בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה בה מוטלים מסי ארנונה והיטל השבחה על מערכות סולאריות. היענות לדרישת הרשויות עלולה להקטין ואף לבטל את רווחיותן של מערכות אלו

חיוב מערכות סולאריות בהיטל השבחה

מאת: עו"ד אלדד פרקש

בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה הולכת וגדלה בה רשויות מקומיות וועדות תכנון ובנייה מטילות מיסי ארנונה והיטל השבחה עבור מערכות חשמל סולאריות בסכומים משמעותיים. קבלת דרישת הרשויות עלולה להקטין באופן ניכר, ולעיתים אף לאפס, את רווחיות ההשקעה במתקנים אלו – תופעה אשר עלולה לקטוע את חלום החשמל הירוק במדינת ישראל.

במאמר זה נדון בשאלה האם בעל נכס אשר קיבל מהוועדה המקומית לתכנון ובנייה היתר בנייה להקמת מערכת חשמל סולארית (פוטו-וולטאית) יחוייב בתשלום היטל השבחה? ובמידה וכן, כיצד יחושב ההיטל?

מהו היטל השבחה? היטל השבחה הוא היטל המוטל על בעל נכס בגין עליית שווים של המקרקעין עקב הליך תכנוני. בעל נכס, ששוויו עלה בעקבות אישור תוכנית, יידרש לשלם היטל בשיעור של מחצית מגובה ההשבחה. מועד תשלום היטל יכול להידחות למועד "מימוש" הנכס (קבלת היתר בנייה, התחלת שימוש בפועל או העברת הנכס).

 האם ניתן להטיל חיוב בהיטל השבחה בעקבות אישור הליך תכנוני המאפשר הקמת מערכות פוטו-וולטאיות?

בסע' 1(א) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965 נקבע כי לעניין ההיטל "השבחה" היא "עליית שוויים של מקרקעין עקב אישור תכנית…".

בתאריך 17.11.2011 אושרה למתן תוקף תוכנית מתאר ארצית תמ"א 10/ד/10 במסגרתה נקבעו הנחיות לקמת מתקנים פוטו-וולטאיים והתנאים למתן היתרים. בהחלטות ועדות הערר המחוזיות נקבע כי ניתן לגבות היטל השבחה מכוח התמ"א (ראו לדוגמא ערר 8001/12, פישמן נ' הועדה המקומית לתו"ב שומרון).

הטענה שההשבחה במקרקעין אינה נובעת מההליך התכנוני אלא מהחלטת המדינה באמצעות רשות החשמל על הענקת סבסוד לייצור החשמל, נדחתה לא פעם.

טענה נוספת כנגד חיוב מתקן פוטו-וולטאי בהיטל השבחה הינה כי השימוש במקרקעין להקמת מתקן שכזה היה מותר על פי התוכנית החלה על המקרקעין אף לפני אישור התמ"א (או ההליך התכנוני מכוחו נדרש ההיטל) כשימוש נלווה לשימוש העיקרי המותר בנכס. כך לדוגמה, מקום בו התוכנית מייעדת את המקרעין לשימוש תעשייתי, ניתן לטעון כי שימוש זה מחייב גם הספקת חשמל ולפיכך ניתן היה להקים מערכת סולארית אף לפני אישור התמ"א. במקרה זה הטענה היא כי לא ניתן להטיל חיוב מכוח תוכנית שלא השביחה את שווי המקרקעין.

ביסודה של טענה זו עומדת השאלה האם ייצור החשמל במערכת הפוטו וולטאית הוא שימוש נלווה-אינהרנטי לשימוש הקיים, או שמדובר בשימוש עצמאי. אחת מאמות המידה לבחינת שאלה זו היא שאלת היחס בין היקף פוטנציאל צריכת החשמל של הנכס בייעודו התכנוני  להיקף הייצור של המערכת הפוטו-וולטאית שמבקשים להתקין עליו. ככל שפוטנציאל היקף הצריכה עולה על היקף הייצור, הרי שייצור החשמל הוא ל"שימוש עצמי" (אינהרנטי) ויהיה יותר משקל לטענה כי ייצור החשמל הוא שימוש נלווה ולא עצמאי. ככל שהיקף ייצור החשמל עולה על היקף צריכת החשמל בנכס, תטה הכף לטענה כי מדובר בשימוש עצמאי ולא בשימוש נלווה.

החלטה מס' 10 של רשות החשמל הקובעת הסדר תעריפי בגין ייצור חשמל בשיטת "מונה נטו" אשר בעיקרה קובעת כי אין מכירה בפועל של חשמל המיוצר במערכת, עשויה לחזק את הטענה כי מדובר בשימוש נלווה.

גם במקום בו אין מחלוקת לעניין עצם החבות בהיטל, הרי שמתעוררות מחלוקות רבות לעניין דרך חישוב גובה ההשבחה. גישה אחת היא חישוב ההשבחה לפי היתרון הכלכלי שנוצר ביכולת לייצר חשמל. גישה אחרת יכולה להיות חישוב ההשבחה לפי היתרון הכלכלי שנוצר לבעל הנכס (שמגולם בדרך כלל במחיר השכירות). שאלות אלו ועוד עומדות בבסיס מחלוקות רבות אשר נדונות בערכאות השונות.

קיבלתי חיוב בהיטל השבחה – מה ניתן לעשות? כיום, לאחר הרפורמה במסגרת תיקון 84 לחוק התכנון והבנייה, ניתן לפעול בשני מסלולים עיקריים:

כאשר יש מחלוקת על עצם החבות בהיטל השבחה, ניתן להגיש ערר לוועדת ערר לפיצויים ולהיטל השבחה. את הערר יש להגיש בתוך 45 ימים מיום שבו התקבלה השומה. ועדת הערר רשאית לקבל את הערר או לדחות אותו, במלואו או בחלקו. על החלטת ועדת הערר ניתן לערער בפני בית משפט לעניינים מנהליים.

כאשר המחלוקת אינה על עצם החיוב בהיטל, אלא לעניין גובה ההשבחה, ניתן לפנות ליושב ראש מועצת שמאי המקרקעין בבקשה שימנה שמאי מכריע לצורך הכרעה בעניין גובה החיוב. על החלטת השמאי המכריע ניתן להגיש ערר לוועדת הערר ועל החלטתה ניתן כאמור לערער בפני בית המשפט לעניינים מנהליים.

מהו אם כן המסלול שיש לבחור בו? שאלת חיוב היטל ההשבחה בהקשר של מערכות פוטו-וולטאיות מערבת שאלות משפטיות ושמאיות כאחד והמחלוקת הינה לא רק לעניין גובה החיוב אלא על עצם החיוב בהיטל. בחירה במסלול של שמאי מכריע עלולה למנוע מהנישום העלאת טענות משפטיות כנגד עצם החבות בהיטל ולכן נכון יהיה להגיש ערר לוועדת הערר.

האמור לעיל מציג על קצה המזלג את הסוגייה ואין בו כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי.

האמור במאמר אינו מהווה עצה לפעולה כזו או אחרת. אין להיזקק לאמור במאמר מבלי לקבל עצה מקצועית.

מחבר המאמר הינו עו"ד במשרד פלג, כהן, דויטש – עורכי דין, המתמחה במיסוי מוניציפאלי