ברקע הפיוס עם טורקיה: ייצוא הגז הישראלי 

הפיוס הרשמי בין ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לראש ממשלת טורקיה, ארדואן, הוביל לשלל כותרות במהלך סוף השבוע האחרון. החל מההתנגדות האוטומטית של שר החוץ המושעה, אביגדור ליברמן, דרך תגובותיהם הצוננות של גורמים בצה"ל ועד תמיכתה של האופזיציה בנתניהו על הצעד שצפוי לקרב בין המדינות. מה שעמד מעט מחוץ למעגל השיח בהקשר של הפיוס הינו הגז הטבעי שהפך לאחד מהגורמים המרכזיים שקידמו את הסולחה הנוכחית. 

אלון ליאל, שכיהן כדיפלומט בכיר של ישראל בטורקיה ומי שמעורה היטב ביחסים בין המדינות אמר במהלך סוף השבוע לסוכנויות הידיעות כי במקביל לחשש המשותף של טורקיה, ארה"ב וישראל ביחס למצב הכאוטי ששורר במזרח התיכון בעקבות נפילתו הקרובה של אסד, הרי שתגליות הגז הישראליות היוו שחקן מרכזי בכל הקשור למהלך הפיוס. "אני באופן אישי חושב שנושא האנרגיה היה ברקע שיחות הפיוס" אמר ליאל "ישראל תרצה לייצא חלק מתגליות הגז שלה וטורקיה היא שותפה טבעית למהלך כזה. טורקיה זקוקה לגז הזה". 

כזכור, לפני מספר שבועות דווח כי מתקיימים מגעים בין ישראל לטורקיה בנושא הקמת צינור גז ממאגר לווייתן שליד חיפה לתורכיה ומשם לאירופה. במגעים מעורבים גורמים ממשלתיים ועסקיים כאשר בצד הישראלי חותרות להקמת הצינור השותפות במאגר (רציו ו'דלק') כמו גם הראל לוקר, מנכ"ל משרד ראש הממשלה.

לשני הצדדים אינטרס לקחת חלק בעסקה. מבחינת הצד הישראלי מדובר בפתיחת השוק האירופי ללא צורך בהקמת מתקן הנזלת גז יקר (שעלותו נאמדת בכ-12 מיליארד דולר), וכן שיפור מצב היחסים הדיפלומטיים עם תורכיה. על פי הדיווח, ראש הממשלה אף הביע תמיכה באפשרות להחריג את מכירות הגז לתורכיה מהמלצות ועדת ששינסקי לאור החשיבות האסטרטגית של שיתוף הפעולה המדובר. גם לתורכים שמייבאים את כל הגז שנצרך במשק המקומי קיים אינטרס כלכלי. תורכיה שואפת להקטין את תלותה בגז הרוסי וכן לתת מענה לגידול הצפוי בצריכת הגז במדינה, שמוערך לגדול ב-50% בשנים הקרובות.

יחד עם זאת קיימים הסתייגויות ומכשולים לא פשוטים. להנחת הצינור עלויות גבוהות, הנחה שאף עלולה להיתקל בהתנגדותן של לבנון וסוריה שמימיהן הכלכליים מצויים בין אלה של ישראל ותורכיה. כמו כן קיים חשש ממהפיכה של האיסלאם הקיצוני בתורכיה, דבר שעלול לקטוע את זרימת הגז בפתאומיות.

במידה ואכן יבנה הצינור, מימונו יחולק בין כל הגורמים כאשר התורכים מוכנים ככל הנראה לממן חלק מהותי מהעלות שנאמדת בכ-2 מיליארד דולר. התורכים הציעו מחיר של 9 דולר ל־MMBTU עבור הגז שימכר להם ממאגר לוויתן. לשם השוואה חברת החשמל קיבלה בחוזה מול תמר מחיר של 5 דולר והמחיר למזרח הרחוק הוא של 13 דולר.