העמותה לדמוקרטיה מתקדמת והעמותה לכלכלה בת קיימא מבהירות כי רק מס בלו פשוט יוכל לפצות את הציבור הישראלי על יצוא הגז

פנייה לאוצר: "יש להטיל מס בלו על הגז המיוצא מישראל"

העמותה לדמוקרטיה מתקדמת והעמותה לכלכה בת קיימא שיגרו מכתב לאסף גבע,  הכלכלן הראשי במשרד האוצר, באשר למיסוי הגז הטבעי שעתיד להיות מיוצא מישראל. לדברי כותבי המכתב, ג'ון קגן ודרור רשף, משרד האוצר שוקל בימים אלה לאמץ שינויים לתקנות היצוא הנמצאות בחוק מיסוי רווחי נפט, על מנת "להבטיח את מלוא חלקו של הציבור בעסקאות יצוא גז טבעי".

 "אנו תומכים במיסוי הולם שיהווה פיצוי הציבור, זאת אומרת המדינה, על אובדן המשאב החשוב. עבור המדינה, ערכו העיקרי של הגז גלום בחיסכון שיהווה השימוש בגז מקומי, במקום בו השתמשו עד עתה בדלקים מיובאים במחיר יקר. הצעתנו פשוטה מעיקרה וגורסת שיש להטיל מס פשוט וגמיש, מס בלו, שייקבע ע"י הממשלה לפי יעד היצוא בהתאם לערכו האמיתי של הגז ובהתאם לאינטרסים אסטרטגיים של המדינה. המס הנוכחי שעומד על הפרק, ושחישוביו נגזרים מהאמור בחוק מיסוי רווחי נפט, הוא מס מסורבל שאינו מקנה למדינה גמישות ואינו משקף את ערך הגז ואובדנו עבור המשק הישראלי".

 לדברי קגן ורשף, הקשר בין מס על ייצוא ובין המחיר המקומי (כפי שמחשוב כיום) גורם לפגיעה בזכות הציבור ליהנות ממחירים תחרותיים (דהיינו זולים) בשוק המקומי, ובמקביל ליהנות ממס משמעותי על הגז המיוצא. הציבור נדרש לשלם מחיר גבוה למונופול בשוק המקומי (5$ מעל העלויות), ומקבל בחזרה חלק, בערך 2.3$, כמס מקומי ועוד חלק, גם 2.3$ ליחידה, כמס על יצוא. מיסוי היצוא מפצה על מחיר מקומי גבוה, ולא מפצה בכלל על אובדן המשאב ומסירתו לשוק חיצוני (כשהכמות המיוצאת דומה לכמות הנמכרת בארץ).

 במצב הזה, קובעים השניים, אם המחיר המקומי יירד, כתוצאה מתחרות מקומית מוגברת או בזכות פיקוח ממשלתי מוגבר, עשויים מיסי הייצוא לרדת אפילו לרמה אפסית. עיוות נוסף שקיים כרגע בחוק היא האפשרות שגם אם הגז שייוצא ייקנה בחו"ל במחיר גבוה של 10$ לדוגמה, הציבור הישראלי לא ייהנה מהעסקה הטובה והמס שהוא יקבל יישאר 2.5$, כששאר רווחיו של מוכר הגז לא ממוסים כלל.

  בהמשך המכתב כותבים קגן ורשף כי "ברוב המדינות שמייצאות נפט וגז חברה בבעלות ממשלתית (לפחות חלקית) שולטת ברוב היצוא, כך שהכנסות שלא מגיעות למדינה ממיסים חוזרות לקופת המדינה כרווחים. לרוב היצואנים יש גם הסכמי "profit-sharing" לשיתוף המדינה ביותר מ-50% מרווחי הייצוא (בנוסף לפיקוח על המחיר בשוק המקומי). הטלת מס יצוא מותאם למדד מחירים בינלאומיים או למחיר היעד גם מקובלת. מיסים כאלה גם מקובלים על פי הסכמי סחר חופשי, זאת בניגוד להגבלת יצוא לשיעור כמותי, כפי שנקבע בהחלטת הממשלה. מס קבוע על יצוא, זאת אומרת מס בלו, שדורש תיקון לסעיף 8 לחוק הבלו על הדלק (1958), יאפשר לממשלה גמישות לשלוט על היצוא גם בהתאם לתנאי שוק העולמיים וגם בהתאם לאינטרסים אסטרטגיים של המדינה.