. בועידת אנרגיה ועסקים 2012 פגשנו את אלי מץ, מנכ"ל חברת מדי תעש – מפיץ ישראלי של GE בתחום הקוגנרציה

מנכ"ל מדי תעש "הבירוקרטיה הורגת את תחנות הקוגנרציה קטנות"

תעשיית הגז הטבעי המתפתחת בארץ לקראת בואו ביולי 2013 (על פי התכנונים ) מביאה עמה תעשיות משנה שמקבלות פחות חשיפה וכותרות. אחת מהן היא תעשיית מתקני האנרגיה הקטנים. בועידת אנרגיה ועסקים 2012 פגשנו את אלי מץ, מנכ"ל חברת מדי תעש – מפיץ ישראלי של GE בתחום הקוגנרציה.  "אנחנו יכולים לקחת את הספקטרום של הגז – גז ממטמנות פסולת, ממתקני טיהור שפכים וכמובן גם גז טבעי, לנקות אותו, להתאים אותו למנועי שריפה פנימית ולייצר באמצעותו חשמל. יש לנו את הטכנולוגיה המלאה להפיק ביוגז ולייצר באמצעותו חשמל, או אם מדובר על גז טבעי – לקלוט את הגז להתאים את הלחצים וטמפרטורות ולייצר חשמל."

תחנות הכוח של מדי תעש מסוגלים לייצר חשמל, מים חמים קיטור וקירור. לדברי מץ הרגולציה הישראלית בתחום הקוגנרציה מתייחסת ליעילות של תחנות כוח ולא לסוג הציוד "התקנה קובעת שעל התחנה לייצר 70% חשמל והיתר אנרגיה אחרת כלשהי. מים חמים, קיטור או קירור".

נקודה זו דווקא מהווה מכשול בפני חברות דוגמת מדי תעש. השוק העיקרי לתחנות קו-גנרציה הוא תעשיית המזון, ולדברי מץ רובה אינה פועלת בשבתות וחגים על מטעמי כשרות. לדבריו עובדה זו מחייבת את התחנה לעבוד עד 6000 שעות בשנה בלבד אולם מץ גם מציע פתרון לבעית מודל חישוב הנצילות. לדבריו, בחישוב ניצול שעתי – כמה יעיל המתקן בשעות הפעילות שלו בלבד, תחנות הקו-גנרציה של מדי תעש עומדות בתקנות הרגולציה. אולם בהיבט שנתי גורף – כפי שהתקינה היום, אין תחנות הקו-גנרציה בתעשיית המזון מסוגלות לעמוד בתקנות. "פנינו לשר ולמשרד האנרגיה ועדיין לא זכינו למענה. עדיין לא הבינו שמפעלי המזון בארץ הוא שוק כשר שאינו עובד בסוף השבוע וכדאי שיבינו את זה" אומר מץ.

פניציה כמקרה מבחן 

שוק התחנות הקטנות עוד לא התפתח ומדי תעש היא רק הסנונית הראשונה. המתקנים של מדי תעש מתחברים לרשת החלוקה (לחץ של בר עד שני בר בלבד). רשתות החלוקה של הגז הטבעי עדיין בהקמה כמו גם רשת ההולכה של נתג"ז שעדיין אינה פרושה על פני כל התוואי המתוכנן. בנוסף, גם הגז איננו ולדברי מץ השוק עוד לא בשל לנושא כיוון שהוא פחות מוחשי. "אנשים לא יודעים אם ומתי יהיה גז, וזה מקשה על השוק של תחנות הקוגנרציה הקטנות להתפתח. אבל אני מאמין שעוד שנה שנתיים, כשיהיה גז, השוק יתעורר יותר", אך עם זאת אנשי המכירות כבר מסתובבים בשטח ונעשות פעילויות שיווקיות. 

כמישהו שמסתובב ומכיר את נושא פערי מחירי יחידות האנרגיה בין ישראל והעולם, מץ רואה לא מעט סיפורים כמו זה של פניציה. "יש עשרות של סיפורים כמו פניציה. יש בארץ תעשייה גדולה, היא לא ענקית, היא פניציה פלוס מינוס. חלקם לא יודע על האפשרויות הגלומות בגז, חלקם יודע אבל הרגולציה מאוד מקשה, ומחירי הגז הגבוהים ללקוח הסופי וחוסר היכולת לצפות מתי יגיע הגז בפועל מעמיד אותם בשורה אחת עם פניציה. יש גז על הקיר, אבל אין גז אצלנו. בשורה התחתונה אני אופטימי שבשנתיים שלוש הקרובות רוב התעשייה תהיה מרושתת."

כנראה שישנם חוליים החוצים את כל תעשיית האנרגיה – מתחדשת כפוסילית. מץ מספר שהוא כיזם נאלץ לחכות שלוש שנים על מנת לקבל את ההיתרים הדרושים. "אין ספק שהרשויות עושות חלק מסוים ממה שהן אמורות לעשות, מצד שני, הבירוקרטיה הורגת אותנו". מץ מדבר על היתרי הבנייה, מרדפים של שנתיים אחרי רשות הגז בשביל חתימה על היתר לתחנת כוח, "דורשים מאיתנו סקרים אין סוף, אלטרנטיבות אין סוף, הלוך וחזור. שכרנו את כל היועצים האפשריים בארץ כדי להציג בפני רשות הגז את התוואי שאנחנו רוצים, את הסקרים שהם רצו, ומזה שנתיים אנחנו רודפים אחריהם. הבירוקרטיה הורגת את היזמות הפרטית" מץ חוזר ומדגיש.

נשמע מוכר?