ביהמ"ש גזר 60 יום מאסר בפועל ומאסר על תנאי של שנה על אלפונסו חסון, מנהלה של תחנת מעבר בלתי חוקית לפסולת בבני ברק, שאותה ניהל במשך למעלה מ-4 שנים

לראשונה בישראל: מאסר בפועל למנהל תחנה בלתי חוקית של מעבר פסולת

הכנת הידיעה: רותי דותן

גזר דין תקדימי: בית משפט השלום בתל אביב גזר ביום חמישי 60 יום מאסר בפועל ושנה מאסר על תנאי על אלפונסו חסון, מנהלה של תחנת מעבר בלתי חוקית לפסולת בבני ברק, אותה הפעיל במשך למעלה מ-4 שנים. בנוסף הוטל קנס של חצי מיליון שקל על החברה שניהלה את תחנת המעבר, דוד וצורי בע"מ, וקנס של 200 אלף שקל על חסון. הכספים יועברו לקרן לשמירת הניקיון של המשרד להגנת הסביבה.

הנאשם והחברה שבניהולו הואשמו בהפעלת תחנת מעבר לפסולת ללא התשתיות הקבועות בחוק, בניגוד לדרישות הקבועות בחוק וללא רישיון, ובהובלת פסולת ללא רישיון עסק. החברה הורשעה גם בגרימת זיהום אוויר חזק ובלתי סביר, וחסון, מנהלה של התחנה, הורשע בגין אותו זיהום אוויר בעבירה של הפרת אחריות נושא משרה בתאגיד.

וזהו סיפור המקרה: דורי וצורי בע"מ היא חברה פרטית לממכר חומרי בניין, אשר הפעילה בשטחה תחנת מעבר בלתי מוסדרת ובלתי חוקית לפסולת בניין החל משנת 2008. נגד החברה ומנהלה הוגש כתב אישום כבר בשנת 2010. בית המשפט הוציא צו האוסר על הנאשמים, החברה ומנהלה, לנהל את תחנת המעבר ולעשות בה כל שימוש לצורך ניהול הובלת פסולת כבר ב-2011, אך מאז ועד היום הנאשמים לא הפסיקו להפעיל את התחנה.

התחנה הופעלה בלב סביבת מגורים ברחוב המכבים בבני ברק, תוך יצירת מפגע סביבתי ותברואתי שגרם לזיהום האוויר, סכנה לפריצת שריפות, התרבות בעלי חיים מזיקים, פגיעה חזותית וסכנת זיהום של מקורות המים והקרקע. בנוסף, פעילות התחנה גרמה להשפעה בלתי הוגנת על שוק פינוי הפסולת המוסדר.

בפסק הדין התייחס שופט בית משפט השלום, שמאי בקר, למקרה דומה שאירע בבני ברק: בשנת 2011 הרשיע בית המשפט את נ' אלבז, שניהל תחנת מעבר בלתי חוקית לפסולת, בעבירות דומות לעבירות במקרה הנוכחי. התחנה שניהל אלבז הייתה גם היא באותו רחוב – המכבים – בבני ברק. אלבז, בשונה מחסון, הודה בעבירות המיוחסות לו מבלי לנהל הוכחות ואת התחנה החזיק "רק" למעלה משנה אחת. בסופו של דבר לא הוטל על אלבז מאסר בפועל והשופט בקר, שנתן את גזר הדין לחסון, ציין בפסק הדין כי "הדבר מלמד על עוצמת ההרתעה של הענישה בפרשת אלבז, ובכלל".

עוד ציין השופט בקר כי שליחת אדם למאסר בפועל בגין ביצוע עבירות סביבתיות היא תקדים. העונש הוטל על הנאשם על אף מצבו הבריאותי "הלא פשוט" ולמרות שאין לו עבר פלילי. השופט בקר ציין כי הנאשם המשיך בביצוע העבירות למרות צו בית המשפט שעמד מאז 2011 נגד הפעלת התחנה ושגם את העבירות המיוחסות לו ביצע חסון תוך מצב בריאות לא תקין.

בפסק הדין כתב השופט שמאי בקר: "מדי יום ביומו נדונים סוחרי סמים, ולו הזעירים שביניהם, לעונשי מאסר בפועל, מאחורי סורג ובריח, ולו בשל מכירת גרם אחד של קוקאין לסוכן משטרתי או לזולת. אין בדבריי כדי להקל ראש בעבירות אלו כלל וכלל, ההיפך הוא הנכון, אולם ראוי שתישאל השאלה: מי מזיק יותר לחברה ולסובבים אותו? מי שמוכר גרם קוקאין או אצבע חשיש לאחר, כאשר אותו אחר בא לפתחו, מיוזמתו, ומבקש לרכוש את הסם המסוכן האסור, והנזק הוא נקודתי לאותו קונה מרצונו? או, שמא, מי שמנהל תחנת מעבר, בטבורה של עיר, ליד בני ישיבה ודירות מגורים, כאשר נשים, זקנים וטף נחשפים לאבק וריחות רעים ולפסולת, הכל לשם אותה "פרנסה" של בעל תחנת המעבר הלא חוקית?

"היכן סובלת יותר החברה? מקום בו שכונה שלמה נתונה לריחות רעים, אבק ופסולת, והקרקע מזוהמת תוך סיכון אפשרי למי תהום, מי שתייה, או כאשר פלוני מוכר אצבע חשיש לאלמוני, ביוזמת ולפי רצון האחרון?

"פשטני? דמגוגי? לא אם תשאלו את השכנים בבני ברק. הגם שברי לי כי השוואה בין תפוחים לתפוזים היא קשה ולא נקייה מספקות, אהרהר בכל זאת: מדוע שולחים אנו מזיק נקודתי, כמעט אישי, אל מאחורי סורג ובריח, ומי שגוזר גיהנום אקולוגי על שכונה שלמה, או לפחות על מספר רחובות, ייקרא בפי שירות המבחן "נורמטיבי", ויישלח למאסר מותנה, בבחינת מכה קלה על כף ידו, או לשירות לתועלת הציבור, רחמנא ליצלן, במקרה החמור?"

השר להגנת הסביבה, עמיר פרץ, מסר בתגובה למקרה כי "זהו תקדים חשוב ומסר ברור לעבריינים הסביבתיים. אנחנו נמשיך לבצע אכיפה ללא פשרות וללא משוא פנים ובאמצעות ענישה מרתיעה נוכל לייצר כאן אוויר נקי יותר, אדמה פחות מזוהמת וחיים שקטים יותר ללא מפגעי רעש".