בפאנל שנערך אמש במסגרת "ועידת תעשיית העתיד" נועדו רגולטורים ויזמים שביקשו לקדם את תחום תחנות הכוח המפעליות. בסיומו, נרשמה אופטימיות זהירה

האם מחירי הגז המשתנים ימנעו את כניסת הקוגנרציה לישראל

עולם הקוגנרציה עושה את צעדיו הראשונים בישראל. הסדרה ראשונית של רשות החשמל יחד עם יזמים שזיהו את הפוטנציאל, החלו לעניין מפעלים גדולים שיבקשו ליצור את החשמל בחצר המפעלית לטובת צריכה עצמית. במסגרת פאנל שנערך אמש (ד') בועידת "תעשיית העתיד ה-4" של פורטל תשתיות נכחו מספר גורמים בכירים בתחום הקוגנרציה בישראל ובהם עידו אלישיב, סמנכ"ל פיתוח עסקי בחברת טלמניע, שחר בן מויאל סמנכ"ל פיתוח עסקי בערבה פאוור שנכנסת לתחום לצד פעילותה הענפה במשק הסולארי, יצחק קיאלי, מנכ"ל PEI ועו"ד ערן איפרגן ממשרד ERM המתמחה בצד החוזי והמימוני של פרויקטים מסוג זה. הנחיית הפאנל הוטלה על אילן סולימאן שכיהן בעברו כסגן יו"ר רשות החשמל, דבר שהוביל את סוגיית הרגולציה למרכז הבמה.

בתחילת דבריו אמר סולימאן כי עד עכשיו תחום הקוגנרציה לא קודם מכיוון שלא היה בראש סדרי העדיפויות אך הוסיף כי מאז הפרסום האחרון של הרשות בנוגע להסדרת הקוגנרציה, נראה שאנו נמצאים בתחילתו של תהליך לקידום התחום באופן ספציפי, למרות שכרגע נותרו הרבה שאלות באוויר.

עידו אלישיב מחברת טלמניע המתמחה בהקמות של תחנות כוח בינוניות בגודלן במגוון מדינות עולם שלישי ומקימה בימים אלו תחנת כוח בקוגנרציה עבור מפעל שניב בדרום בהספק של 5 מגה וואט, נשאל בתחילת הפאנל לגבי החסמים הקיימים כיום במשק בנושא הקוגנרציה והבהיר שהבעיה טמונה לא פעם דווקא בחברת החשמל:  "יש פה את עניין החתול ששומר על השמנת כי חברת החשמל צריכה לאשר את ההתחברות למערכת והיא לא תמיד מעוניינת בכך. צריך לוודא שמתקן קטן לא יהיה תלוי בחסדיה של חברת החשמל. מתקן קטן להערכתי לא ייצטרך הגנות כלשהן, רק לתת לו לקום. יזם בעיקר מחפש וודאות כך שנדרשת רגולציה קבועה כדי שהוא לא ייצרך להתקע בשלב כזה או אחר. מתקנים קטנים, להבדיל ממתקנים גדולים, לא יכולים להתחיל לובי מול רשויות ורגולטורים. אם דוראד השקיעו כל כך הרבה מליונים בהסרת חסמים רגולטוריים  אז מפעל של מתקן קטן לא יכול להרשות לעצמו לעשות את ההוצאה הזו".

עודד אגמון, ראש אגף הסדרה, ברשות החשמל ביקש לפזר מעט אופטימיות על הנוכחים באולם ואמר כי "אנחנו נמצאים בעיצומה של מהפכה: הגז הטבעי מייצר את המהפכה בתחום החשמל – יצרנים מאד גדולים נכנסים לתחום ואנחנו ברשות מנסים למצוא אופטיממיזציה – תוך כדי העלאת השאלה של עד איפה נכון למתוח את יצרני החשמל הפרטי. בעולם שאליו התרגלנו בו חברת החשמל היא מונופול אנכי (מוליך, מספק , מחלק)  המציאות נפרמת כל הזמן . כבר היום 30% מסך הייצור נמצא בידיים פרטיות. זו כבר מהפכה אחת משמעותית ומהפכה שנייה היא במקורות הייצור. אם בעבר היה מפל של חשמל דרך תחנות הייצור ההולכה והאספקה, פתאום החשמל מתחיל להיות מיוצר במקום הצרכנות. הרבה התחיל דרך האנרגיות המתחדשות וכל רשת החשמל והמשק צריכים להסתכל על התמונה קצת אחרת. ככל שהדבר הזה הולך ותופס נפח, הדבר הזה דורש יותר ויותר התערבות במשק החשמל.

"יכול להיות שמתקנים של פחות מ-5 מגה וואט, לא צריך בכלל את האישור הראשוני שלנו" אמר אגמון באשר למתקני קוגנרתיה קטנים "כשאתה נמצא בלי רשיון, אתה יכול לעבוד בלי הגבלה ואנחנו שוקלים את כל הדרכים כדי לפשט את הדרך".

בהמשך התייחס אגמון לכך שדרישת הנצילות כיום בתחנות קוגנרציה עומדת על 70%, יעד לא ריאלי לדעת כל הנוכים בפאנל. "יש חסמים של משרד האנרגי  ואנחנו צריכים למצוא את הפתרון. משרד האוצר, גם דרך רשות המיסים, צריך לבדוק איך אפשר להקל על היזמים והתעשיינים. גם המשרד להגנת הסביבה, צריך להבין מה הוא מעדיף: תחנות פחמיות מזהמות או תחנות קטנות צמודות דופן. הדבר האחר שמטריד זה סיפור מחירי הגז: ככל שאנחנו רואים את מחירי הגז, אנחנו מבינים שאנחנו לא יכולים להסתמך על כל השינויים הקיימים. מחירי הגז ברשת החלוקה, חייבים לטפל בזה. לא יכול להיות שיש פער כל כך גדול בין הסכמי רשת חלוקה לרשת ההולכה. אם לא נדאג לזה,  לא יהיה יתרון אמיתי לכל אותם שחקנים קטנים".

יאשה ירובורסקי, מנהל אגף בכיר ברשות הגז נקרא לבמה כדי להגיב בעניין הנושא של המטריד של מחירי הגז המשתנים והסקפטיות שעניין זה מפעיל בקרב היזמים השונים: " צריך להבין" אמר ירובורסקי "יש את מחיר הגז עבור יחידת אנרגיה ולתוכו משוכלל גם מחיר התשתית. תעריף ההולכה הוא אכן אחיד אבל חוץ מזה יש את חברות החלוקה שהן חברות פרטיות והתעריף שלהם מורכב משני תת תעריפים שכולל את תעריף החלוקה ואת תעריף החיבור. כאן החלטנו שתהיה תחרות ובגלל זה יש שוני בין תעריף החלוקה ובין תעריפי החיבור בין אזורים. מערכת גז באזור א לא דומה למערכת גז באזור ב'. בינתיים החלטנו לא לפקח על משווקי הגז וזה מייצר תחרות שזה דבר טוב".

שחר בן מויאל סמנכ"ל פיתוח עסקי בערבה פאוור סיפר על פעילות החברה הטרייה בתחום הקוגנרציה ואמר כי "ערבה פאוור באה מהעולם הסולארי אבל היא צברה ידע ונסיון בהתמודדות עם הרגולציה ועם המכשולים לאורך כל הדרך.  אני בא מעולם הדלק וכשהגעתי לעולם הסולארי אז הזהירו אותי מעולם הרגולציה ולא נבהלתי. עולם הקוגנרציה הוא כל כך מורכב, גם בהשוואה לתעשייה הסולארית. יש המון חשדנות בעולם הזה והרבה אנשים רוצים להקים את המתקנים בעצמם ואני אתן עצה ברורה: אל תעשו את זה. מתקן קוגנרציה שנופל זה לא מתקן PV שפתאום נתקל בתקלה. אם מפעל שלם מושבת בגלל התחנה הזו זה סיפור יקר ומורכב וגם מסוכן".

כאשר נשאל כיצד ב"ערבה" בוחרים לקוח פוטנציאלי להקמת  תחנה מפעלית, השיב " כל עניין הקרקע הוא נושא מאד לא פשוט. דונם או שני דונם בחצר המפעל נדרשים כאן ויהי מה- זה נכון לקוגנרציה וגם לפוטו וולטאי. גם פרופיל הצריכה והייצור הוא קריטי וגם הפרופיל התרמי הוא משמעותי. אלו שלוש השאלות החשובות שנשאלות. לאחר מכן עושים סקר על אופי הצריכה ואופי החברה". לאחר מכן סיפר בן מויאל כי לאחרונה פורסם מכרז להקמת מתקן קוגנרציה בצפון הארץ של 5 מגה וואט אבל הצריכה בפועל היא של 10 מגה וואט וזה נבע מדרישות רגולטוריות שזה ממש מגביל ומיותר. עלויות הפיתוח עומדות על מליוני ש"ח כשסכום גדול מתוך המליונים הללו פשוט נשרף".

יצחק קיאלי, מנכ"ל PEI ניסה לרכך את הטון כנגד הרגולטורים ואמר כי "המדינה עושה את המאמץ כדי לקדם את תחום הקוגנרציה. הקושי היום נובע מהחשש של הלקוחות מהמעבר לשימוש בגז. אני לא רואה עשרות לקוחות שחותמים על חוזי התחברות לגז טבעי. אני חושב שהמפעלים והקיבוצים צריכים לעשות מספר צעדים: לקחת בעל מקצוע, ולא מישהו שבמקרה פנוי בשטח, ואז אותו אחד יכול להתחיל שחרר את המהלכים, הדבר השני הוא לעבוד עם טכנולוגיות מוכרות. תמיד יש את השרלטנים עם הפטנטים אבל צריך לדעת להמנע מהם. הישיבה המשותפת והקיטורים על הרגולטור קיימים בכל ועידה וכנס. אנשי עסקים הם אנשים אופטימיים, אם אתה לא אופטימי – אתה לא עושה עסקים. הקשיים שיש בדרך הם קשיים טבעיים. הרגולור קשוב ואם נלך בגישה האופטימית, אנחנו נצליח . כמו שהצלחנו בענף הגז".

עו"ד ערן איפרגן נשאל לגבי הסוגיות הסטוטוריות איתן נאלצים עורכי הדין להתמודד בבואם לסגור הקמה של מתקן קוגנרציה: "באופן טבעי מתקנים קטנים, אין להם הרבה כרית אוויר כדי לנשום ממנה ולרשות החשמל יש תפקיד מרכזי בהקשר הזה.  צריך ללמוד מהנושא של אנרגיות מתחדשות ולעשות חשיבה נוספת בכדי  להקים מודל של משהו כמו מונה נטו רק בקוגנרציה. חשוב מאד להבין שבמתקנים כאלו יש הרבה עלויות תיאום, יש גם את שלב הקרקעות וכדי להתחיל את התהליך חייבים להגיע להסדר גם בהיבט הזה. לרשויות המקומיות אין תמריץ לצאת בכרזים כאלו של קוגנרציה וזה המקום להכניס יזמים ובשביל שזה יקרה צריך שיהיה תמריץ כלשהו. החסם הנוסף הוא הרבה אי ודאות שקיימת בקרב היזם".

באשר להסכמים המשפטיים שמלווים כל עסקה מסוג זה אמר: "ההסכמים הם עניין מאד מורכב ועלויות הפיתוח מאד גבוהות. יש כאן גם את הרגולטור הנסתר שזה הבנק: בסופו של דבר הפרויקטים האלו חייבים לעבור סגירה פיננסית. הבנק עובר על מסמך אחרי מסמך ובסופו של דבר הוא עושה את העבודה. בפי.וי זה עשה עבודה מצוינת והבנקים יכולים לסבול כמות מסוימת של סיכון ואחוז מסוים של אי ודאות שנכנסים למסמך משפטי שיכלול אירועים שאפשר לצפות אותם. הבנק רוצה לדעת שיש רצפה מסוימת של נושא הצריכה החשמלית וזה עניין קריטי שצריך לחשוב עליו".