שחקן אחד עם מאפיינים של מונופול ואלפי עובדים יש לנו תעשייה דינמית עם הרבה גורמים תעשייתים שעובדים מהר ודורשים תשובות מהר. בשנת 2012, משק החשמל בישראל כלל 8% יצור חשמל פרטי ועד שנת 2020 שחקני החשמל הפרטיים יהיו שחקנים עם נתח שוק של כמעט 40%.
הדבר הזה כרוך בהסדרה בשוק מונופולי ובלי רפורמה או הסדרה. עושים את זה עם הגנות ותמריצים כלכליים כדי להביא שחקנים פרטיים בשוק עם הרבה חסמים. אנחנו עובדים בשווקים שמתכננים אותם לטווח ארוך. תחנות כוח לוקח לבנות 5-7 שנים. לרשות החשמל יש הנחיית מדיניות להעביר את משק החשמל למשק עם רזרבה של 20%. הצלחנו להכניס יצרנים פרטיים בשיעור של 3.5% לשנה והפחתנו זאת לקצב של כ-2.5% לשנה. ובמקביל הרזרבה הולכת וגדלה. הגידול בביקוש לא תואם בהכרח את המציאות ובמשק אנחנו מתחילים לחשוב איך לכוון את קצב החדירה באופן שיתאים לביקושים. אנחנו רואים איך התוספת של הייצור הפרטי גדלה ותוספת היצור של חברת החשמל כמעט ולא גדלה. לעלויות הרזרבה האלה יש עלות ואנחנו קוראים לדבר הזה עלויות המערכתיות וזה משפיע על הכדאיות להיכנס למשק.
כניסת האנרגיות המתחדשות: אנחנו בתקופה שמתקנים נכנסים ומתחברים והאנרגיה הנקיה מתחילה לעבוד. אנחנו בסוף גוף שמאזן בין העלות לטובת הציבור ואנחנו מוכוונים לעודד תחרות ולשמור על אינטרס הציבור. יש תועלת לציבור בכניסת האנרגיה המתחדשת ויש הנחיה של 10% יצור חשמל נקי עד 2020 אבל בעקבות הכניסה אנחנו מרגישים את זה בתעריף החשמל. מגמה אחת שאנחנו מזהים היא של הוזלה דרסטית בתעריפי האנרגיה המתחדשת. כשהתחלנו לקבוע את ההסדרים בתחום התחלנו בתשלומים של מעל ל-2 שקל לקילו-וואט שעה לכל יחידת ייצור, במכרז תמנע הפחתנו את התעריף ל-38 אגורות. הדברים האלה לא קרו מעצמם. כל הפחתה הייתה כרוכה בשימוע וטענות שלא יהיו אנרגיות מתחדשות אבל כמו שראינו שכל המכסות מולאו גם בתעריפים הקיימים. הכניסה המשמעותית של האנרגיה מייצרת שאלות ביחס לאספקת החשמל וצריך לתת מענה להן. לא יכול להיות שבגלל ענן תיעלם כמות חשמל של 3000 מגה-וואט מרשת החשמל. נתון נוסף בהקשר לאנרגיה מתחדשת אנחנו רואים שכמעט מחצי מההתייקרות היא בגין מתקנים שנכנסו בהתחלה כשהיו תעריפים גבוהים. אנחנו חושבים שדרך המלך באנרגיות מתחדשות היא לעבוד דרך מכרזים.
משק הגז: חשוב להדגיש שאת הסכמי הגז הטבעי מגולגלים על הצרכן ומשפיעים בצורה ישירה עליו להנות מהתחרות ועליו כרשות לייצר רגולציה תחרותית והמצב רחוק מלהשביע רצון. לפני כמה שבועות קיבלנו עוד הסכמי גז לאישור. אלו הסכמים לעשרים שנה שישפיעו על התעריף ויוקר המחיה ועל היכולת של מפעלים להתחרות. אנחנו מזהים מגמה ברורה של התפתחות המחיר. הם כולם במגמת עליה לפי מעלה אצל חברת החשמל וגם אצל יצרני החשמל הפרטיים. צריך לזכור ש-1$ במחיר הגז שווה מיליארד וחצי שקלים בשנה שמגולגלים על הצרכנים. לא מדובר ברמות מחיר שפוגעות בתשואות נאותות אלה במצב של מונופול ללא תחרות במבנה אספקת הגז לישראל ואנחנו יודעים זאת כי טיוטת ההסכמים מונחים בפנינו. ביחס למחירים הבינלאומיים הסכמי הגז בישראל התמונה יותר מדאיגה. בעולם מקובל להפריד בין מדינות יבואניות גז ליצואניות. מישראל היא חברה בחבר מדינות שמייצאות אבל, בישראל באופן הפוך למדינות יצוא אחרות ישראל נמצאת על צד הגבוה של מחירי גז במדינה עצמה. ולזה יש קשר ישיר לקיום של מונופול גז בלי טיפול במבנה. עשינו מעשים מבחינת המשק, אנחנו חווים הצלחה גדולה ויש כניסה שליצרני חשמל פרטים אחרי עשרות שנים וכניסה של מאגרי גז טבעי. יחד עם זאת כרגולטור לא נוכל להמשיך לאורך זמן לפקח באופן שבו זה נעשה היום. לכל יצרן פרטי ושל אנרגיה מתחדשת לעשרים שנה וחברת החשמל נשארה ללא מרכזי רווח. צריך לייצר לרגולטורים את התנאים לעבוד ואין מנוס אלה מלטפל במבנה השוק. אנחנו מטפלים במבנה חוזה הגז כי אין מי שמטפל במבנה. אי אפשר גם להשאיר מונופול וגם לטפל בהסכמים. רק טיפול במבנה חברת החשמל. אם חברת החשמל תמכור מרכזי יצור היא תקבל הרבה כסף ותהיה תחרות. התחרות צריכה להגיע לצרכן הביתי ואת זה אפשר לעשות רק על ידי טיפול במקטע החלוקה. עכשיו הגיע התור ליצר מבנה משק שיהלום את מה שקורה במשק.
איתי אייגס, מנכ"ל פורום יצרני החשמל הפרטי מגז טבעי: חברת החשמל מלינה כי היא היחידה שמוכרת גב כהן מחדרה, אבל את אותו חשמל שהיא מוכרת לריקי כהן מחדרה, היא יכולה לקנות ב30% פחות מהיצרנים הפרטיים. יצרן פרטי כמו דוראד נושא בסיכונים מאוד גבוהים, בניגוד לחברת החשמל שאין לה סיכון, הכל בפלוס. יו"ר חברת החשמל אומר שרק הוא מוכר לריקי כהן, ואני אומר ליו"ר חברת החשמל – בואו נעשה הכל כדי שמשקי הבית יוכלו לקנות מהצרכנים הפרטיים.
המצב היום שחברת החשמל מחזיקה בשליטה מונופוליסטית, ובעניין ההולכה אני מסכים עם רון טל זה מונופול טבעי. הצרכן בישראל משלם על זה פעמיים, פעם אחד במחירי החשמל, ופעם שנייה במחירי המיסים וכדומה. הציבור משלם את זה. כולם מסכימים שנדרשת רפורמה במשק החשמל. רפורמה בחברת החשמל היא וודאי נדרש. אבל אסור שהצורך בתחרות במשק החשמל יהפוך להיות בן ערובה למו"מ שמתנהל בחברת החשמל לוועד עובדיה. זה מה שקורה בשטח. אנחנו צריכים ליצור משק תחרותי בראייה לטווח ארוך. צריך ריבוי מתחרים וכללי משחק ברורים וששוויוניים. הוצאה של מנהל מערכת מחברת החשמל, הפרדת מערך ההולכה והחלוקה, מדיניות תכנון לטווח ארוך יותר. משך הזמן להקמת תחנה בישראל הוא 12 שנה. התחזיות להיום הן עד 2025. והיום אין הרבה יזמים חדשים. צריך לפתוח לתחרות אמיתית את משק החשמל. בפועל מה שקרה זה הגדלה של חוסר וודאות והתעלמות רגולטורית, התעלמות מההמלצות של הממונה על ההגבלים העסקיים. רשות החשמל מבינה מידי פעם שהיא טעתה ומיד הולכת לתקן. לפני שנתיים יצא שימוע ראשון, עצרו או ויצאו לשימוע חדש. מאז מרץ אין החלטה. יש לזה מחיר.
הרגולציה מנסה מתוך רצון אמיתי להגיע לפתרון אבל היא לא עושה חלוקת סיכונים נכונה. ההתמשכות של כל תהליכי הרגולציה יוצרת מצב שהיזמים נרתעים מלהגיע הנה. כל תחנה פרטית שיתחילו להקים היום לא תקום לפני 2025. לא רואים היום הרבה יזמים חדשים שרוצים להיכנס לכאן וצריך לפתוח את משק החשמל לתחרות. מה נוכל להרוויח אם נסדיר את המשק ונפתח תחרות? תחנות הכוח הפרטיות יבנו רק על ידי יצרנים פרטיים וכלל הצרכנים יהנו מהמחירים המוזלים. חברת החשמל תמשיך להיות מונופול בתחום ההולכה אבל תפתח אותו באופן שייצר את מערך היצור והצרכנים. בפועל יש לנו הגנה על המונופול התעלמות מהמלצות הממונה על ההגבלים העסקים ומחירים מוזלים לא מגיעים לצרכנים. הרגולטור לא עושה חלוקת סיכונים נכונה והשוק תקוע. יש הגיון בעלויות המערכתיות, התחלקות בעלויות אבל אם המתחרים אמורים לשלם את העלויות לחברת החשמל צריך גם שקיפות מלאה ותחרות מלאה ואת זה אין.
ההתמשכות של כל תהליכי הרגולציה יוצרת מצב שהיזמים נרתעים מלבוא נהנה. הם לא באים כי אין רגולציה וזה לא בנקבילי והרגולציה משתנה וגורמת לפתוח את המודלים הכלכליים של היצרנים הפרטיים כל חצי שנה. יש לנו עוד ועדה ועוד וועדה ובקצב הזה וועדת יוגב הבאה תגיע ב-2025. ומה עם ריקי כהן מחדרה? היא תככב שוב עם הבחירות, חברת החשמל תמשיך לצעוק שאנחנו לא רוצים למכור לריקי כהן מחדרה ולנו לא יאשרו לעשות זאת. יצרני החשמל הפרטיים הם הפוטנציאל האמיתי לתחרות ולהגיע לזה אפשר רק עם רגולציה ברורה, שקיפות בחברת החשמל, הפרטת מקטעי החלוקה וההולכה ולאפשר ליצרני החשמל הפרטיים למכור חשמל לכל בית בישראל.
חן בר יוסף, מנהל מנהל הדלק והמים במשרד התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים: המשבר העולמי הוא ניכר, גם באירופה וגם בארה"ב, עם ירידות משמעותיות בצריכה. גם קצב הגידול קטן. לעומת זאת, רוסיה עולה וגם אפריקה. יש יצוא מאפריקה לאירופה שילך ויגדל. ייצוא מהמפרציות למרכז אמריקה. רוסיה תמשיך להגדיל את ההפקות שלה לכיוון אירופה.
במוצרי הביניים, הסולר והקרוסין – אירופה במחסור שהולך וגדל, גם אפריקה ודרום אמריקה. קצב הייצור הקיים הולך להיות בעודף ואנו צפויים לייצוא מוגבר של המוצרים, וגם רוסיה שמשפיעה על אזורינו תמשיך להיות עם עודפים. אירופה עם עודפי בנזין, גם המזרח התיכון. אסיה עם מחסור בבנזין. גם ארה"ב עם עודפי בנזין. ב4-5 שנים האחרונות עיקר הסגירות של בתי זיקוק התרחש בבריטניה, גם בגרמניה ואיטליה. כנראה שלא ייפתחו באירופה עוד הרבה בתי זיקוק. זה לא הכיוון שלהם. איפה כן ייפתחו – בעיקר בסין, מזרח תיכון. במדינות ה-OECD לא ייפתחו הרבה משיקולי סביבה. מודל הביקושים במשק הדלק, בראייה ארוכת טווח, שבה בחנו את מספר הרכבים, צריכת הדלק – אנחנו לא צופים גידול בהיקף צריכת הנפט הגולמי.
התשואה תעלה בסה"כ, אבל הצפי הוא שמקורות האנרגיה לתשואה הזו תגיע ממקורות אחרים לגמרי. הצריכה הקלאסית לא תשתנה דרמטית. אנו צופים גם ירידה בהיקף הבנזין שנצרוך ועלייה בהיקף הסולר. אנחנו בוחנים תחזיות נוספות: ככל שתחליפי הדלק משלל הגורמים השונים, אנחנו נראה ירידה מ-10 לכיוון-8 מיליון טון. יש החלטת ממשלה לרדת ב60% בצריכת הנפט הגולמי. ככל שזה יקרה תהיה ירידה דרמטית יותר. במסגרת אותה בדיקת תרחישים שעשינו, לקחנו בחשבון רכב חשמלי, היברדי וכו'. ככל שהוא ייכנס בצורה דרמטית יותר- אז הבנזין כמעט ומתאפס. מדובר על 2025. מה עושים בינתיים וכיצד מקדמים דלקים חדשים ומקדמים תחרות עד אז?
גז טבעי דחוס – חייבים לעזור להקים את תחנת התדלוק ב-CNG. נוצר תקן לתחנת תדלוק. אם זה לא יגיע מהכנסות מתדלוקים, אז תהיה איזושהי רשת ביטחון, תמריצים.
המתנול – צריך להקים מתקן ערבול מיוחד. בישראל מוטיבצית הביו-דיזל היא מוגבלת.
לשמחתנו יש היום דלקן אוניברסלי. אחרי שיוסר התקן יוסיפו אלמנט של קידוד והצפנה. והחל מאוקטובר 2015, כל תחנת תדלוק שרוצה להשתמש בתחנת תדלוק אוטומטית היא תהיה חייבת שתהיה לפחות תיבה אחת שתקרא את הטבעת האוניברסלית. תוך 3 שנים כל תחנות הדלק בישראל יעבדו עם דלקן אוניברסלי. המטרה היא כמובן הסרת חסמי מעבר, וגם לשעת חירום יש לכך יתרון. כמו כן בשנה הקרובה תהיה אפליקציה שתגיד לכם לפני הכניסה לתחנת הדלק אם הוא תקין.
פרופ' ליאו ליידרמן, יועץ כלכלי ראשי לבנק הפועלים: אני תמיד מחפש אנרגיות חיוביות. הנושא של תחזיות בכלל ושל אנרגיה בפרט נהפך לבעייתי. אין גוף כלכלי אחד בעולם, וודאי בארץ, שחזה שמחיר הדלק נכון להיום יהיה בין 67-70 דולר לחבית, כולנו דיברנו על מחיר של סביבות 100 דולר. מי היה מאמין שכבר אתמול יכריזו על הקדמת הבחירות. אני לא מכיר גופים רציניים וטובים שידעו לחזות בתחילת השנה שהשקל יהיה קרוב ל 4 דולר. כולנו דיברנו על 3.60. זה אומר שאנחנו חייבים להיות מאוד צנועים במתן תחזיות – אף אחד לא יודע מה יהיה. דבר נוסף, כשנותנים תחזיות עלינו להיות מאוד גמישים, כיוון שדברים יכולים שוק האנרגיה יהיה מאוד וולטיבי השנה. ילוו אותו הרבה סטיות תקן ופרמטרים של אי וודאות ימינה ושמאלה. הירידה במחיר הנפט הריאלי, זה סיפור של כמה חודשים מאז הקיץ. נכון לחודש יוני אף אחד לא דיבר על זה. הסיפור הכלכלי הפשוט הוא של ביקוש והיצע. הביקושים בעולם פחתו.
יש שחקן גדול שהצטרף להיצע הדלק בעולם – ארה"ב. היא הפכה לגורם דומיננטי, יותר מערב הסעודית. כולם חשבו שזה יקרה רק ב-2016-17.יצרניות הדלק והאנרגיה, בעיקר בארה"ב, יהיה מי שיגיד שיש פה הזדמנות. אחד המסרים העיקריים הוא העובדה שהמגרש הנכון כנראה לנתח את נושא הדלק בעולם, מעבר לביקוש והיצע, זה לחשוב על זה במונחים של תום פרידמן – "מלחמת נפט גלובלית". מלחמה של ארה"ב וערב הסעודית מול רוסיה ואיראן. הם קואליציה בנושאים שונים של המזרח התיכון. הכלכלה והאיטנרסים הפוליטים והאסטרטגיים הם דומיננטיים. מבחינת רוסיה ואיראן הדלק הוא גורם מכריע. ההכנסות של איראן מדלק מהוות 60% ושל רוסיה 50%. המצב הזה מזכיר אירוע גיאופוליטי מן העבר, את אחד מהגורמים לקריסת ברית המועצות. בעצם היום, כל ירידה של 10% במחירי הנפט מעלה את הצמיחה העולמית ב 0.3%, ומורידה את האינפלציה ב-0.3%. המפסידים הם בדרך כלל הפגיעה באיכות הסביבה. חברי ארגון אופק, התחבורה, בתי הזיקוק ואחרים.
מבחינת מחירי הנפט, לאור ההתפתחויות וההתדרדרות של מחירי האנרגיה, אין כמעט עבודות חדשות בנושא. עם הזהירות שיש לנקוט, אני מעריך שיהיה תיקון כלפי מעלה מתישהו, אבל זה לא יהיה בזמן הקרוב ולא נחזור לרמות של 90 דולר לחבית ומעלה. ירידת מחירי הנפט בעולם זה חדשות טובות למשק הישראלי, בתקופה שהכלכלה שלנו מדשדשת. לא רק כתוצאה מצוק איתן, זה היה עוד קודם. ירידה כזו תחסוך לנו 4 מיליארד דולר לעודף בחשבון השוטף ממאזן התשלומים שלנו. כיום, בזמן שהצרכן האמריקאי הולך לתחנת דלק ונהנה מירידה של 25%, הצרכן הישראלי רואה רק 7% וזה כתוצאה מהמיסוי הגבוה. אני חושב שהדיון במיסוי צריך להיות רחב יותר. הגיע הזמן לעשות רוויזיה כוללת של מערכת המס בישראל שלוקחת בחשבון את הנושא החברתי וחלוקת ההשקעות. גם תגליות הגז הטבעי הן חדשות מאוד טובות מבחינת המשק הישראלי. לפעמים אני תחת הרושם שכאן אנחנו יותר עסוקים באיך לחלק את העוגה מאשר באיך להגדיל אותה. אני לא מזלזל בשאלות החשובות של תמלוגים ומיסוי ומונופול וכו, אלה שאלות לגיטימיות. אבל בואו לא נתעלם מהעובדה שמה שצריך כדי שמשק הגז יצליח זה זרם השקעות של בין 7-9 מיליארד דולר ללויתן ותמר.
יש לזה השפעה ברמה הגיאופוליטית. אנחנו צריכים להיות מוכנים לשלב הראשון של לוויתן ב-2018 עיקר הבעיה הוא הנושא של אי הוודאות הרגולטורית. המשקיעים מחו"ל לא יודעים היום מה כללי המשחק, מיסוי, תמלוגים. זכותם של קובעי המדיניות לקבוע את הכללים. אבל מהרגע שהם נקבעו – תן למגזר הפרטי לעבוד. מה שיקרה ב2017-18 תלוי במה שיקררה בחודשים הקרובים. אני מקווה שמישהו יתעורר ותהיה פה התקדמות לקביעת כללי משחק. המשק הישראלי צומח. אנחנו לא במיתון ולא בדרך לשם. אבל הצמיחה היא מדשדשת. 2.8% בשנה הקרובה, סביר להניח שתהיה האצה מסוימת בשוק הבנייה, גם הקונים הבינו שאין טעם לחכות. ישראל צומחת בקצב נמוך מזה הגלובלי. בכל העולם לא חוזרים לרמות צמיחה של לפני המשבר ב2007. אינפלציה – התחזית שלנו לחודשים הקורבים 0.4%. ההערכה שלנו (בנק הפועלים) היא שירידת המחירים בישראל היא לא דיפלציה סוג יפן. המשק צומח, הוא יכול היה לצמוח ביותר. ירידות המחירים קשורות לדפלציה עולמית.
גם לאחר מכן, העולם הפיננסי ימשיך להיות עולם של ריביות נמוכות, ולפי הערכתנו זה לא ישתנה ב2015-16. לגבי הדולר, יש המשך של פיחות השקל שמקורו בהתחזקות הדולר בעול. גם מקומות שקטים כמו שוויץ עברו פיחות אל מול הדולר בשנה האחרונה. הזרים לא כאן – אין לנו סיפור של קרנות גידור, מרבית המשקיעים הזרים עסוקים בתורכיה. גם כאשר השקל הגיע ל3.99 זה לא בגלל חוסר נזילות או פאניקה ובריחית כספים מהארץ. כשגיבשנו תחזית של צמיחה בשנה הקרובה מתחת ל3%, לא לקחנו בחשבון הקדמת הבחירות. מצד שני, הבעיה בתחום קבלת החלטות והיישום שלהן מלווה אותנו כבר תקופה מסוימת. אחרת היינו רואים פה הרבה השקעות ריאליות. נמתין לראות מי הממשלה החדשה, נקווה שהיא תצא כמה שיותר מהר עם איזושהי אסטרטגיה ונדע מה כללי המשחק ונוכל לשחק בו כמו שאנחנו יודעים.
אודי אדירי, סגן ראש אגף התקציבים במשרד האוצר: השאלה הראשונה היא מה הדברים הטובים שהיינו רוצים לראות במשק החשמל 15 שנה מהיום. היינו רוצים לראות תחרות שמובילה למחירים תחרותיים שקיפות אנרגיה נקיה ואפשרות של צרכנים לבחור ספקים שונים והצרכן יכול להיות ספק בעצמו. היינו רוצים לראות משק עם רזרבה מספקת, תמהיל דלקים מגוון, רשת חכמה ויכולת של הצרכן לבחור איזה חבילה מתאימה לו. לפני עשר שנים התשובה מה צריך לקרות כדי שזה יקרה- התשובה היא נס. היום נדרש ליצור את המסגרת, את התנאים שיאפשרו לסקטור הפרטי לפרוח. אבל גם זו משימה מורכבת.
משק החשמל מחולק לייצור, הולכה, חלוקה ואספקה. הדבר היחיד שהשתנה בשנים האחרונות הוא שגם צרכן יכול להיות יצרכן. הבעיה היא שברגע שהדברים האלה לא מופרדים בצורה ברורה אז אף שחקן לא יודע מה התפקיד שלו. בייצור היינו רוצים לראות משק פרטי צומח, בהיבטים של מונופול טבעי היינו רוצים לראות חברת חשמל צומחת, חזקה יציבה, וכזו שיודעת לספק למקטעים האחרים את מה שהם צריכים. הם צריכים תכנית פיתוח ארוכת טווח, שידעו לאן להתחבר ב2017 למשל. אנו שומעים את יו"ר חברת החשמל שהוא בעד תחרות – מה המשמעות של האמירה הזו כשהחברה היא יצרן מהותי בישראל? אנחנו רוצים לראות חברה ממשלתית יציבה, שהרגולטור עוסק בפיקוח עליה ובשני הקטעים האחרים היינו רוצים לראות תחרות.
בעולם רוב המדינות נמצאות שם, וישראל נמצאת בקצה. המונופול שולט במרבית מקטעי המשק. ועדת יוגב הלכה בכיוון הזה. הבעיה שלה הייתה שהקווים לא היו מספיק ברורים. יכול להיות שהפרדת השחקנים הזו, ברגע שהיא תהיה מובנת יותר – כל אחד יוכל לשחק יותר טוב. מקטע היצור ומקטע האספקה, המקטעים התחרותיים – מה הממשלה צריכה לעשות בהם? בייצור – התחרות היום היא מוגבלת, זו לא תחרות אמיתית, המחירים מובטחים, הצרכן לא באמת נהנה. היצרנים צריכים היום את הביטחונות. השוק צריך להתחלק למספר יצרנים, למנהל מערכת עצמאי שכולם יכולים לשחק מולו, שקיפות אמיתית, שהיא חשובה ליצרן הפרטי שיוכל לכלכל את צעדיו אבל גם לצרכן. כיום זה לא קיים. אפילו את המידע שכן קיים חברת החשמל לא חושפת. היינו רוצים לראות הסכמים ארוכי טווח. היינו רוצים שוק ספוט לחשמל. האפשרות הזו חסומה ומשפיעה על מקטע האספקה. היינו רוצים לראות כאן אנרגיה מתחדשת. אנחנו במקום אחר היום. בכנס אילת-אילות ב2010 זה היה מאבק על כסף. היום אנחנו במקום שבו בהסדרה נכונה, צופה לעתיד, אפשר להגיע רחוק. אבל אנחנו צריכים רגולציה יציבה. שתספק וודאות לשחקנים. זה קשה ומורכב. אולם יש משקים בישראל שהצלחנו ליצור את זה, למשל בתקשורת. במשק החשמל, כל העובדה שהצלחנו עד היום לייצר תחרות מבלי לייצר את השינוי המבני היא תוצאה של יצירתיות. אבל זה מוגבל. המבנה הבסיסי לא נכון והרגולציה מאוד קשה.
היינו רוצים לראות מקטע אספקה פתוח לתחרות – יש נכונות גם של חברת החשמל, של פורום היצרנים הפרטיים. צריך רק ליצור את התנאים. זה קשור גם לטכנולוגיה, מונים רציפים. אין סיבה שהצרכן הפרטי והתעשיין לא יוכלו להינות מיתרונות התחרות. היינו רוצים לראות אפשרות של כניסה של רשת חכמה, שתאפשר באמת תכנון נכון ויעיל וכניסה של ספקים שיכולים לתת ניהול נכון של ביקוש. כמובן שגם עלויות מעבר נמוכות בין ספקים. היינו רוצים לראות מצב שבו הצרכן יכול לבחור בין חבילות חשמל שמתאימות לו ולא רק זה – יש מקום לטכנולוגיות וניהול צריכה מרחוק. חסר לנו היום מבנה שוק ורגולציה שיאפשרו את זה. הושגו תועלות חשובות מאז 2010, אבל כדי להביא תועלת אמיתית לצרכן צריך להתחיל בשורה של הסדרות. למקד את חברת החשמל בהיבטים שיש לה יתרון יחסי ולתת לשוק לפרוח במקום שהוא יכול.
יוסי רוזן, יו"ר המכון הישראלי לאנרגיה ולסביבה: שוב הבחירות שבפתח מקיימות את האימרה שתחזית אנרגיה לזמן ארוך זה לעיתון של מחר ולזמן קצר זה למהדורת החדשות של הערב. הפוליטיקה תשפיע במידה רבה על התחזיות שלנו. היו לנו שנתיים אבודות בתכנון טווח ארוך של תחזיות במשק האנרגיה, כאשר המשק העולמי צועד לאן שצועד ובמשק האנרגיה העולמי חל מהפך, שעובר כמו תמיד לידנו ולא ברור מתי אנחנו נצטרף אליו. אנחנו נמצאים בתקופה בא חל שינוי עולמי. השוק העולמי עובר מהפך. ארה"ב עוברת להיות מפיקת הנפט הגדולה בעולם כבר בשנה הבאה. יש לעניין הזה השלכות גיאופוליטיות וכלכליות על שוק האנרגיה. ארה"ב חלפה על פני רוסיה וערב הסעודית וראינו את התוצאה במחירי הנפט והאנרגיה בכלל בחודש האחרון. זה עובר לידינו מכמה היבטים:
• אם תסתכלו על מחירי הדלקים בחודש דצמבר אנחנו לא נהנים מהירידה במחירי הנפט בגלל המיסוי הגבוה.
• אנחנו לא נהנים מהשינוי העולמי בנושא הגז כי אנחנו ממשיכים להתברבר סביב משק הגז שלנו. יש לי שאיפה קטנה, להיות כמו קאטר. יש שלטון הוא יודע מה שהוא רוצה ויש גז וראו מה זה עושה מדינה כלכלית. בישראל יש ויכוח על אחוזים מלוויתן וביניים לא מפתחים את המאגר. האתגרים בפני הענף בישראל:
1. לא השתנו האתגרים משנה שעברה וזה אומר שלא התקדמנו בכלום מהשנה שעברה. לא בנינו תשתיות, יש עדיין צינור גז אחד ולמאגרי תמר ולוויתן חסר הצינור השני לקשר אותם בשתי נקודות עם היבשה.
2. כל נושא הרגולציה שוב יהיה תקוע כי התוכנית לטיפול בה נקברה עם התקציב.
3. הממשלה מפנה אצבע מאשימה כלפי המגזר העסקי בגין יוקר המחיה אבל בתחום האנרגיה החלק הארי של יוקר המחיה הוא של המיסים. משאבת הדלק הפכה למשאבת כסף עם מיסוי של 60%.
4. משק החשמל תקוע- שמחנו לשמוע על החלטה על רפורמה והקמת וועדת יוגב ז"ל ומצאנו ממשלה שלא קיבלה את ההמלצות שלה.
5. אנחנו נמצאים בפני שנה שבה מגזר האנרגיה מצד אחד מצפה לפריצת דרך בתחומים ומצד שני מותקף על יוקר המחיה ועל זיהום הסביבה בדוח סביבתי שאין מילה אחרת אלה לקרוא לו הזוי ונעשה על פי שיטה שלא קיימת בשום מקום. אני לא רוצה לחזות מה יהיה בתחזיות כשתקום ממשלה חדשה. אני רק קורא לפקידות הממשלתית להתעלות על עצמם ולקדם את המשק בחצי שנה שבה אין שלטון פוליטי שמכתיב מהלכים ואם יתעוררו יוכלו לקדם רפורמות תקועות. מנכ"ל משרד ראש הממשלה הראל לוקר קידם הרבה רפורמות אני רוצה לקוות שכך נוכל לקדם נושאים שונים גם בתחום האנרגיה. השינוי המהותי שהיה לנו בשנה החולפת בתחום ייצור האנרגיה הוא במעבר ממזוט לגז וזה תחילת העידן של הגז הטבעי. למרות הדיבורים על מיתון צריכת הבנזין והסולר עלתה והשינוי הוא בין המזוט אל הגז הטבעי. אנחנו מעריכים שהגידול בגז הטבעי ימשך גם בשנת 2015.
מכון האנרגיה גיבש מדד אנרגיה בתחילת 2015: במהלך השנה נראה מהמדד ש 60% מהחשמל מיוצר מגז. אפשר לראות את הצניחה במחירי האנרגיה בשבועות האחרונים אבל זה לא בא לידי ביטוי בישראל ואם לוקחים את רכיב המיסוי אפשר לראות את הפער בין מחיר הבנזין למרכיב המיסוי. המחירים יורדים אבל המיסים עולים. בסופו של דבר נהנו רק בשליש מירידת מחירי הדלק כשהפיחות תרם עוד 10%. המיסוי על הדלקים זה הממשלה והממשלה הפכה לגורם שמיקר את התשומות למשק האנרגיה והדלקים לציבור. היינו רגילים לקרוא כל בוקר כי המגזר העסקי אשם ביוקר המחיה, אבל בנתונים כאלה המגזר העסקי לאיכול לתרום להוזלה. לא יתכן שכאשר מחירי הדלקים יורדים הציבור לא נהנה מהירידה בגלל שיעור מיסוי שרק הולך ועולה. מחיר הגז- מוכתב ברמה מקומית לעומת אירופה וארה"ב ואנחנו במקום טוב באמצע. התחזית שלי היא למשק אנרגיה לא יציב בשנה הבאה, לא יציב ברמות המחירים הרגולציה והממשלה והאתגר הוא לפלס את דרכנו ולעמוד באתגרים.