מערכת תשתיותהגליל, אחד המחוזות המעורבים ביותר מבחינה דמוגרפית, מייצר בעקבות כך אתגרים חברתיים רבים – ומסתבר שחלקם נוגעים גם לתחום החשמל והאנרגיה. למדינת ישראל בשנות השישים והשבעים היה אינטרס ומדיניות ל"יהד" את הגליל (תכנית סו"ס) ובמסגרת מדיניות זו, הוקמה העיר כרמיאל בשנת 1964
נופלים בין הקווים: קהילה בדואית בכרמיאל עדיין לא מחוברת לחשמל
הגליל, אחד המחוזות המעורבים ביותר מבחינה דמוגרפית, מייצר בעקבות כך אתגרים חברתיים רבים – ומסתבר שחלקם נוגעים גם לתחום החשמל והאנרגיה. מדינת ישראל בשנות השישים והשבעים גיבשה מדיניות ל"יהוד" הגליל (תכנית סו"ס) ובמסגרת מדיניות זו, הוקמה העיר כרמיאל בשנת 1964 וברוך ונגר ז"ל, היה לראש העירייה הראשון. באמצע שנות השבעים הופקעו קרקעות רבות סביב כרמיאל – מה שהביא למהומות יום האדמה. בין האדמות שהופקעו היה שטח אדמה של שכונה שהיום נקראת ראמייה, שכונה שהעיר כרמיאל עם הזמן התקרבה אליה עד אשר זו הראשונה נבלעה בתוך העיר.
אולם דו קיום בדומה למודל הקיים בחיפה או בעכו לא התפתח בין העיר היהודית – כרמיאל והקהילה הבדווית. ב-1989, 13 שנה לאחר הפקעת הקרקעות, נבחר ראש עיר חדש לבירת הגליל – עדי אלדר (המכהן עדיין בתפקידו). לדברי דוברת עיריית כרמיאל, אלדר "ירש" את הבעיה והחל בהליך של יישוב הסכסוך – הליך שנראה כי הסתיים ב-1995, כאשר העירייה, בשיתוף הקהילה, איתרה שטח חדש עליו תוקם שכונה בדואית חדשה במקום ראמייה שלדברי רבים אינה ראויה כיום למגורי אדם ואין בה את התשתיות הבסיסיות לשירותים כחיבור לחשמל.
כמו בסיפורים רבים דומים בהם מעורבות אוכלוסיות של בני מיעוטים ורשויות בישראל, ההסכם שנחתם ב-1995 כלל שכונה המחולקת לחלקות, בעלת תשתיות מוכנות ומתאר קרקעי שעבר יישור והכנה לבנייה אך עד היום – 2 משפחות בלבד עברו לשכונה החדשה ומשפחה שלישית החלה את תהליכי הבנייה.
לדברי מקורות בקהילה הבדואית המקומית משבט סוועד – מתנהל מו"מ ארוך לגבי המעבר לשכונה החדשה, אך הרשויות מתעלמות מכך שמאז 1995, ואף לפני כן, השכונה אינה מחוברת לחשמל. לדברי יוסף סוועד מועד תושבי ראמייה, אכן קיימת אי בהירות במו"מ מול המנהל אולם הוא אינו מבין מדוע עיריית כרמיאל מסרבת לאשר חיבור חשמל זמני לשכונה (טופס 2). העירייה מצדה טוענת כי אין תשתיות בשכונה לחיבור תקין ובטוח לחשמל, וחברת החשמל אינה מוכנה לחבר את השכונה ללא אישור (ואחריות) של העירייה על התשתיות והחיבור.
טרם התקבלה תגובת חברת החשמל.
תושבי ראמיה הערבים-הבדואים-הפלשתינאים הם אזרחי מדינת ישראל. הם אינם "בעיה" – הם הזדמנות גדולה מאוד. אך הלך מחשבה שכזה – איננו אפשרי במינעד המעמדי והלאומני של עדי אלדר והדוברת שלו.
ברצוני לשאול את עדי אלדר אם הוא מוכן לראות את נכדו מקיא בלילה מרוב הקור ואין תאורה להחליף לו בגדים (מחליפים באמצעות התאורה של הפלפון )
בושה וחרפה לעם ישראל אשר יודע טוב מה זה התעללות.
בכל זאת אם זו אמצעות הלחץ עלינו מצד העירייה אנחנו בני רמייה ובמיוחד הדור החדש מבטיחים לך שלא נצא מאדמתינו
לאמירה סואעד שלום רב
אינני יודעת אם את יודעת אבל עדי אלדר היה האדם הראשון שהחליט למצוא פתרון באופן של דיונים. בראשית שנות ה- 90 החלה סדרה של דיונים בהם היו שותפים נציגי הבדואים של ראמיה, חברי כנסת ערביים, נציגי מינהל מקרקעי ישראל ונציגי עיריית כרמיאל. לאחר כשנתיים של דיונים, נחתם הסכם, עליו חתומים גם נצידי ראמיה ( את מוזמנת לראות אותו). במסגרת זו החלק היחיד של עיריית כרמיאל היה למצוא, יחד עם הבדואים, מקום להקמת שכונה , לתכנן את השכונה ולהעביר את התכניות לועדה המחוזית לתכנון ובניה וכך אכן היה. מרגע זה כל המשא ומתן המתמשך הוא בין הבדואים ובין מינהל מקרקעי ישראל. די להאשים את ראש העיר בדברים שהוא לא אשם בהם!!!!
אמירה,
איך יוצרים איתך קשר?
אמירה, איך יותרים איתך קשר?
שלום רב
להאשים את ראש העיר והדוברת שלו בלאומנות ובבעיה כולה, היא האשמה חריפה ביותר , מה שהכותב יודע שהיא רחוקה מן האמת . ידוע לכל שעיריית כרמיאל עמדה בכל תנאי ההסכם וכי הנושא נמצא עכשיו בויכוח על שמאות בין הבדואים לבין מינהל מקרקעי ישראל.
אמירה כמו "מינעד מעמדי ולאומני" עלול להגיע למחוזות אחרים.
שנה טובה וגמר חתימה טובה
לביאה שלו- פישר
דוברת עיריית כרמיאל
הבקשה שלנו לראש העיר היא ברורה לחבר אותנו לחשמל כמו ישוב ערב אנעים ליד סח'נין איזור משגב ואין מקום לנגן על ההסכם המשפיל שנחתם ב95 על פרוסת נייר אחד לקבוע גורל של שבט שלם.
והחיבור לחשמל הוא הדבר הבסיסי ביותר לחיי בן אדם.
כמו כן אפילו אנחנו חותמים היום ומגיעים להסדר עם המנהל הבירוקרטיה הישראלית תקח לפחות שנה לקבל היתר בנייה ולבנות בית זה לא בלחיצת כפתור וזה יקח לפחות שנה. האם ברצונכם נחכה כך בקור ובחום שקופים בעיר מכובדת כמו כרמיאל.