סיור האנרגיה של "תשתיות" עבור תעשייני ישראל התקיים בשבוע שעבר בדרום הארץ וביקש להראות את סימני ההגעה של הגז הטבעי לתעשייה עצמה

סיור האנרגיה של תשתיות: כך נראית כניסת הגז הטבעי לתעשייה

כותבת המאמר: רותי דותן

סיור האנרגיה של "תשתיות" עבור תעשייני ישראל התקיים בשבוע שעבר בדרום הארץ וביקש להראות את סימני ההגעה של הגז הטבעי לתעשייה עצמה. נקודת הביקור הראשונה נקבעה במתקן קבלת הגז של נובל אנרג'י באשדוד, אליו לא אושרה כניסת מבקרים עד אותו היום. במהלך הביקור יכלו התעשיינים להתרשם מגודלו של המתקן, שהתרחב באחרונה בכדי לקלוט את כמויות הגז שמגיעות ממאגר תמר. לאחר מכן צפו התעשיינים במערכות הטיפול בגז, כולל אלו שאחראיות על הפרדת הגז מן המים והקונדנסט.

מפעל סוגת בקרית גת, שחתם לא מזמן על הסבה לגז טבעי היה היעד השני. על פי הנהלת המפעל, השאיפה היא להגיע למצב של עבודה על בסיס גז טבעי כבר בסוף 2013. כיום, מונע המפעל על מזוט שמייקר את עלויות הייצור באופן דרמטי. פרויקט ההסבה במפעל בוצע על ידי 'דור אלון גז' כאשר התכנון והרישוי בוצעו ע"י תהל וקבלני הביצוע הם טלמניע וספקי משנה . בתחילת אוגוסט צפוי המפעל להיות מוכן להגזה.

יאיר רובינשטיין מנכ"ל TMNG, חברת הבת של תהל, סיפר לבאי הסיור על ההסבה לגז טבעי עבור התעשיין. "תעשיינים שזקוקים לכמות גז של מעל 12 מליון קוב בשנה יכולים להתחבר ישירות לנתג"ז דרך רשת ההולכה. עם זאת, רוב המתקנים לא יזדקקו לכמויות כאלו ולכן יתחברו דרך חברות החלוקה. לצד זאת, לגז הטבעי יש יתרונות שניתן לנצל (כמו במקרה של סוגת) בהקשר של קיטור שיכול להיות מנצל לטובת ייצור חום". בהמשך אמר רובישנטיין כי התקופה הנדרשת מרגע שמחליטים להתחיל פרויקט הגזה ועד שהמפעל עובד על גז, עומדת על כשנה וחצי.

עידו אלישיב, סמנכ"ל פרויקטים מ'טלמניע' סיבר את האוזן אודות פעילות החברה אותה הוא מייצג "טלמניע היא חברה פרטית שמקימה תחנות כוח ועובדת לרוב באפריקה ודרום אמריקה. בסוגת אנחנו פועלים תחת 'דור אלון', כאשר התכנון הוא של תה"ל. אנחנו אחראים על התכנון והבנייה, מה-PRMS ועד הדוד. הבנייה עצמה לוקחת 2-3 חודשים אבל לפניה יש הרבה היתרי בנייה שדורשים זמן רב. התכנון הוא רוב הזמן. התהליך ארוך".

בהמשך פנה אלישיב לתעשיינים ואמר כי "גם אם אתם חושבים שצינור הגז מהרשת הארצית יגיע למפעלכם עוד 2-3 שנים אני ממליץ להתחיל את התהליך בהקדם, בגלל העיכוב של ההיתרים. הדרישות הן ברורות, יש ספר – זה לא נוח, אבל הספר ברור ומסודר, וברגע שעוקבים אחריו אין סיבה להתקע בסוף. זה מכריח לעבוד מסודר".

מתקן קבלת הגז של נובל אנרג'י באשדוד. צילום: גונן גלין

ארנון רונד, מנכ"ל חברת הייעוץ הלוי דוויק , מסר לתעשיינים מידע אודות האפשרות להסבה לגז טבעי דחוס (CNG). "קיים מתקן דחיסה של 'סופרגז' באלון תבור. במתקן דוחסים את הגז למיכלים ואח"כ משאיות לוקחות אותו עד למפעל ושם מורידים את לחץ הגז. מפעל שרוצה להשתמש בשירות הזה, כדאי שיבדוק עם סופרגז את הכדאיות והאפשרות, התלויים בכמות ובאספקה לאיזור. הכדאיות קשורה גם לשאלה האם רשת הגז תגיע אל אותו מפעל או לא, כי ישנם מקומות שהצנרת כלל לא תגיע אליהם. לרוב השימוש בCNG הינו בתקופת ביניים מרגע שהמפעל עצמו מוכן להגזה ועד שרשת הגז מגיעה אל המפעל, משום ש-CNG יותר יקר מגז דרך רשת החלוקה".

בהמשך הדרך הגיעו התעשיינים למפעל ופורג'ט שמייצר בדים ייחודיים לתעשיית החיתולים והמטליות. את ההסבה המפעלית מבצעים במקום חברת דור גז (יזמית), תהל כגוף הנדסי ואפקון כקבלנית ביצוע. במסגרת הביקור, קיבלו התעשיינים הסבר על אופיו של פרויקט ההסבה המפעלי על ידי עמית לויטוב, מדור אלון גז שסיפר לקהל כי עד כה החברה עמלה על הסבתם של 5 מפעלים גדולים (ביניהם סוגת ונגב קרמיקה) כאשר המלצתו היא לא להמתין להגעתו של צינור הגז לאזור התעשייה ולהקדים תרופה למכה בשל מה שכינה " תהליך רישוי מסובך הדורש תכנון ומקצועיות".

איל טאובר,  מ-TMNG , הוסיף ואמר כי "בפרויקט הזה אנו אחראים על נושא התכנון והרישוי, אך פתחנו גם אגף ביצוע לאחרונה, בנוסף לתכנון ורישוי. להסבה יש שישה שלבים: שלב ראשון: תכנון עקרוני שבו מזהים את הצרכים העיקריים של המפעל; שלב שני: תכנון מפורט הכולל בדיקת עומסים של הצנרת ואנליזה, הנתמכים בתקן ישראלי על פי קוד אמריקאי; שלב שלישי: תהליך קבלת רישוי, הכולל בקשות להיתרי בנייה, מגבלות בטיחות וקבלת אישורים ואישור מרשות הגז; שלב רביעי: רכישת ציוד. את רוב הצנרת לא ניתן להשיג בישראל, ומרכיבים מסוימים מגיעים רק כעבור כמה חודשים; שלב חמישי: ביצוע. הסבת הצרכנים (מבערים, דודים וכו') מעבודה על דלקים אחרים לעבודה על גז, והנחת צנרת הגז מנקודת המנייה של חברת החלוקה ועד הצרכנים; ולבסוף, השלב השישי: שלב ההגזה, הכולל הגשת תיק הגזה, ובו מובאים כל התכנונים והתוכניות, כולל דוח בודק צד ג'. תיק ההגזה צריך לקבל אישור מרשות הגז הטבעי, ורק אז ניתן לבצע את ההגזה".

דודו שבת, מנהל ההקמה של חברת נגב גז טבעי האמונה על פרישת רשת החלוקה בדרום, הסביר לבאי הסיור כי  החברה היא למעשה לקוחה של נתג"ז כאשר כל חיבור  של רשת החלוקה לרשת ההולכה עולה לה כסף ומצריך אישורים. "יש לנו לא מעט בעיות של סטטוטוריקה והבעיות בדרך כלל מתחילות שם. כיום אין כמעט אף גוף במדינה שלא דוחף קדימה בכיוון הנכון של ההסבה לגז. היצירה של קו חלוקה אחיד נמצא בשלבים של בנייה. מי שיפעל אחרינו כבר יפעל בקלות גדולה יותר. אנחנו הראשונים במדינה שפועלים כאן בעוד שבאזורים אחרים זה עוד לא קרם עור וגידים. יש לנו לקוחות שכבר שילמו כסף ואנחנו עושים ככל שניתן כדי לספק להם את השירות הטוב ביותר. להיות ראשון זה מחייב".

רשת החלוקה עוברת כאן!. צילום: גונן גלין

המפעל האחרון במהלך הסיור אליו הגיעו התעשיינים היה מפעל חרסה. בהנהלת החברה, שמתמחה בייצור כלים סניטריים, מעריכים כי המעבר מגפ"מ (LPG), המשמש את המפעל כיום, לגז טבעי, יחסוך לחברה כמאתיים עד שלוש מאות אלף שקל בחודש. על תכנון וביצוע ההסבה בחרסה מופקדת 'סופרגז', המשתפת פעולה בפרויקט עם חברת ההנדסה הגדולה 'ברן'. "זהו פרויקט ההסבה הראשון שהתחלנו, כמעט לפני שנתיים, ומאז התווספו חמישה פרויקטים בב"ש ועוד כ-15 פרויקטים בשלבים התחלתיים ברחבי הארץ", אומר אביגדור קנר מחברת 'סופרגז'. "חרסה מקבלת אחריות מלאה לכך שנדאג לכל תהליך התכנון והביצוע מאלף ועד תו, כולל תשלום קנס מצדנו במקרה שלא נעמוד בלוח הזמנים שעליו התחייבנו, וזה יתרון אדיר בשבילם".

צפו בתיעוד סיור האנרגיה של תשתיות למפעלי הדרום