הביטחוניזם תמיד היה בשר מבשרו של הממסד הפוליטי במדינת ישראל. כשגנרלים במיל' התרגלו לקפוץ לכסאות שרי הביטחון וראשות הממשלה, ראינו בכך כחלק ממירוץ השליחים הטבעי של מדינה "החיה על חרבה". אלא שכעת, עם חוק צינון המפריד בין כסאות המפקדים לכסאות הדרג המדיני בממשלה ובכנסת, נראה שפושטי המדים מצאו לעצמם שדות אחרים להתפתח בהם.

שיטת אלוף: הון שלטון וביטחון 

הביטחוניזם תמיד היה בשר מבשרו של הממסד הפוליטי במדינת ישראל. כשגנרלים במיל' התרגלו לקפוץ לכסאות שרי הביטחון וראשות הממשלה, ראינו בכך כחלק ממירוץ השליחים הטבעי של מדינה "החיה על חרבה". אלא שכעת, עם חוק צינון המפריד בין כסאות המפקדים לכסאות הדרג המדיני בממשלה ובכנסת, נראה שפושטי המדים מצאו לעצמם שדות אחרים להתפתח בהם.

רשימה חלקית ביותר יכולה לתת תמונת מצב המשקפת את הצנחת המפקדים לשעבר אל כסאות המנכ"לים בתעשיות הגז והנפט. שדות הגז מלאים לא רק באקס מפקדים צה"ליים. גם המשטרה שלחה נציגים: משה קראדי מונה למנכ"ל חברת פי גלילות בעוד שדודי כהן משרת כחלק מדירקטוריון בחברת בת בקבוצת דלק.

אז מה מביא את פושטי המדים אל משרדי השותפויות של חברות הגז והנפט? תשובה קלה, ואולי קלה מדי, תהיה קשורה בחשבון הבנק שיתנפח בקלות רבה בעקבות העבודה בתחום שנמצא בתנופה אדירה. על פי דיווחי השכר של חברת "שמן", גבי אשכנזי, אקס רמטכ"ל שהרוויח בחודש כ-50 אלף ש"ח יכפיל את הסכום ויקבל בחודש כמאה אלף שקלים. בנוסף הוא ישלשל לכיסו אופציות ששוויין התיאורטי נאמד לאחרונה בכ-15.5 מיליון שקלים.

אך נראה שתלוש המשכורת הוא רק גורם אחד שצריך לשכלל בהסבר על הגעת הביטחוניסטים אל שדות הגז והנפט. באופן מובהק למדי, נהנות חברות החיפושים מהעובדה כי הגב הביטחוני מצליח ליצור אווירה בטוחה בקרב המשקיעים שמזהים את הדמויות הצה"ליות כמי שניתן לסמוך עליו. כך לדוגמא מאז שהצטרף גבי אשכנזי לחברת "שמן" הושלם מהלך מוצלח של הנפקה ומניית החברה נכנסה למדד תל אביב 100 וזאת מבלי שהפיקה ולו חבית נפט אחת. דוגמא נוספת ניתן לקבל ממקרה יואב גלנט. האלוף במיל הצטרף לחברת נמקס אויל אנד גז וכעת היא עומדת בפני תהליך של גיוס הון, זאת בנוסף לאחזקותיה ב-42.5% מהזכויות ברישיונות "פלאג'יק", בשישה אזורי רישיון שבהם נמצאים מבנים העשויים להכיל גז טבעי ונפט.

מעבר לביטחון הכלכלי שמעניקים הביטחוניסטים למשקיעים, נראה כי החיבה הגדולה שרוחשים בשולחנות הניהול של שותפויות הגז קשורה יותר מכל לענייני הרגולציה. בעולם שבו כל קידוח ימי ויבשתי נדרש לאישורו של משרד הביטחון, הרי שבכירים המגיעים ממערכת זו יכולים לעזור בקידום הורדת החסמים באופן יוצא דופן. גם אם הנושא הזה מושתק מפאת ניגוד אינטרסים, הרי שכיום אין חובת צינון של מפקדי צה"ל כאשר אלו באים לעבוד בעולם העסקים הפרטי. בתוך כך נוצרת מגמה מטרידה שבה נכסי הטבע של המדינה מופקדים בידי אנשי משרד הביטחון וחבריהם שעובדים כעת בשביל גורמים מנוגדים.

שר האנרגיה, ד"ר עוזי לנדאו, מזכיר שוב ושוב עד כמה הגז הטבעי בישראל הוא נכס אסטרטגי לביטחונה האנרגטי של מדינת ישראל. בתוך כך הוחלט כי גם אבטחת אסדות הגז הפכה למשימתו של חיל הים שישמור על נכסי החברות, מהם הם עתידים להפיק מיליארדי דולרים. לכאורה, משימת האבטחה הזו אינה קשורה לבעלי הדעה והמאה במסדרונות השלטון אך לא יהיה מופרך לטעון כי הקשרים ההדוקים שמנהלים אנשי הצבא עם פקודיהם לשעבר, לא יכלו שלא לתרום לטובת העניין.

חוק צינון למניעת ניגוד אינטרסים של בעלי דרגות גבוהות בצה"ל נכון לפוליטיקה ויהיה נכון גם בנושאי חיפוש גז ונפט. אין שדות נוספים במציאות של ימינו שישפיעו באופן כה ניכר על המציאות הכלכלית והסביבתית. בהתאם לכך, טוב יהיה אם נוכל לשמור על האינטרסים הציבוריים שלנו בתוך מכלול האינטרסים שמרכיבים את השדה האנרגטי ששמו ישראל.