מגרש המשחקים עמוס התגליות של ישראל, לבנון וקפריסין, יכולים להפוך בקלות לשדה קרב עמוס נפגעים. מנגד, אסטרטגים ומומחים בתחום טוענים: גילויי הגז הישראליים מהווים פוטנציאל לשיתופי פעולה חדשים ואולי אפילו לשקט אזורי
תחת מי ים התיכון
"הסחר בגז טבעי מושפע ומשפיע על פוליטיקה בין מדינות יותר מאשר הסחר בנפט או פחם. זאת עקב הצורך בתשתיות קבועות לאספקת הגז הטבעי ואופיו של המסחר בגז טבעי כפי שנקבע באמצעות חוזים ארוכי טווח. לעומת זאת, נפט ופחם נמכרים בשווקים גלובליים לרוב ללא קשר בין הספק לבין הצרכן"
מתוך דו"ח ועדת צמח לבחינת סוגיית ייצוא הגז מישראל
הגז הטבעי שנחשף בשנים האחרונות בשטחי המים הכלכליים והטריטוריאליים של ישראל נחשב לאחד הנכסים הגדולים שידעה המדינה מאז ומעולם. טריליונים של קובים מכסים את פני השטח הימיים ואלו כבר הפכו לבשורות חיוביות על ידי נגיד בנק ישראל שקבע כי עתודות הגז יספקו צמיחה ושגשוג כבר בשנים הקרובות. אלא שישראל לא לבד בעסקי הקידוחים. למעשה, היא משחקת בארגז חול רווי אינטריגות. אינטריגות מרתקות ורבות משמעות לעתידה הבטחוני, המדיני והכלכלי.
סקירה קצרה של ארגז החול הלבנטיני תכלול את לבנון שעמלה בחודשים האחרונים על חלוקת רשיונות קידוח לחברות בינלאומיות בין גבולותיה הימיים, אותם היא חולקת עם ישראל. על פי הערכות של מומחים בתחום, לבנון מחזיקה בעתודות גז לא פחותות מאלו המצויות בישראל. גורמים אמריקאיים כבר הספיקו להביע עניין בגז הלבנוני ולצידן עשרות חברות קידוח מן העולם עומדות בתור בכדי לקבל את רשיונות הקידוח.
קפריסין, גם היא שכנה לגבולות המים הכלכליים של ישראל ולבנון, חילקה זה מכבר את שטחיה הימיים ל-12 בלוקים ומצפה בכליון עיניים למוצא הגז שיפתור את המשבר הכלכלי בו היא מצויה. תורכיה, מדינה המייבאת את מרבית הנפט והגז שלה מרוסיה ומדינות אחרות, לוטשת עיניים אל עתודות הגז הקפריסאיים ומבקשת להבהיר כי היא בעלת הבית בשטחים אלו. כמו כן, לאחרונה נודע כי באנקרה מביעים עניין בגז הישראלי, אותו יבקשו להעביר דרך צינור תת ימי ממאגר לוויתן.
מנגד, מצרים ממשיכה לסבול ממחסור בגז טבעי אותו ייצאה בחופשיות יתרה לישראל בעבר ומנסה להתמודד במקביל עם משטר לא יציב והתקוממויות עממיות. מעל כל אלו עומדות מעצמות העל, רוסיה וארצות הברית, שמבקשות ליצוק (כל אחת בדרכה) מפת איזונים ובלמים בכדי שלא לשפוך עוד נפט למדורה שעשויה להתלקח בקלות רבה.
הגז הלבנוני: מאזן תועלת במקום מאזן אימה
מפת האנרגיה המתהווה של אגן הים התיכון אולי נושאת עימה ריח של אבק שריפה אך יש מי שמבקשים למנוע את התפוצצות האזור, בטרם יוצת הפתיל. בדצמבר 2012 פורסם כי הממשל האמריקאי, בחסות מזכירת המדינה הילרי קלינטון, קידמו הסדר ישראלי -לבנוני שביקש לתאם עמדות באשר לגבולות המים הכלכליים של שתי המדינות. הגבולות הכלכליים (במרחק של עד כ-100 מייל מהחוף) בין ישראל ללבנון נושקים אחד לשני, דבר שהביא בעבר גורמים בביירות להתרעם כנגד קביעת הגבולות כפי שתואמו בין ישראל לאו"ם.
הגורם הישראלי שקיבל לידיו את הסכם הפשרה ונתן את עצותיו למגשרים האמריקאיים היה עודד ערן, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי ומי שכיהן בעבר כציר מדיני של ישראל בוושינגטון. בראיון ל"תשתיות" ערן נמנע מלשוחח על אותו נייר עמדה אמריקאי אך קובע כי הגז הלבנוני מהווה הזדמנות לא רק לשכנינו מצפון אלא גם לנו- הישראלים.
"תגליות הגז עשויות דווקא להנמיך את רמת החיכוך בין ישראל ולבנון” אומר ערן ביחס לחששות מפגיעה בטחונית של גורמים לבנוניים בתשתיות הגז הישראליים "לשתי המדינות ברור כי שדות הגז והתמלוגים ממכירות הגז יכולים להפוך למנוף לפיתוח ארוך טווח. השקעת התמלוגים בעתיד באמצעות קרנות, חינוך, מחקר ופיתוח ימנפו את ההכנסות האלו. ברור לשתי המדינות שחיכוך ביניהן ירחיק משקיעים וחברות מחו”ל, החיוניים בפיתוח המשאב ומכירתו, במיוחד עבור השווקים החיצוניים. בלשון התאורטיקנים של "המלחמה הקרה" בין ארצות הברית לברית המועצות זה נקרא מאזן אימה. במקרה של לבנון וישראל אני הייתי קורא לזה מאזן התועלת שישפיע באופן חיובי".
נכון להיום, כל מאגרי הגז הישראליים נמצאים בתוך קו גבול ישראלי מובהק. אלא שמאגרי גז דוגמת "אלון A " הנמצאים בסמוך לקו הגבול הלבנוני מסמנים אפשרות כי בעתיד יימצאו מאגרים שיתפרסו על שטח בין –מדינתי. במקרה כזה, אומר ערן "הדבר יחייב מידה של הבנות ואפילו הסכמים בדבר ניצולם של המאגרים. כל זה מצביע על אפשרות ליצירת מאזן המיועד להפקת תועלות מירבית".
ומה באשר לגורמי טרור דוגמת חיזבאללה שחוזרים ואומרים כי יפגעו במתקני תשתית ישראליים ברגע שרק תינתן להם ההזדמנות. "מתקני תשתית לעולם יהיו חשופים לפיגועים" מבהיר ערן אך מוסיף כי "ניתן להגן עליהם בדומה להגנה על מתקנים ביבשה אף כי יש כמה הבדלים מהותיים הנובעים בין השאר מכך שהמדובר בשטח השונה מבחינה משפטית משטח ריבוני של מדינה. כל נסיון של ארגון לבנוני כזה או אחר לפגוע במתקני תשתית הוא בבחינת בומרנג שיגרום נזק אדיר ללבנון עוד לפני שישראל תגיב. כל איום על ישראל או על מתקני הגז שלה יאותת לקהיליה הבינלאומית הכלכלית שמדובר בהשקעות בעלות רמת סיכון גבוה וכל ארגון לבנוני שיתרום לכך ייתפס בלבנון כנושא באחריות לנזק כלכלי אדיר למדינה ולאזרחיה".
השטח יבער? תלוי את מי שואלים. עיבוד תמונה: שאטרסטוק
תורכיה: שיתופי פעולה מתחת לשפם
אלא שלבנון היא רק פיון אחד על מפת הים התיכון. בחודש שעבר (פברואר 2013) נודע כי ישראל מקיימת אפיק שיחות לא רשמי עם גורמים בתורכיה (בתיווכה של ענקית האנרגיה התורכית- זורלו) מתוך נסיון לרקום שיתוף פעולה ביחס לצינור גז שיחבר בין מאגר לוויתן לתורכיה ומשם לאירופה. לצינור שכזה יכולות להיות השלכות חסרות תקדים על תורכיה, כמו על ישראל ועל המזרח התיכון כולו. שיתוף פעולה שכזה ייטיב באופן מובהק עם תורכיה שמשלמת כיום ביוקר על הגז הטבעי שהיא רוכשת מרוסיה בעוד שישראל תמצא לה אפיק ייצוא ישיר לאירופה, דבר שיקל עליה את הליכי הייצוא למערב.
הבעיות המהותיות בדבר שיתופי פעולה מהסוג הזה מתחילות לעלות ולצוף כאשר שיחות מעין אלו מקבלות חשיפה ציבורית. שר האנרגיה התורכי, טאנר יילדיז, התראיין לרשת החדשות התורכית CNBC-e ואמר כי "תורכיה לא תסכים לפרויקט אנרגיה עם ישראל ללא האישור של ראש הממשלה התורכי. אנו לא יכולים להתנהג כאילו דבר לא קרה. לא נשתף פעולה בפרויקט שכזה עם ישראל מבלי לראות שהתנאים שהציב ראש הממשלה נענים קודם. אם התנאים הפוליטיים לא יבשילו" אמר יילדיז "התחלה של פרויקטים מסוג זה היא מסוכנת".
ד"ר גליה לינדנשטראוס המתמחה ביחסי חוץ עכשוויים של תורכיה כחוקרת במכון למחקרי ביטחון לאומי מאירה את הדילמה התורכית ישראלית באור מסקרן. "צרכי האנרגיה הגדלים של הכלכלה הטורקית, כמו-גם המטרה שלה להוות מוקד מרכזי לשינוע של אנרגיה (Energy hub), מביאים לכך שטורקיה מאוד מתעניינת במתרחש בשווקי האנרגיה. טורקיה אף שמה לעצמה למטרה לגוון את מקורות האנרגיה – היא מעוניינת להפחית את התלות שלה ביבוא מרוסיה וכן מאיראן. לאור זאת, ולאור היתרונות הכלכליים לשני הצדדים משינוע גז לטורקיה קיים פונטציאל לשיתוף פעולה. צריך לציין שבאופן כללי הסחר בין ישראל וטורקיה מתקיים למרות המתיחות ביחסים, כמו גם אספקת הנפט מאזרביג'אן לישראל מתבצעת כבר כיום דרך צינור העובר בשטח טורקיה, ולכן גם בענייני הגז אני מאמינה שיוכלו להציג זאת כעניין בעיקר כלכלי ולהפחית מהמשמעות הפוליטית של הנושא. מה שכנראה יותר בעייתי מעצם מצב היחסים בין ישראל וטורקיה היא העובדה שהצינור יצטרך לעבור ליד לבנון וסוריה".
נקודת נוספת שעשויה להרחיק את התורכים משיתוף פעולה עם ישראל הינו שיתוף הפעולה הישראלי עם קפריסין בפיתוח בלוק 12, בו שותפה גם חברת "דלק" הישראלית ו"נובל אנרג'י" האמריקאית. כידוע, קפריסין נמצאת תחת פיקוח מתמיד מצד תורכיה שמבקשת להזכיר לעולם מדי פעם כי לא וויתרה מעולם על ריבונותה בחלקו הדרומי של האי, אותו חלקה בעבר עם יוון.
"גילויי הגז בקפריסין הגבירו את המתיחות הקיימת ממילא בין טורקיה והרפובליקה של קפריסין (חלקו הדרומי של האי), וטורקיה השמיעה מספר איומים ביחס לקידוחי הגז של קפריסין" מסבירה לינדנשטראוס "טורקיה גם רואה באופן שלילי את שיתוף הפעולה בין ישראל והרפובליקה של קפריסין. יחד עם זאת, בבחירות שנערכו לאחרונה (בפברואר) לנשיאות הרפובליקה של קפריסין נבחר המועמד המועדף על הטורקים, שאיתו הם מאמינים שתיתכן הסכמה על פתרון הבעיה הגדולה יותר של הפיצול באי ואי ההכרה הבינלאומית ברפובליקה הטורקית של צפון קפריסין. גם לאור בעיותיה הכלכליות של הרפובליקה של קפריסין והצורך בתוכנית חילוץ של האיחוד האירופי, תיתכן גמישות רבה יותר מצד הקפריסאים שייתכן ותביא לפשרה עם טורקיה".
איך ישפיע הפיוס עם ארדואן? צילום: שאטרסטוק
ירדן והפלשתינים: הגז הטבעי כנדבך אמון בדרך לשלום
תורכיה, לבנון וקפריסין אמנם נחשבות לשחקניות כבדות משקל (ואגו) במפת האנרגיה המזרח תיכונית אך גם ירדן, שסובלת ממחסור חמור באספקת גז טבעי (לאחר ניתוקה ממצרים) מבקשת להכנס לתמונת הביקושים של הגז הטבעי הישראלי. לאחרונה נודע כי מפעלי הפוספטים בירדן המצויים מעברו השני של ים המלח הביעו עניין בהעברת צינור הובלה מצד מפעלי ים המלח הישראליים.
אלא שגם כאן, ממש כמו אצל התורכים, עולים קולות סותרים בדבר עסקה אפשרית. בעוד ששר האנרגיה הירדני אישר כי מתקיימים מגעים כאלו עם בעלות מאגר "לוויתן" הרי שג'מאל סאראייה, יו"ר מפעלי הפוספסטים בירדן, מסר הצהרה ל"טיים" הירדני בה הוא מכחיש מכל וכל את הדיווחים על המשא ומתן. בהקשר זה ראוי לציין כי קבוצות איסלאמיסטיות המתנגדות לנורמליזציה עם ישראל הפעילו לחצים כבדים על הנהלת המפעל וקראו לה לבטל כל הסכם או משא ומתן אפשרי בשל הסכסוך הישראלי-פלשתיני.
"ברמה הבסיסית קיימת עוינות כנגד ישראל, לפחות ברמת דעת הקהל. לכן שיתוף פעולה משמעותי עימה נתפס לרוב כבעייתי, במיוחד כל עוד לא מתקיים משא ומתן מדיני בין ישראל והפלשתינים" אומרת לינדנשטאוס על הקונפליקט שמביא להצהרות הסותרות מצד הירדנים "תוסיף לכך שקיימת תסיסה בירדן כנגד המלך על רקע של מספר נושאים, וניתן יהיה להבין מדוע אין התלהבות לדון, לפחות בפומבי, באפשרות של יבוא גז מישראל. מעבר לכך, יש גם את המימד הפרקטי שבמידה ויבנו צינור בין המדינות, העובדה שיש מתנגדים רבים לשיתוף הפעולה עם ישראל, תגביר את הסיכוי לכך שיהיו גורמים לא מעטים שתהיה להם מוטיבציה לחבל בצינור, והדבר יפגע באספקת הגז".
ככלל, נראה שגם אם הפלשתינים לא מהווים כלי משחק דומיננטי במרכזי האנרגיה של הים התיכון, הרי שבפועל הקונפליקט הישראלי-פלשתיני מהווה אבן שואבת לכל אחד מהחיכוכים האזוריים שצוינו כאן. החל מלבנון וחיזבאללה שמוחים באופן שיטתי כנגד הכיבוש, דרך דרישתו של ארדואן להסרת הסגר הימי מעל עזה וכלה באותו חרם ירדני שעשוי לפגוע בשיתוף הפעולה בין מפעלי ים המלח ומפעלי הפוספטים.
מי שבחר להתייחס לסוגיה הפלשתינית בהקשר של גילויי הגז היה שר האנרגיה, עוזי לנדאו שאמר במסגרת כנס שנערך באתונה לפני כשנה כי "רק טבעי כי הייצוא המיידי של גז טבעי – יהיה לשכנינו הפלשתינאים ולירדנים ואני מאמין שהקשר הזה יכול להיות נדבך חשוב ליצירת אמון ולשלום באזור". לנדאו, איש "ישראל ביתנו" לא יכול להחשב כאיש יוני במיוחד אך נראה שגם הוא מיהר להבין את הפוטנציאל להשקטת האזור, על סמך שותפות אנרגיה עוקפת קונפליקטים.
גם גליה לינדנשטראוס סבורה כי לגז הטבעי יתרונות רבים בקידום מהלכים מדיניים, אך היא מוסיפה עצה מועילה שראוי לקחת בחשבון. "גילויי הגז בהחלט יכולים ליצור מצבים של Win-Win ולקשור מדינות ועמים באופן שיכול גם לסייע לבניית ההבנה בינהם. יחד עם זאת העסקה צריכה להיות הוגנת מבחינת שני הצדדים וחשוב שיהיו מנגנונים שיבטיחו הוגנות כזאת גם בעתיד, כך שגורמים שמתנגדים ליחסים עם ישראל לא יוכלו להציג טיעונים תקפים כאילו ישראל מנצלת את חולשתם של ירדן והפלשתינים, ולהיפך".
דבריו של השר לנדאו אודות שיתוף פעולה פלשתיני- ירדני – ישראלי בעקבות גילויי הגז עשוי להשמע אוטופי באוזניהם של המדינאיים הסקפטיים משני הצדדים. אלא שממש כמו באותה פרסומת להתקרחות, הרי שגם במקרה זה, נדמה שאף תירוץ לא יהיה טוב מספיק כדי להסביר את השיער המדלדל מעל ראשה של יוזמת הפיוס האנרגטית. אחרי הכל, לא כל יום ישראל מגלה אוצרות שיכולים להוביל אותה לעצמאות אנרגטית ושכנות טובה.