כבר בשנות ה-90 היו בישראל מספר מתקנים שמכרו חשמל לרשת. מה גרם להם להפסיק לייצר חשמל ולהתחיל לייצר קיטור וגם – האם יש סיבות לכך שהתעריף החדש והאטרקטיבי עבור ייצור חשמל ממתקנים אלה לא יצליח לבדו לפתח את התחום בישראל
דברים שלא ידעתם על שוק הביוגז בישראל
חושבים שייצור חשמל מביוגז בישראל הוא עניין חדש? אז זהו, שלא. כבר בשנות ה-90 היו בישראל מספר מתקני עיכול אנארוביים שייצרו חשמל אשר נמכר לחברת חשמל. מה גרם להם להפסיק לייצר חשמל ולהתחיל לייצר קיטור וגם – האם יש סיבות לכך שהתעריף החדש והאטרקטיבי עבור מכירת חשמל ממתקני ביוגז, 64 אגורות לקוט"ש, שנקבע בהסדר רשות החשמל משנת 2011, לא יצליח לבדו לפתח את התחום בישראל?
כיום, את מתקני הביוגז שמוכרים חשמל לחברת חשמל ניתן לספור על יד אחת. ביניהם ניתן למצוא את מטמנת עברון שליד נהריה (תחלית הייצור ב-2002), אפיקי עמק חפר (הפקת חשמל מסחיטה של ערמות הפרש שמצטבר ברפתות) ומט"ש מחוז ירושלים של חברת הגיחון.
מתחילת שנות ה-90 עד אמצע שנות ה-2000, הקימה חברת "טכנולוגיות לשימור הסביבה" כ-15 מתקנים לטיהור שפכים (מט"שים) תעשייתיים אורגניים, אשר ייצרו חשמל שגם נמכר לחברת חשמל. תפוקת כל אחד מן התקנים נעה בין 300 קילו-ואט למגה-ואט אחד.
יחיאל הלפרין, מנכ"ל החברה, מספר כי כבר לפני 10 שנים כל המתקנים שהקימה החברה שייצרו חשמל, עברו לייצר קיטור. "ברוב המקומות שהקמנו את המתקנים נעשה שימוש גם במזוט לצורך ייצור קיטור. ברגע שחלה עלייה במחירי המזוט, בשנות ה-2000, ייצור הקיטור הפך להיות יותר משתלם מייצור חשמל".
מה היה התעריף עבור ייצור החשמל בזמנו, טרם ההסדרה החדשה?
הלפרין: "החשמל נמכר במחירי תעו"ז. הבעיה בתעו"ז (תעריף לפי עומס המערכת וזמן) היא שבכדי למכור את החשמל במחיר הגבוה ביותר, נאלצנו לאגור את הגז, עניין שהוסיף לעלות וגרם לבעייתיות כלכלית".
לאור הדברים, ניתן להבין כי ההסדר שמציעה כיום רשות החשמל משפר את הכדאיות הכלכלית של ייצור חשמל ממתקני ביוגז, כיוון שעל פי ההסדר החשמל מן המתקנים יירכש במחיר גבוה יותר ואחיד לאורך כל שעות היממה.
אולם, נראה שבכל זאת יש דברים שמונעים מייצור חשמל מביוגז בישראל לתפוס תאוצה. אחת הסיבות נעוצה כנראה בעובדה שכעת דורשים ברשות החשמל רישיון ייצור גם ממתקנים בהספק של עד 5 MW, עניין המסרבל את תהליך ההקמה והרישוי ומייקר אותו.
האם ניתן לוותר על חובת רישיון הייצור למתקנים עד 5 MW? יצויין כי המתקנים שהוקמו על ידי חברתו של הלפרין לא נדרשו לרישיונות הייצור בזמנו (מה גם שרובם הוקמו טרם הוקמה רשות החשמל). כעת נשמעים קולות הקוראים ללמוד מן התהליך שעבר השוק הסולארי בישראל. הכוונה היא להסדר מונה נטו אשר נקבע על ידי רשות החשמל לפני כשנה ומאפשר לכל צרכן בעל מונה תעו"ז לייצר חשמל באנרגיה סולארית בחצר ביתו. ההסדר פוטר את הצרכן מהתהליך הבירוקרטי הכרוך בהתקנת מערכת סולארית.
שי פורת, מנכ"ל חברת ענבר הפעילה בשוק הסולארי בישראל הצביע לאחרונה על חשיבות קיצור התהליך הבירוקרטי להתאוששות השוק הסולארי בשנה האחרונה: "היום מרגע שמחליטים על הקמה יש תהליך של הוצאת היתר בנייה שנמשך בין מספר שבועות למספר חודשים, זו הדרישה העיקרית. אין כבר צורך ברישיון ייצור – במתקנים הבינוניים היה צריך רישיון ייצור ועכשיו לא. היום הצרכן עצמו מקים בשביל עצמו, לא צריך רישיון ייצור רק היתר הפעלה והיתר בנייה מצומצם אז זה יכול לקרות הרבה יותר מהר. קודם להסדר מונה נטו התהליך יכול היה להימשך שלוש וארבע שנים".
האם יימצא הסדר דומה גם לתחום הביוגז? נחכה ונראה.