ממש כמו בישראל, גם בארצות הברית ניתש ויכוח מר על אופציית יצוא הגז הטבעי. קצב התפוקה שהולך וגובר, לצד ביקוש הולך ומאמיר במזרח הרחוק, מעמיד את ממשל אובמה מול אחת הסוגיות הנצחיות: עד כמה יש להתערב בשוק החופשי והאם, בכלל, ראוי לעשות זאת. סקירה מקיפה על הדילמה שמעסיקה את אמריקה בשנה האחרונה.

ייצוא הגז מארה"ב: הזדמנות לשינוי גלובלי או הפקרת האומה?

כותבת המאמר: נורית גל

סיפורו של האתר בקוב פוינט משקף את המהפכה המתחוללת בימים אלו בתחום הגז הטבעי בארה"ב. בתוך שני עשורים עבר המשק האמריקאי ממחסור בגז לעודף ניכר, בעקבות השימוש בטכנולוגיית הפרקציה.  במקביל, הביקוש ל LNG באסיה גדל מאוד כתוצאה מהאסון בפוקושימה ומהצמיחה המהירה של הכלכלה בסין ובהודו. בעקבות זאת, יבוא הגז לארה"ב פחת משמעותית, וחברות שבעבר השקיעו בהקמת מתקנים ליבוא גז, כגון חברת דומיניון שבבעלותה נמצא אתר Cove Point, מבקשות כיום רשיונות ליצוא הגז.

 קובעי המדיניות בארה"ב, בדומה לישראל, נדרשים לשקול את היתרונות הגלומים ביצוא לשיפור מאזן הסחר של ארה"ב, ליצירת מקומות עבודה ולמימוש יעדים גיאופוליטיים, מול החסרונות הסביבתיים של הפקת הגז וההשפעה האפשרית על המחיר ועל השימושים בגז בשוק המקומי.

 כמות גז מספקת ל-80 שנה

 ברקע למהפכת הגז הטבעי שפוקדת את ארצות הברית, עומדת טכנולוגיית ההפקה של פצלי גז, fracking, המבוססת על התזת מים, חול וכימיקלים בלחץ גבוה ובזוית אופקית על הפצלים על מנת לשחרר את הגז. הטכנולוגיה אינה חדשה, אולם השימוש בה להפקת נפט נעשה כדאי מבחינה כלכלית רק בשנים האחרונות בעקבות העליה החדה במחירי הנפט. בעשור האחרון הוסבה הטכנולוגיה גם להפקת גז.

 הפקת פצלי הגז גדלה פי 12 בתוך שנים ספורות וכיום היא מהווה רבע מתפוקת הגז בארצות הברית. גורמים שונים מעריכים כי עתודות פצלי הגז של ארצות הברית עומדות על 700-1800 tcf. כלל העתודות, כולל גז קונבנציונאלי ועתודות גז בים, מגיעות לכ 2500 tcf. לשם השוואה, הצריכה השנתית של גז טבעי בארה"ב עומדת כיום על 24 tcf. כלומר, אם לא יחול שינוי מהותי בשימושים בגז, עתודות פצלי הגז צפויות להספיק ל 25 עד 80 שנים.

בתמונה: מפת פצלי הגז של ארה"ב מטעם משרד האנרגיה האמריקאי

הגידול בהיצע הגז והקטנת הביקוש לגז לחימום, כתוצאה ממזג האוויר החם ששרר בחורף האחרון, הביאו לירידה חדה במחירי הגז. מחירי הגז בארה"ב צנחו משיא של 10 דולר ליחידת אנרגיה MMBTU בשנת 2008 לשפל של כ 2.8 דולר בממוצע בשנת 2012.

 חששות מזיהומי מים ורעידות אדמה

 הפקת פצלי גז מלווה בשלושה סיכונים עיקריים: זיהום מים, פליטה מוגברת של גזי חממה ופעילות סייסמית מוגברת. הסיכון למים נחשב לחמור ביותר. תהליך ההפקה עלול להביא לחדירת מזהמים למי תהום, אף כי חברות ההפקה טוענות כי המרחק בין שכבת המים לאזור ההפקה הוא גדול, ולכן הסיכוי לזיהום קטן. זאת ועוד, תהליך ההפקה מחייב שימוש בכמויות גדולות של מים ויש להסדיר תהליך להטמנת המים המזוהמים.

 הסיכונים הסביבתיים נלמדים כיום על ידי הסוכנות להגנת הסביבה, EPA, וע"י הרגולטורים במדינות בהן מתבצעת ההפקה. עד כה לא נמצאו הוכחות חד משמעיות לסיכון מקורות מים. גם אם יוכח הסיכון בעתיד, ידרשו מספר שנים כדי לקבוע בחוק מגבלות על תהליך ההפקה. גורמים בתעשיית הגז מעריכים שבכל מקרה המגבלות יקבעו בדרג מקומי והקונגרס יימנע מחקיקה בתחום זה. אם יקבעו מגבלות כאלו, היקף העתודות הזמינות צפוי לקטון, משום שחלק מהעתודות לא ניתן יהיה להפיק כלל וחלק מההפקה לא תהיה כדאית כלכלית.

 גם ללא חקיקה, ידרשו היצואנים להתמודד עם התנגדות ארגוני סביבה. ארגון SIERRA CLUB פנה לאחרונה למשרד האנרגיה במסמך מפורט המנמק מדוע אין לאשר את הסבת המסוף במרילנד ליצוא גז. המסמך מפרט את הנזקים הסביבבתיים לצד ניתוח כלכלי של משמעויות הייצוא.

 חסמים בדרך החוצה

 עד כה הוגשו לממשל האמריקאי 15 בקשות ליצוא גז והן נמצאות בתהליכים שונים של אישור. מתן רשיון ליצוא הגז מחייב אישור של מספר גופים בממשל הפדרלי: משרד האנרגיה נדרש לאשר יצוא למדינות שלארצות הברית אין איתן הסכם סחר חופשי, בהן קיים רב הביקוש לגז; הסבה של מתקנים מיבוא ליצוא של גז מחייבת אישור של הרגולטור; הסוכנות להגנת הסביבה נדרשת לאשר הבטים סביבתיים ואילו משמר החופים נדרש לאשר את אבטחת המתקנים והמיכליות המשמשים ליצוא.

 אולם גם הרשיון כשלעצמו, אינו מבטיח את היצוא. כדי לאפשר את היצוא, יש להרחיב את התשתית המשמשת להפקה, להובלה וליצוא. ראשית, תשתית ההפקה צריכה לאפשר הפקה בקצב שיספק הן את הביקוש המקומי והן את ההקף הנדרש ליצוא. שנית, נדרש להרחיב את רשת צינורות הגז כדי להביא את הגז מאתרי היצור למסופי היצוא ולאזורי הצריכה. שלישית, יש להתאים את המסופים ליצוא, בדגש להקמת מתקנים להנזלת הגז. לבסוף, הקיבולת של אוניות ה LNG צריכה להיות מותאמת לקצב היצוא. לדוגמא, יצוא 1 bcf ליום מאתר Cove Point יחייב 1-3 אוניות בשבוע. זאת ועוד, הנתיבים הימיים צריכיים להיות מותאמים למעבר האוניות. האתגר העיקרי בתחום זה הוא התאמת תעלת פנמה כדי לאפשר מעבר אוניות LNG גדולות לאסיה.

 מכון ברוקינס מעריך כי אתגרים אלו עשויים להגביל את ייצוא ה- LNG בטווח הזמן הקצר, אולם בתוך שנים ספורות ניתן להתאים את מערך הייצור וההפצה כך שיספק באופן מלא הן את הצרכים המקומיים והן את צרכי הייצור.

 מפת הסיכונים של מחירי הגז בעולם

 במוקד הדיון הציבורי על מתן רשיונות היצוא, עומדת שאלת השפעת היצוא על הזמינות ועל מחיר הגז בשוק המקומי. מקבלי ההחלטות מבקשים להעריך האם קצב הייצור יוכל לגדול כדי לספק הן את הביקוש המקומי העתידי והן את הייצוא. בהעדר קצב ייצור מספק, עלה חשש כי מחירי הגז יתייקרו, וכתוצאה מכך לא רק שהשימושים המקומיים יפגעו, אלא שהייצוא עלול להפוך לבלתי כדאי כלכלית. להערכת מכון המחקר ברוקינס, הביקוש לגז בארה"ב עשוי לגדול בעיקר במשק החשמל ובתעשיה. בתחום התחבורה, ובמשקי הבית לא צפוי גידול משמעותי.

 משק החשמל בארה"ב עובר בשנים האחרונות לשימוש בגז כתוצאה ממחירי הגז הזולים, וכתוצאה מהרגולציה החדשה על פליטת מזהמים. תחנות כוח רבות המבוססות על פחם נבנו בשנות ה-70 וכיום נדרש להחליף אותן. תחנות מבוססות גז מהוות אלטרנטיבה זולה ומהירה והתאמה טובה יותר לתקנות ה- EPA. רוב המומחים סבורים שמגמה זו תגדיל את צריכת הגז בשוק המקומי בהיקף של 1 עד 3 tcf לשנה.

 הזמינות והמחיר הזול של הגז מהווים בשורה חשובה גם לסקטור התעשייתי, שכן הגז הזול מאפשר להוזיל את עלויות הייצור באה"ב לעומת מדינות אחרות ותוצרי הגז, כגון אתילן, מהווים חומרי גלם למגוון מוצרים בתעשיה הפטרוכימית.

 גם אם קיימת הסכמה על כיווני ההתפתחות של הביקוש המקומי לגז, המומחים חלוקים בדעתם באיזו מידה יביא הייצוא להתייקרות הגז בשוק המקומי. חברת הייעוץ NERA בחנה, לבקשת משרד האנרגיה,  את ההשפעה הצפויה של הייצוא. החברה פרסמה בימים אלו את מסקנותיה, לפיהן מחיר הגז בשוק המקומי צפוי לעלות באחוזים בודדים כתוצאה מהייצוא. מחקר אחר של סוכנות המידע לאנרגיה (EIA) מעריך כי הייצוא עשוי להביא להתייקרות של עשרות אחוזים. ההבדלים בין ההערכות נובעים מהנחות שונות על הקף היצוא ועל קצב התפתחות תשתית הפקת הגז.

הנפגעים העיקריים מההתיקרות הצפויה הן התעשיות הפטרוכימיות ותעשיות אחרות בהן הגז הוא מרכיב עיקרי בעלויות. לאור זאת, לקראת אישור הייצוא, הקימו החברות פורום הקורא למשרד האנרגיה להגביל את ייצוא הגז.

 אירופה, אסיה ומה שביניהן

 הפוטנציאל הכלכלי ליצוא הגז מארה"ב מבוסס על ההנחה שפער המחירים הגדול ששרר בשנת 2012 בין מחיר הגז ביפן (17 דולר ל-MMBTU) ובאירופה (10 דולר ל-MMBTU) לבין מחיר הגז בארה"ב (2.8 דולר ל-MMBTU) ישמר לאורך זמן. פער זה נדרש כדי לפצות על עלות הנזלת והובלת הגז ועל מנת להחזיר את ההשקעה הגדולה הנדרשת להקמת תשתית יצוא ה LNG. אולם, שינויים בביקוש וההתפתחות המהירה של חלופות אחרות להספקת הגז מעוררים ספק שפער המחירים ישמר לאורך זמן.

 השוק באסיה מהווה את פוטנציאל היצוא הגבוה ביותר מארה"ב, אולם המימוש של פוטנציאל זה לאורך זמן אינו מובטח. צרכניות הגז העיקריות באסיה הן יפן, טאיוואן ודרום קוריאה. לאחרונה גבר הביקוש לגז גם בסין ובהודו ושתי המדינות הקימו מסופים לקליטת LNG. מקורות היבוא העיקריים של גז לאסיה הם כיום קטאר, רוסיה, אוסטרליה ניגריה אינדונזיה ומלזיה. מימוש פוטנציאל יצוא הגז מארה"ב לאסיה מותנה בהתפתחות הביקושים באזור ובזמינות חלופות הספקה אחרות. התפתחות הביקושים תלויה בקצב הצמיחה הכלכלית ובמדיניות השימוש בפחם ובאנרגיה גרעינית במדינות אסיה. חלק מהמומחים מעריכים כי יפן תשוב להפעיל בעתיד כורים גרעיניים להפקת חשמל וכתוצאה מכך ירד הביקוש ל LNG והמחירים יפחתו בהתאם. גם אם ימשך ביקוש גבוה לגז, היבוא מארה"ב ידרש להתמודד עם חלופות אחרות, כגון פיתוח של שדות פצלי גז בסין ובהודו, יבוא גז בצינורות מרוסיה ומטורקמיניסטאן, הגדלת היבוא מאוסטרליה, ויבוא גז מקנדה.

בתמונה: מפת המחירים של יחידת אנרגיה מגז טבעי בארה"ב, אירופה ויפן בין השנים 1992-2012

מחקר שנערך באוניברסיטת Rice מעריך כי פוטנציאל ייצוא LNG מארה"ב לאירופה הוא נמוך. לכאורה, הביקוש לגז באירופה עולה לאור מגמת צמצום תחנות הכוח הגרעיניות, אולם לפחות בחלק מהמדינות תחנות אלו יוחלפו בתחנות פחמיות. זאת ועוד, הגידול העיקרי בביקוש האירופי לגז נבע בשנים האחרונות מיוון, איטליה וספרד ולאור המשבר הכלכלי הביקוש באזורים אלו הולך וקטן.  גם אם ישמר הביקוש בגודלו הנוכחי, היבוא מארה"ב ידרש להתחרות ב LNG מאלג'יר, ניגריה וקטאר. גם עתודות פצלי הגז באוקראינה ובפולין, אם יפותחו בעתיד, עשויות להוות חלופה אטרקטיבית ליבוא מארה"ב.

 גם אם היקף היצוא מארה"ב יהיה קטן, הוא צפוי להשפיע על המו"מ של מדינות באירופה ובאסיה מול ספקים אחרים, משום שהוא יהווה אלטרנטיבה זולה שאינה צמודה למחירי הנפט כמקובל כיום. כתוצאה מכך, המושפעת העיקרית מיצוא הגז מארה"ב עשויה להיות רוסיה, שבה יצוא הגז מהווה נתח משמעותי מהתוצר.

 לסיכום:  השוק החופשי, כנראה, ינצח

 בסיכומו של דיון, ניתן לקבוע כי הגידול המהיר בעתודות הגז של ארה"ב ופער המחירים הגדול מול השווקים באירופה ובאסיה מצביעים לכאורה על פוטנציאל גבוה ליצוא גז מארה"ב. בפועל, החברות המבקשות לייצא את הגז נדרשות להשיג את אישור הממשל הפדרלי, להתמודד עם התנגדות של ארגוני סביבה ונציגי תעשיות מקומיות ולהתמודד עם אתגרים לוגיסטיים. גם הכדאיות הכלכלית של הייצוא אינה וודאית והיא מושפעת מגורמים רבים, בכלל זה, עליית מחירים בארה"ב, התפתחות הביקוש לגז באסיה ובאירופה, קצב הפיתוח של מאגרי פצלי הגז בסין, בהודו ובמזרח אירופה והזמינות של הגז מספקים אחרים.

 מומחים שונים נוטים להסכים כי בעתיד יתאפשר יצוא של 6 מיליארד קוב פיט ביום לכל היותר. תרומתו של היצוא למאזן התשלומים של ארה"ב צפויה להיות קטנה, אך הקמת תשתיות היצוא עשויה לתרום בטווח הזמן הקצר לכלכלה המקומית. גם השפעת היצוא על המסחר הגלובלי בגז צפויה להיות קטנה. אולם, החוקרים מעריכים כי באופן עקיף צפוי הייצוא מארה"ב להקטין במידת מה את הכוח של רוסיה בשוק הגז באירופה, ולהקנות למדינות המייבאות גמישות במשא ומתן מול ספקיות המבקשות להצמיד את מחירי הגז למחירי הנפט.

 בשורה התחתונה, ממליצים מכוני המחקר לצמצם את המעורבות הממשלתית במדיניות הייצוא ולתת לשוק למצוא את האיזון הנכון בעצמו. בביקור הבא באתר Cove Point בעוד מספר שנים נמצא את האתר ככל הנראה פעיל יותר מאשר היום, אולם לאור תחזיות המומחים, הקף הפעילות יהיה ככל הנראה נמוך מהציפיות.