מדוע המדינה אינה אוכפת את הזרמת המזהמים של בריכות הדגים לנחלי הארץ. בעמותת "צלול" מבהירים: משרד האוצר מונע הקצבת כספים לתכנית נקיון הנחלים ומקבע את המצב הבעייתי על כנו

דגים הם לפעמים געגועים לנחל 

מאת: דליה טל

באחת מישיבותיה של ועדת הפנים והגנת הסביבה בכנסת הקודמת, הביא המשרד להגנת הסביבה לאישורה את התקנות להזרמת פלט ברכות דגים לנחלים, שמטרתן למנוע את המשך הזרמת הפלט המזוהם לנחלי הארץ. הוועדה, בראשות ח"כ אמנון כהן מש"ס, הסכימה שהזרמת הפלט אינה דבר ראוי, אך סרבה לאשר את התקנות, זאת למרות מחאותיה הרמות של עמותת "צלול", שדרשה את תיקון התקנות כשנתיים קודם לכן.  

ההסבר שנתן ח"כ כהן לאי-אישור התקנות היה, שבהעדר מימון ממשלתי שיסייע למגדלים להפנים את התקנות, לא יהיה מנוס מהעלאת מחירי דגי המאכל, עובדה שציבור אוכלי הדגים יתקשה לעמוד בה. טענה, שלדעת "צלול", היא בלתי מתקבלת על הדעת, ומחזירה את השיח הסביבתי עשרות שנים לאחור,  זאת על רקע העובדה שהבריכות הן המזהמות המרכזיות של נחלי הארץ, ובדיוק כמו שהציבור אוסר על מפעלים להזרים שפכים לנחלים, כך עליו לדרוש מהחקלאים להפסיק להזרים אליהם מזהמים. הוועדה אמנם הודיעה, שתשוב לדון בתקנות מתוך תקווה להסדרת עניין המימון, אך הכנסת פוזרה, הדיון לא התקיים ואילו הברכות ממשיכות לזהם את נחלי הארץ ואת מי התהום.

 בריכות הדגים הפועלות לאורך נחלי הארץ, שואבות מהם בכל שנה  כ-90 מיליון מ"ק מים, ומזרימות לתוכם פלט מזוהם שבו חומרי הזנה, תרופות והפרשות דגים. עיקר המדגים פועלים לאורך נחל חרוד, נחל הירדן הדרומי, נחל קישון, נחל חדרה ונחל אלכסנדר. מדגים קיימים גם במעגן מיכאל , שם מוזרם הפלט לים. ענף המדגה בארץ, משתרע על פני כ-27 אלף דונם, ומייצר כ-18 אלף טון דגים (כ-35% מהצריכה), במחיר כולל של 250 מיליון שקל (בשער המדגה) לשנה. הייתרה מיובאת בעיקר מהמזרח. הענף מעסיק כ-350 איש באופן ישיר, ועוד כ-1,500 איש כנותני שירותים.

במשך שנים רבות דובר על-כך שיש לחולל רפורמה בענף, שתייעל את שיטות העבודה בו, תגביר את רווחיותו, אך גם תגרום להפסקת הזרמת הזיהום הקשה לנחלים. בראשית 2010 החליטה עמותת "צלול" ליטול על עצמה את המשימה, ולדרוש יישום רפורמה בענף, שמטרתה העיקרית הפסקת ההזרמה הפראית לנחלים. במהלך דיון בועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת בתקנות ועדת ענבר (תקן הזרמה לנחלים), בראשית 2010, דרשה עמותת "צלול" מהוועדה להטיל על המשרד להגנת הסביבה לקבוע תקנות גם להזרמת פלט בריכות לנחלים. הוועדה קיבלת את דרישת "צלול", והטילה על המשרד להגנת הסביבה להגיש תקנות בתוך ששה חודשים, כלומר עד ליולי 2010. המשרד להגנת הסביבה פתח בסבב התיעצויות עם משרד החקלאות וארגון מגדלי הדגים, והצליח לקבוע תקנות המקובלות על-כל הצדדים. השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, חתם על התקנות ואלה הובאו לאישור הוועדה בראשית יולי 2012.

התקנות מתירות למגדלים להזרים לנחלים פלט במשך שלושה חודשים בשנה בלבד, בין אוקטובר לדצמבר, זאת בניגוד להזרמה בכל ימות השנה, הנהוגה כיום. עוד קובעות התקנות, שעל הפלט המוזרם לעמוד באיכויות שקבעה ועדת ענבר, עם פשרה בעניין המליחות. חשוב להדגיש, כי המגדלים הסכימו לתקנות אלה.

 במקביל לקביעת התקנות, נטלה "צלול" על עצמה את המשימה לבדוק את עלות יישומן על הענף, מתוך כוונה להוכיח שניתן לחולל רפורמה בעלות סבירה ביותר. ואכן, עבודה שהכינה חברת הכלכלנים "צנובר" עבור "צלול" מצאה, שעלות רפורמה בענף עומדת על כ-100 מיליון ש"ח (לטענת המגדלים כ-120 מיליון ש"ח), כשלושה מיליון שקל למדגה. עלות סבירה לכל הדעות. גם עבודה זו נעשתה תוך שיתוף פעולה מלא בין המשרד להגנת הסביבה, משרד החקלאות והמגדלים. לא רק זאת, מיד עם תום התקנת התקנות הכריזו משרד החקלאות והמגדלים על פיילוט שיתבצע  בשלושה קיבוצים בעמק הירדן, שמטרתו לבחון את היתכנות יישום התקנות ואת עלותן המדוייקת. תוצאות הפילוט יתפרסמו במהלך 2013.

 אך למרות ההסכמות בדבר חשיבות הרפורמה, גמישותן של התקנות  ושיתוף הפעולה שליווה את התהליך כולו, התקנות לא אושרו, כאשר הסיבה לכך, היא כרגיל, בצד הכסף. המגדלים הכריזו שהם מוכנים ליטול על עצמם  את מימון מחצית הרפורמה, שהיא כ-60 מיליון שקל, וציפו ממשרד האוצר ומיתר משרדי הממשלה לשאת במחציתה השנייה, כפי שעשו ברפורמה ברפת ובלול.

 משרד האוצר הודיע בתגובה, שאין לו כל כוונה לסייע במימון הרפורמה שכן, לדעתו, ענף גידול הדגים מקבל תמיכה מספיקה מהמדינה, באמצעות הטלת מכסים גבוהים על יבוא הדגים לארץ. לא רק זאת, גורמים באוצר טענו, שאם הענף אינו מסוגל לבצע את המוטל עליו – שיחדל מלהתקיים.  עמדה, שלא התקבלה, כמובן, על-ידי ועדת הפנים והגנת הסביבה, שחבריה מאמינים שיש מקום לגידול דגים בארץ, אך גם על ידי צפרים הטוענים שלברכות, המצויות בנתיב נדידת הצפרים, יש תפקיד חשוב כמקום מנוחה אחרונה לציפורים לפני מסען הארוך. עמדה העומדת בסתירה ליחסם הנוקשה של המגדלים לצפרים. עמותת צלול הודיעה, שהיא אינה מתנגדת לעצם קיומו של הענף, אך אין ספק, שלא ניתן לפטור את המגדלים מחובתם להפסיק לזהם את הסביבה בה הם חיים.

 ישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה ביולי 2012 ננעלה בהבטחה לחזור ולדון בנושא במהירות האפשרית, תוך הטלת משימת מציאת  פתרון לשאלת מימון הרפורמה על משרד החקלאות ועל המשרד להגנת הסביבה. עמותת צלול הודיעה בתגובה, שמדובר בעיוות, שכן על ענף המדגה מוטלת החובה להמנע מזיהום הסביבה בדיוק כמו על כל ענף אחר. מכאן, שאם המשרד להגנת הסביבה, שתפקידו להגן על נחלי הארץ, אינו מסוגל להביא לאישור התקנות בכנסת, עליו להתחיל באכיפה כנגד המגדלים, העוברים על החוק האוסר להזרים מזהמים לנחלים. עוד הודיעה העמותה, שאם ועדת הפנים והגנת הסביבה הבאה של הכנסת, לא תאשר את התקנות, לא יהיה מנוס מפנייה לבית המשפט, שיחייב את המדגים לציית לחוקי המדינה ולהפסיק להזרים מזהמים לנחלי הארץ.

 הכותבת היא מנהלת קמפיינים  בעמותת "צלול"