כיום משק החשמל בארץ פועל לפי תכנון נקודתי ואין חשיבה מעמיקה לטווח הרחוק. לא קיימת תכנית אב לפיה מתכננים את תמהיל הדלקים

כוננות ספיגת מזהמים: השלכות הפעלת תחנות הכוח בסולר ומזוט

מאת: גדי קולקר

בחודשים האחרונים עולות מדי פעם כותרות במוספי הכלכלה והסביבה על מעבר של חברת החשמל לשימוש בדלקים מזהמים ויקרים מסוג סולר ומזוט בשל משבר הגז הטבעי. לצד כותרות אלו נמצא כותרות המדברות על עליה במחירי הדלק והחשמל, יוקר המחיה וכו'. הסיבות והבעיות בנושא זה הן כמו תמיד, מגוונות. אבל נראה שהציבור לא רואה את ההשלכות של שימוש בדלקים מזהמים מעבר למחיר הכלכלי ולא מפנים את גודל הבעיה ואת ההשלכות הנובעות ממנה.

כיום משק החשמל בארץ פועל לפי תכנון נקודתי ואין חשיבה מעמיקה לטווח הרחוק. לא קיימת תכנית אב לפיה מתכננים את תמהיל הדלקים וכמה תחנות כוח נצטרך בעשרות השנים הקרובות. הבעיה קריטית במיוחד כי ישראל היא אי בודד מבחינת ייצור חשמל. בניגוד למדינות אירופה שיכולות לסחור בחשמל ולהעביר עודפים בין אחת לשניה. אנחנו חייבים לספק לעצמנו את כל דרישת החשמל בכל רגע נתון.

כמדינה צעירה ומתפתחת, היה צורך הכרחי להקים במהירות האפשרית תעשיה מקומית, ולפני כן משק חשמל שיספק את האנרגיה הנדרשת לפיתוח של אותה תעשיה. לא היה זמן לחשוב ולתכנן יותר מדי וממשלות ישראל אף נקטו בצעדים שגרמו לדלקים כמו מזוט להיות זולים יחסית. לאורך השנים ההבדל בעולם בין מחירי הגז לדלקים אחרים הלך וגדל, וכיום שימוש בגז טבעי הוא כלכלי בהרבה. בשנת 2007, חברת החשמל החלה בביצוע הסבת תחנות הכוח לשימוש בגז טבעי, כשמקור הגז הזול היה מצרי, אך משרד האנרגיה והמים לא לקח בחשבון אפשרות להפיכה ושינוי סדרי עולם ביחסים בין המדינות.

כשהגיע האביב הערבי נראה היה שיש לנו אלטרנטיבה של מאגרי גז זמינים בקידוחי תמר ולוויתן, אך הזרמת הגז ממאגרים אלו מתעכבת בשל התנגדויות התושבים לבניית מתקני קליטה ואגירה לאורך החופים. בעיה שהייתה יכולה להיפתר לו היו משתפים את הציבור מראש בהליכי התכנון. כיום אין שום גורם בארץ שתומך בשימוש בדלקים מסוג מזוט וסולר. לרוב, פירוט הסיבות להתנגדות לשימוש בדלקים אלו הוא מחירם הגבוה מאוד, במיוחד בהשוואה לגז טבעי. לפעמים, בקטן, נכתב גם שהדלקים הללו מאוד מזהמים, לא יותר.

פרמטר שלא נכנס כיום לחישוב מחיר הדלק בארץ הוא ההשלכות הבריאותיות כתוצאה מהשימוש בדלקים מזהמים לייצור חשמל ותחבורה, שהם עודף במחלות נשימה ובמקרי הסרטן. עודף זה גובה בנוסף למחיר האנושי גם מחיר כלכלי כבד מהחברה. אנשים חולים לא מגיעים לעבודה ולא מניבים רווחים למשק והכסף שלהם "מתבזבז" על שירותים רפואיים במקום לחסוך אותו ולמרות שזה נשמע לא מוסרי, אבל גם לחיי אדם יש ערך כספי.

ע"פ נתוני הקואליציה לבריאות הציבור, הסכומים שהמשק מפסיד כתוצאה מזיהום אוויר משימוש בדלקים, גם בתחבורה ותעשיה וגם בייצור חשמל, מגיע למיליארדים (!). בשימוש בסולר ומזוט, משק החשמל אחראי בצורה משמעותית על ריכוז שלושה מזהמים די רעילים באוויר: תחמוצות גופרית וחמצן, אוזון (מזהם שניוני) וחלקיקים נשימים. נכון, כולנו מכירים את שכבת האוזון ויודעים כמה היא טובה לסינון קרינת השמש, אבל בגובה הפרצוף נשימת אוזון היא כמו כווית שמש לריאות. והפס הצהוב שרואים בשמיים כשיורדים מירושלים לת"א אלו תחמוצות החנקן.

בזכות חוק אוויר נקי, המשרד להגנת הסביבה קיבל לידיו רסן שבאמצעותו הוא יכול לשלוט בפליטות המזהמים השונים, אם ע"י הגבלת השימוש בסוגי הדלק השונים ואם בהתקנת אמצעי סינון (סולקנים) להפחתת הפליטות. סולקנים אלו קיימים נכון להיום בתחנת רוטנברג באשקלון, ולאחרונה הותקן סולקן גם בתחנת אורות רבין בחדרה. ברידינג, היכן שחברת החשמל מתכננת להפעיל את התחנה במזוט, אין אמצעים כאלו. מה שמעמיד את תושבי גוש דן בסכנת זיהום אוויר כבד. חשוב כי גם תושבי הפריפריה יבינו כי זיהום האוויר לא נשאר במקום אחד ומשפיע גם על איזורים מרוחקים.

למרות כל הבעיות שציינתי, התלות בייבוא דלקים מחו"ל, עודף תמותה ותחלואה, והצורך בייצור עצמאי של חשמל, נראה שהממשלה עדיין לא מבינה את הצורך הדחוף בפיתוח מקורות אנרגיה מתחדשים. זאת בטענה שמקורות מתחדשים הם לא כלכליים בטווח זמן של כמה השנים הקרובות. מקבלי ההחלטות לא רואים את ההפסדים מזיהום אוויר ולא את ההכנסות מפיתוח טכנולוגיות ירוקות לטווח של עשרות שנים. השאלה המתבקשת היא האם מדובר בטעות או מדיניות?

הכותב הוא רכז תא מגמה ירוקה במכללת הדסה