צאר האנרגיה: תחקיר בלעדי – שיטת פוטין בדרך לישראל

שר החוץ אביגדור ליברמן מקבל את פני נשיא רוסיה

ולדימיר פוטין בביקורו בישראל – צילום: באדיבות לעמ

מאת: נתי גרנץ וחגי אנסון

בשנת 1997 השלים ולדימיר פוטין את לימודי הכלכלה במכון הכרייה של סנקט פטרבורג, לתואר "קנדידט במדע", תואר אקדמי המקביל לתואר שלישי במערב. לשם קבלת התואר היה עליו להגן על תזה שחיבר בנושא "תכנון אסטרטגי של משאבים אזוריים בתקופת התהוות יחסי שוק". בה זיהה את משאבי האנרגיה וחומרי הגלם של רוסיה כמקור הצמיחה העיקרי של המדינה ומנוף למימוש הפוטנציאל הכלכלי.

לשיטת פוטין, שלושה מרכיבי שליטה בשרשרת האנרגיה הם החיוניים ביותר: שליטה במקורות האנרגיה. שליטה בהולכת הגז והנפט ושליטה במחירים.

כבוגר הק.ג.ב הוא אימץ את הרעיון כי "מה שניתן לשלוט בו הוא בטוח, ומה שלא נשלט לא בטוח, כך שחובה לוודא שהכל נמצא תחת שליטה".

תזת השליטה בעזרת משאבים נאלצה לחכות לשעת הכושר כדי להפוך מתודעה למציאות, אך משהתאפשר בידו יישם אותה פוטין בהצלחה מעוררת התפעלות. נשיא רוסיה עומד מאחרי הצהרתו ומגשים את חזון רוסיה הגדולה במרץ שנה אחר שנה. תמיד 2 צעדים לפני מתחריו. משתמש בשליטה בתאגיד הגז והנפט גזפרום ומערך פריסת הנשק הגרעיני הרוסי ברחבי העולם כדי להשיג עוד ועוד שליטה. לא בוחל באמצעי הפחדה ובמשחקים מלוכלכים בכל החזיתות האפשריות.

לאחר המפגש עם בוש ב-2002 בו נחתמו בין המעצמות 67 חוזים לשיתוף פעולה בתחום הגז והנפט בתמורה להסכם מניעת הפצת נשק גרעיני אמר נשיא ארה"ב בוש כי הביט אל תוך עיניו של נשיא רוסיה וזיהה נפש תאומה.. ואילו הנשיא פוטין טבע את המשפט המפורסם "מי ששולט בהפקה, בהפצה ובמחיר הנפט הוא השולט בעולם של היום"

ופוטין תמיד צודק.

חזון רוסיה הגדולה

אירופה היא תרבות ותיקה בת מעל 2000 שנה. לכל מדינה באירופה יש את ההיסטוריה שלה ואת ימי הזוהר אליהם העם מתגעגע בזמן משבר לאומי, כלכלי, בטחוני או שלטוני. רוסיה בסוף המאה הקודמת היתה במשבר מערכות כללי. העם שיווע למנהיג חזק שידבר בשפתו וישקם את המדינה. פוטין הבטיח להם בדיוק זאת. הביטויים של השבת רוסיה לגדולתה מזכירות את ימי הזוהר של פיטר הגדול, קטרינה הגדולה ואפילו סטאלין אשר נתפס בתור מנהיג דגול של העם הרוסי.

איזכור מנהיגים אלה והבטחותיו של פוטין להשבת ימי הזוהר האבודים (על אף שלא חווה אותם בעצמו) חיברו את פוטין לנימי החברה. הליבראלים היו מאושרים מרעיון של כלכלה חופשית והתרחבות עסקית אל מעבר לגבולות רוסיה אלא עסקים חובקי עולם בשוק שהסדריו יכוונו למטרת הצלחה. השמרנים והקומוניסטים ראו בעיני רוחם מדינה חזקה צבאית, גאה ובעלת השפעה פוליטית במישור הבינלאומי.

את השם "האימפריה הרוסית" טבע פיטר הקדוש ב-1721, והאימפריה הורחבה עד למימדי ענק בימי קטרינה הגדולה. בשיאה האימפריה הרוסית השתרעה על פני השטח שמהים הארקטי בצפון לים השחור בדרום, מהים הבלטי במערב לאוקיינס השקט במזרח עם פלישה לצפון אמריקה. שטחה היה שני רק לשטח האימפריה הבריטית והאימפריה המונגולית ההיסטורית.

הנשיא משליט סדר חברתי חדש

ב-31.12.99 נכנס ולדימיר פוטין לתפקידו כנשיא הפדרציה הרוסית השני כשידו מונחת על הברית החדשה והוא נשבע "להגן על זכויות האזרח ועל המולדת". מעשהו הראשון של פוטין כנשיא היה חתימה על צו נשיאותי שהעניק לילצין ולמשפחתו חסינות מפני הליכי חקירה ומאסר בנוגע לפרשיות השחיתות בהן הואשם. הקהל המתכנס בכיכר האדומה מצפה לראות את הנשיא החדש, אלא שפוטין טס לחגוג את השנה החדשה עם חיילים בחזית. במשך שלושת החודשים הבאים פוטין בונה לעצמו תדמית של הרוסי העממי (מצולם משתתף באירועים כפריים), המנהיג החזק והבריא (חגורה שחורה בג'ודו, מטיס מטוס קרב) איש ההמונים וג'נטלמן. ניגוד מוחלט לילצין הזקן והחולה. על מנת להרחיק מעל עצמו את דימוי איש הק.ג.ב. הסובייטי, מבקר פוטין בכנסייה ומספר כי שמר על הצלב הבדיל שקיבל מידי אימו כשהוטבל.

האוליגרכים ברוסיה טועים לחשוב כי את פוטין הצעיר וחסר הניסיון בניהול מדינה מורכבת ניתן לקנות בקלות. בעוד הם עסוקים בהשתלטות על מוקדי הכלכלה, מינוף הרווחים ברוסיה ובעולם ובהתעסקות בזוטות כמו רכישת מטוס סילון או יאכטה חדשה בזמן שרוב העם נאבק כדי לשרוד, החליט פוטין כי המצב הקיים לא יכול להימשך.

 

גזפרום משביתה את תחנת הטלוויזיה NTV

היעד הראשון של פוטין הוא שליטה באמצעי התקשורת, המטרה הראשונה שתוביל אותו להגשמת יעדיו האחרים. לשם כך הוא מחליט לפעול דרך התאגיד הגז והנפט הממשלתי גזפרום לו אחזקות נכבדות במדיה. הוא מאגד סביבו קבוצה של אנשי ק.ג.ב. לשעבר ובראשם אלכסיי מילר הממונה למנכ"ל החברה. לדברי ולדימיר מילוב, סגן שר האנרגיה בממשלתו הראשונה של פוטין "לא מפתיע כי פוטין החליט להציב את עצמו בראש תאגיד גזפרום ולמנות כמנכ"ל החברה את אלכסיי מילר. מר פוטין מכריע בכל הנוגע להחלטות עסקיות והשקעות חשובות, הוא למעשה מנכ"ל החברה".

פוטין משתמש בגזפרום כדי לגרום לקריסתו של ולדימיר גוסינסקי, בעל רשת הטלוויזיה NTV. האוליגרכים משתמשים בתחנה כדי לבקר את מדיניות החוץ של פוטין בצ'צניה ולמנוע ממנו להיבחר לנשיא רוסיה. אך NTV קיבלה הלוואות ענק מתאגיד האנרגיה ופוטין מעמיד את ההלוואות שניתנו לפירעון מיידי. מה שמביא את גוסינסקי די מהר לפשיטת רגל וקריסה כלכלית. אך פוטין לא מסתפק בכך, גוסינסקי נעצר באשמת מעילה ובית המשפט מחליט כי הוא יכול לעזוב את המדינה בתנאי שיעביר את רוב מניותיו ב- NTV לגזפרום.

לדברי השחמטאי גארי קספרוב "פוטין הוא מנהל של תאגיד. בעיניו רוסיה היא תאגיד מסחרי. זהו עסק. הם מלאימים את כל ההכנסות ומפריטים את כל ההוצאות. גזפרום היא אחת הדוגמאות הטובות לכך. ברגע שהגז נכנס לצינור הוא מונופול של המדינה. ברגע שהגז נמכר הוא רכוש פרטי. יש לנו השיטה האוליגרכית הטהורה ביותר בתולדות האנושות, ופוטין הוא זה שיצר אותה. בתקופה זו אין גבול נראה לעין בין עולם העסקים לממשלה. הכסף מנהל את המדינה, והממשלה שולטת בכסף".

פוטין ממשיך במתקפה אותה החל נגד התקשורת העצמאית. שלושה חודשים לאחר בחירתו לנשיא הא עורך תרגיל צבאי ראוותני. אך לרוע מזלו צוללת גרעינית רוסית טובעת יחד עם 118 אנשי הצוות שבבטנה. פוטין מסתיר את האירוע ומסרב לקבל סיוע ממדינות אחרות. המשפחות הזועמות מצליחות ליצור שינוי בדעת הקהל והתקשורת מאשימה אותו בהסתרת האמת מהציבור. פוטין מאשים את בוריס בריזובסקי, בעל אחזקת הרוב בתחנת הטלוויזיה TV6 במעילה והוא נמלט מהמדינה כדי לחמוק ממאסר. העיתונאים בתחנת הטלויזיה מתקשים להאמין כי חופש העיתונות נתון למתקפה חזיתית וממשיכים בעבודתם רק כדי לגלות בוקר אחד כי חיילים חמושים רעולי פנים השתלטו על התחנה והציבו בה צוות מטעם הקרמלין. מכל כלי התקשורת העצמאיים במדינה נותר רק ערוץ עצמאי אחד קטן. פוטין משתלט גם עליו והוא מוחלף בערוץ ספורט.

"נאשי, הצבא של פוטין בחסות גזפרום"

יעדיו הבאים של פוטין הם טיפוח הפטריוטיות הרוסית בקרב העם והלאמה מואצת על חברות האנרגיה והבנקים במדינה והעברתם לידי גזפרום. הוא מסלק את האוליגרכים הישנים ויוצר שכבת אוליגרכים חדשה של יוצאי הק.ג.ב. לשעבר.

הוא מחזיר למסדרי הראווה של הצבא את ההמנון הישן של ברית המועצות בשינויים קלים ומקים את תנועת הנוער נאשי ("משלנו") אשר הסלוגן שלה הוא "נאשי, הצבא של פוטין בחסות גזפרום" התנועה חוגגת מדי שנה את עליית פוטין לשלטון, צומחת במהירות ומגיעה תוך שנים ספורות ליותר מ- 100.000 חברים.
מתנגדי המשטר נרדפים, מערכת החקיקה משתפת פעולה עם המשטר באופן מלא. חוקים חדשים המגבילים את זכויות האזרח ומימון ארגוני זכויות אדם יוצרים את התנאים המושלמים לשליטה שקטה. הדת החדשה במוסקבה היא שפע כלכלי וצרכנות פרועה המשכיחה את הפערים הכלכליים החריפים בחברה הרוסית.

פוטין משתמש כנגד מתנגדיו ומתחריו באותם דרכים שוב ושוב, האשמות בשחיתות, העלמות מס, ופשעים נגד החברה. בתי המשפט עורכים משפטי בזק והמתנגדים לו מקבלים עונשי מאסר כבדים ברוסיה או בסיביר. מערכת הבחירות הופכת למראית עין של דמוקרטיה והתוצאות ידועות עוד לפני ספירת הקולות, ומפלגת השלטון "רוסיה המאוחדת" מקבלת הוראות היישר מהקרמלין.

המערב מאבד את עצמאותו האנרגטית

פוטין מנצל את אסון התאומים בארה"ב כדי להיות הראשון שמרים טלפון לנשיא בוש ומביע את הזדהותו העמוקה עם ארה"ב בשעה קשה זו. הוא משווה את נפגעי הטרור של רוסיה לאלו של ארה"ב וקונה את אהדת המערב כשותף במלחמה נגד הטרור הגלובאלי. תור הזהב ביחסי ארה"ב ורוסיה מתחיל ובוש מגיע למוסקבה לביקור חגיגי. מטרת הפגישה הרשמית היא חתימה על הסכם למניעת הפצת נשק גרעיני ששתי המדינות לא מתכוונות לכבד. הסיבה האמיתית שונה מעט, שני המנהיגים חותמים על 67 חוזים לשיתוף פעולה בתחום הגז והנפט.

זמן קצר לאחר מכן אומר נשיא ארה"ב, ג'ורג בוש כי הביט עמוק אל תוך עיניו של נשיא רוסיה וזיהה נפש תאומה… ואילו הנשיא פוטין מכריז כי "מי ששולט בהפקה, בהפצה ובמחיר הנפט הוא השולט בעולם של היום"

ויטאוטס לנדסברגיס, נשיאה הראשון של ליטה "בוש מביט לתוך עיניו הקרות של קצין ק.ג.ב. לשעבר ומזהה נפש תאומה? זה באמת מדאיג… המערב עוד יתעורר, אבל בנתיים הוא מאבד זמן יקר. איבוד זמן עלול להוביל לאיבוד העצמאות".

מלחמת האנרגיה מתחילה

התאגידים האמריקאים מתחילים להבחין במאמצי ההשתלטות של רוסיה. הם מקימים במאמץ אדיר שני קווי נפט מבאקו שבאזרבייזן אל צ'הן. לדברי היסטוריונים, הנחת שני הצינורות הללו מהווה את יריית הפתיחה של מלחמת האנרגיה בין המעצמות. אירופה פועלת במרץ כדי להשתחרר מחיבוק הדב הרוסי ועוברת תהליך מואץ של שימוש באנרגיות מתחדשות ופיתוח תחליפי נפט לתחבורה, ואילו גרמניה מובילה את היבשת במהפכת התייעלות אנרגטית בקנה מידה ענק.

לאחרונה, לאחר שלושה משברי אנרגיה, שאחד מהם מותיר את אירופה שבועיים בלי חשמל, והאחרון שבהם התרחש בפברואר 2012. מבינות מדינות אירופה ובראשן המדינות הנפגעות מהמשברים החוזרים בין אוקראינה ורוסיה – רומניה, הונגריה ואוסטריה, כי הגיע הזמן לפעול. הצינור האלטרנטיבי עובר מטורקיה לאוסטריה ואינו עובר בתוך גבולות רוסיה. בתגובה, רוסיה משתלטת על שתי בארות נפט בסוריה ובאירן. אחרי יציאתה של חברת אינה הקרואטית מסוריה עם החמרות הנסנקציות מצד המערב, רוכשת גזפרום את זכויות הקידוח, במקביל מונעת רוסיה פעילות דיפלומטית נגד סוריה באמצעות וטו במועצת הביטחון.

רוסיה ואיראן – מאגרי הגז והנשק הגרעיני

מלחמת העולם השניה מחלקת את תמיכת מדינות העולם בין ארה”ב וברה”מ לשעבר. חלוקה זו מתבטאת בין היתר, בתמיכת ארה"ב בישראל ותמיכת ברית המועצות במדינות ערב. לאחר המהפכה החומייניסטית באיראן, מאבדת ארה"ב את השפעתה על הפקת הנפט במדינה. גם שתי פלישות של ארה"ב לעיראק והתמוטטות ברה"מ לא שינו את מאזן הכוחות. הרפובליקה האיסלאמית שהקים חומייני הפכה לאנטי אמריקאית וחברותה עם רוסיה נשענת על אויב משותף ורצונה של רוסיה לא לוותר על השפעתה הבינלאומית אותה ירשה מברה"מ לשעבר.

כשפוטין עולה לשלטון בשנת 2000 הוא מקבל בירושה יחסים קרובים בין רוסיה לאיראן שנבעו ממדיניות קודמו בוריס ילצין. בתקופתו שתי המדינות סוחרות בנשק ורוסיה מתחילה להקים כור גרעיני בבושאר. פוטין מחזק את הקשרים עם איראן בתחילת כהונתו ומבטל את הסכם גור-צ'נונימדין שקבע שעל רוסיה להפסיק לסחור עם איראן בנשק מתחילת שנת 2000.

באותה שנה נבחר לשלטון באיראן הפלג המתון המעוניין לשפר את היחסים בין איראן וארה"ב. אך הוא לא מצליח להתגבר על האייטולות ולהתקרב לארה"ב ולכן בוחר באפשרות המוכרת – רוסיה. הקשר המתהדק בין המדינות מביא להתקררות ביחסים בין ארה"ב ורוסיה, מסכן את השימוש בטילים רוסיים לשיגורי חלל ומאיים להביא לירידה דרסטית בהשקעות אמריקאיות ברוסיה. יחסי ארה"ב רוסיה ממשיכים להידרדר עד אסון התאומים. במקביל, יחסי רוסיה איראן משגשגים והנשיא חתאמי מוזמן לפגישת פסגה ברוסיה, ואף זוכה לתואר ד"ר של כבוד לפילוסופיה מטעם אוניברסיטת מוסקבה.

אלא שלאכזבת איראן ההסכם בין שתי המדינות מסתכם רק בהסכמה "לא לסייע" למדינה התוקפת אחת מהשתיים ולא אמנת הגנה הדדית. למרות האכזבה, הרוסים מתכננים כי הכור הראשון יהיה מוכן ב-2004 ועבודות ההקמה על כור נוסף יחלו "ברגע שהציוד לכור הראשון ייצא משערי המפעלים". הגב הרוסי החזק מביא את הצי האיראני להתעמר בספינת מחקר של חברת הנפט בריטיש פטרוליום ומביא לנסיגתה ממי הים הכספי. האירוע מסתבך ובסופו של דבר מחליש את כוחה של רוסיה כשליטה אזורית המסוגלת לעשות סדר, ואל הים הכספי נכנסים יותר כוחות אמריקאיים.

רוסיה מבטלת את עיסקת הטילים עם איראן

השינוי הגדול במדיניות הרוסית מגיע לאחר אסון התאומים כשפוטין בוחר להתקרב למערב. התקרבות זו אמורה להביא להתרחקות של רוסיה מאיראן אך במזרח, דברים עובדים אחרת. אמנם נוצרת מתיחות בין שתי המדינות ב-2002 בעקבות תמרונים ימיים של רוסיה בים הכספי וב-2003 שולחת איראן ספינת תותחים לאזור. למרות הכל, עסקאות הנשק ממשיכות לזרום ומוסקבה מצהירה שבכוונתה לבנות ברפובליקה האיסלאמית עוד 5 כורים נוספים בנוסף לכור בבושאר כאשר נושא הדלק הגרעיני נותר ללא מענה.

בתחילת 2005 מעלות עיסקאות נשק רבות וצינורות הגז האמריקאיים את היחסים בין המדינות על שרטון, פיתוח הגרעין נתקע בצנרת הרוסית. בתחילת 2005 מתלוננים האיראנים שהפרת הסכמים, תחבולות ושאר עיכובים של הרוסים "בנוגע לשיתוף הפעולה הגרעיני למטרות שלום הפכו לעניין שבשיגרה".

בשנת 2010 מדווחים האיראנים על כך שהכור בבושאר אמור להתחיל לפעול. מדינות ארה"ב, ישראל ואפילו ערב הסעודית לוחצות על רוסיה להפסיק את תמיכתה באיראן. במרכז הלחצים נמצאת עיסקת טילי ה-S-300. מערכת הגנה קרקע – אוויר מתקדמת היכולה לעכב תכנית ישראלית לתקיפה באיראן. סעודיה אפילו מציעה לרכוש מאגרי נשק בשווי של 2 מיליארד דולר אמריקאי אם רוסיה תימנע מאספקת המערכת.

על פי חשיפת ויקיליקס, דיווחו האמריקאים כי עיסקת טילי ה-S-300 בוטלה בעקבות ביקור חשאי של שר החוץ הישראלי ליברמן אצל הנשיא פוטין.

ביטול עיסקת הטילים הביאה את יחסי רוסיה ואיראן לידי משבר של ממש, במיוחד אחרי החלטת מועצת הביטחון של האו"ם בנושא, שלדברי רוסיה "קשרה את ידיה". אולם בכירי שתי המדינות אמורים להיפגש בשבוע הבא וההערכות בקרמלין הן שהנושא ייפתר ללא התערבות משפטית. על אף דרישה איראנית לפיצויים בגובה של ארבע מיליארד דולר אמריקאי, מקורות במוסקבה דיווחו כי הסכום (למיטב ידיעתם) עומד על לא יותר מ-900 מיליון דולר.

מעניין לעקוב אחר הנושא בעיתונות הזרה. רוסיה מעוניינת לקדם את נושא הכור הגרעיני התקוע בבושאר על מנת להפעילו ולזכות לדריסת רגל ברפובליקה ונגישות למאגרי הגז הבלתי מפותחים ברפובליקה (שניה בכמות המאגרים אחרי רוסיה). גם ישראל מוזכרת בסכסוך. אחת ההערכות במוסקווה היא שאילו הייתה רוסיה מספקת את מערכת טילי ה-S-300 ישראל הייתה תוקפת את המטרות האסטרטגיות אותן סימנה לפני הגעת מערכת ההגנה לאיראן.

עידן תגליות הגז הטבעי הגדולות בישראל

במשך שנים ארוכות מחפשים יזמי הגז והנפט בישראל מאגרים שיספקו למדינה ביטחון אנרגטי ויעשירו אותם בן לילה. אך התגלית הגדולה ביותר מגיעה רק ביוני 2010. דלק קידוחים, אבנר ושותפות רציו מודיעות כי לפי ניתוח של מיפוי תלת-ממדי של מאגר לוויתן קיים סיכוי של 50% להימצאות 432 מיליארד מטר מעוקב (BCM) במאגר לוויתן, תחת רישיון משותף של קבוצת דלק, רציו וחברת נובל אנרג'י. בסוף אותה שנה מכריזות השותפות על גילוי וודאי של 453 מיליארד מטר מעוקב (BCM).

תגליות הגז הגדולות קוראות לרגולטור לבוא ולעשות סדר. שאלות רבות אודות השימוש הנכון במאגרי הגז מתחילות לעלות ובראשן שאלת ייצוא הגז הטבעי. במהלך 2012 מוקמת ועדת צמח, ועדה בין-משרדית בראשות שאול צמח, מנכ"ל משרד האנרגיה והמים, לבחינת משק הגז הטבעי ולגיבוש המלצות למדיניות הממשלה באשר לפיתוחו העתידי. הועדה מפרסמת את מסקנות ועדת הביניים, ויוצאת להליך שימוע לקבלת תגובות ושיתוף הציבור. בימים אלו אמורה הועדה לפרסם את מסקנותיה הסופיות.

גזפרום מתעניינת במאגר הגז לוויתן

אין ספק שמאגר לוויתן הפך את השוק הגז הטבעי הישראלי לאטרקטיבי הרבה יותר עבור המונופול הרוסי. היקף מאגר תמר מוערך בכ- 9.71 TCF (טריליון רגל מעוקב). בעוד מאגר לוויתן מוערך ביותר מ-13 TCF.

הקשר הראשון שניתן למצוא של גזפרום עם ישראל מתחיל ב-2003 כאשר נציגיה נפגשים עם מנכ"ל משרד התשתיות (כיום משרד האנרגיה והמים) במטרה לבחון את האפשרות לייצא גז מרוסיה לישראל. לדברי המשרד בתקופה זו ישראל התחייבה כבר להסכם עם המצרים והנושא ירד מהפרק (עד לפרשת פריצקי וחילופי השרים במשרד). ב-2004 שוב נפגשים נציגי גזפרום עם בכירים ישראלים ומי שמייצג אותם באותה תקופה הוא בן דודו ופרקליטו האישי של ראש הממשלה בנימין נתניהו – עו"ד דוד שימרון.

גזפרום בוחנת את האפשרות להקים צינור הולכת גז טבעי לישראל. אך בסופו של דבר, בעקבות חתימת הסכם הגז בין ישראל ומרצים והקמת צינור הגז בין מצרים לישראל, הרעיון נגנז ותכניות גזפרום נכנסות חזרה למגירות.

בשנת 2005 שוב מבקרים בארץ נציגי החברה ובסוף אפריל אותה שנה מבקר הנשיא פוטין בארץ לראשונה, אולם פריצת הדרך המיוחלת לא מתרחשת למרות העדפתו של ראש הממשלה, אריאל שרון את גזפרום על פני בריטיש גז. ב- 2009- מגיעים נציגי גזפרום לישראל (כמו גם נציגי חברות אחרות) כדי לבחון כניסה למאגר תמר ולאחר מו"מ בין הצדדים הוסכם על מכירת גז נוזלי מהקידוח לאירופה.

למעשה, רוב שרי האנרגיה בעשור האחרון היו בקשר עם גזפרום – כשבכירי התאגיד הרוסים נשארים כמעט זהים אלכסיי מילר המנכ"ל, וההנהלה הבכירה המקיפה את פוטין ומדוודב. ב- 2010 , לאחר גילוי מאגר לוויתן, גזפרום מתחילה לבדוק ברצינות את הכניסה גם למאגר הגדול בישראל. מאגרי הגז הישראל הם קטנים יחסית עבור גזפרום המחזיקה בעתודות הגז הגדולות בעולם. אבל פיתוח מאגר לוויתן ע"י חברה מתחרה וייצוא גז הטבעי בהיקפים גדולים לאירופה יובילו לירידה מתמשכת ברווחי המונופול הרוסי המעוניין לשמר את כוחו כספק הגז המוביל לאירופה.

בפברואר 2012 שוב מגיעה לישראל משלחת של 15 נציגים כולל מנכ"ל זרוע הגז הנוזלי של התאגיד. גזפרום גם ניגשת למכרז הענק של חברת החשמל לרכש גז טבעי נוזלי (LNG) בהיקף של כמיליארד דולר שתוצאותיו לא התפרסמו רשמית עדיין.

רכבת אווירית רוסית נוחתת בישראל

25.06.12. נמל התעופה בן גוריון כמרקחה. לא כל יום מגיע לביקור נשיא אחת המעצמות הגדולות בעולם. על הקרקע צוותי הביטחון והלוגיסטיקה עושים הכנות אחרונות לקבלת הנשיא פוטין, המגיע ב"רכבת אווירית" של ארבעה מטוסים הנושאים משלחת המונה כ-300 בכירים בממשל הרוסי, שרים, יועצים ואנשי תקשורת. להערכת מומחים, בראש סדרי העדיפויות של הצד הישראלי נמצא גיוס תמיכת הרוסים לתקיפה באיראן, ואילו הצד הרוסי מעוניין בראש ובראשונה בכניסה למאגר הגז הטבעי הגדול ביותר בישראל "לוויתן".

המטוס הענק בצבעי כחול ואדום נוחת. על המסלול מחכים במתח שר החוץ אביגדור ליברמן עם סגל משרד החוץ. דלת המטוס נפתחת וממנה יוצא פוטין כשהוא מלווה בשגריר רוסיה בישראל, סרגיי יקובלב. לאחר סבב לחיצות ידיים נכנס פוטין עם ליברמן לרכב השרד שיקח אותם לנתניה לחנוכת אנדרטת חיילי הצבא האדום שתוכננה על ידי שלושה אמנים רוסים, כהצדעה לברית המועצות וחיילי הצבא האדום בניצחון על גרמניה הנאצית ושחרור מחנות ההשמדה במלחמת העולם השנייה.

פוטין עולה במדרגות לבית רוה"מ, חותם בספר האורחים ונכנס לחדר הישיבות הפרטי של ראש הממשלה לפגישה בדרג בכיר. בפגישת הבכירים משתתפים מהצד הישראלי: בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל. אביגדור ליברמן, שר החוץ ויו"ר ישראל ביתנו והאלוף יעקב עמידרור, ראש המטה לביטחון לאומי. מהצד הרוסי משתתפים: ולדימיר פוטין, נשיא רוסיה ובעל השליטה בגזפרום, סרגיי לברוב, שר החוץ הרוסי, וסרגיי איבנוב, ראש סגל הקרמלין ושר ההגנה לשעבר.

בסיום פגישת הבכירים יוצאים המשתתפים לפגישת עבודה משותפת עם בכירי השלטון בהם אהוד ברק, שר הביטחון ויו"ר סיעת העצמאות. שאול מופז, יו"ר סיעת קדימה ויו"ר האופוזיציה. זאב אלקין, יו"ר סיעת הליכוד והמזכיר הצבאי, האלוף יוחנן לוקר. מהצד הרוסי מצטרפים בין היתר סרגיי יקובלב, שגריר רוסיה בישראל, ואנדריי אקימוב, יו"ר מועצת המנהלים של גזפרום בנק.

אין הודעה רשמית אודות תוצאות הפגישה המדויקות, אך מקור מדיני בכיר מדווח לעיתון הארץ כי "היתה תחושה שפוטין ונתניהו מצאו שפה משותפת", ומוסיף כי "בסוגייה האיראנית התקיימה בין השניים שיחה גלויה ופתוחה. פוטין נתן תחושה שיש על מה לדבר ולא היתה במעמד תחושה שכל צד בא רק כדי להבהיר את עמדותיו".
פקיד בכיר אחר בירושלים אמר: "ביקשנו מפוטין שרוסיה תפעל באופן אקטיבי יותר ותהיה מעורבת יותר כדי לשמור על יציבות בסוריה ולמנוע זליגת נשק ביולוגי וכימי לידי חיזבאללה וארגוני טרור נוספים. פוטין אמר שהוא אינו מחויב לאסד אך הבהיר שלרוסיה ולסוריה יחסים אסטרטגיים". לדבריו "במישור האיראני, ביקשנו מפוטין שרוסיה תהיה פאסיבית יותר, שרוסיה תמשיך לכבד את הסנקציות של מועצת הביטחון על איראן. ביקשנו שרוסיה תשמור על חזית אחידה עם מדינות המערב, ולא תפגין מתינות יחסית כלפי אירן".

גורם שלישי המעורה בפגישת נתניהו ופוטין הגיע גם הוא למסקנה כי שני האישים הגיעו להבנות אסטרטגיות בינהם. "אם היתה מחלוקת מהותית בתוך השיחות, שני הצדדים לא היו מסתירים אותה". והוסיף "בפגישה התנהלו שיחות מעמיקות ומפורטות בנושא האיראני. נתניהו ופוטין סיכמו שהשיח ביניהם בנושא הזה יימשך באמצעות קו פתוח רצוף והדוק".

משרד ראש הממשלה מודיע לעיתונות כי לאחר יותר משלוש שעות וחצי סיים נשיא רוסיה ולדימיר פוטין את ביקורו בבית ראש הממשלה. הצהרות משותפות וארוחה חגיגית. השיחות בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין עסקו במגוון הנושאים האזוריים שעל הפרק והתמקדו באיראן. בנוסף דנו הצדדים בשדרוג הסחר בין המדינות. נתניהו ופוטין קבעו להמשיך בשיח רצוף והדוק בנושאים הללו. וכי ראש הממשלה נתניהו סיכם את המפגש במילים "השיחות עם פוטין היו טובות ומעמיקות".

נתניהו "לעצור את אירן" פוטין "הזדמנות לשיתוף פעולה עם גזפרום"

לאחר סבב הפגישות מקיימים שני המנהיגים מסיבת עיתונאים משותפת בה הציגו את התקדמות הדיונים בתחומים השונים. לדברי ראש הממשלה, בנימין נתניהו "הייתה לנו עכשיו הזדמנות לדון במשא ומתן שמתנהל בימים האלה בין הקהילייה הבינלאומית לאיראן, אנחנו מסכימים שנשק גרעיני בידי איראן מהווה סכנה חמורה. הוא קודם כל מהווה סכנה חמורה לישראל, אבל גם לאזור ולעולם כולו. על הקהילייה הבינלאומית להציב בפני איראן שלוש דרישות ברורות: הפסקת העשרת כל האורניום באיראן, הוצאת כל האורניום המועשר מאיראן, ופירוק המתקן הגרעיני התת-קרקעי ליד קום. ולכן אני מאמין שצריך לעשות עכשיו שני דברים – גם להעצים את הסנקציות וגם להעצים את התביעות."

לדברי ולדימיר פוטין, נשיא רוסיה "היום אנחנו דנו במגוון ההיבטים ביחסי רוסיה ישראל, תשומת לב מיוחדת ניתנה לשאלות כלכליות. מדובר בעבודה פעילה מאוד, התגברנו על דעיכה בסחר ביננו. מדובר בצמיחה של 10% והסחר הגיע ללמעלה משלושה מיליארד דולר ועלה על הנתון לפני המשבר הכלכלי. אנו שואפים להדק את הקשר, ראשית כל הודות לקידום פרויקטים גדולים בין היתר בתחום האנרגיה. יש לנו אפשרויות טובות לשיתוף פעולה בתחום הגז עם חברת הגז של רוסיה "גזפרום", אנרגיה חשמלית ועוד.

הייתי שוב רוצה להדגיש שהמשא ומתן היה מפורט ויעיל מאוד. אני משוכנע ששיתוף הפעולה בין רוסיה לישראל יתפתח גם בהמשך. זה אינטרס משותף שלנו – הבטחת היציבות בעולם ובאיזור."

תגובות

משרד רוה"מ: איננו מעוניינים להגיב.

משרד החוץ: את כל השאלות בעניין מגעים בין ישראל לרוסיה בנושא, אם ישנן כאלה, יש להפנות למשרד האנרגיה והמים. לשר החוץ אין ולא היה קשר לחברת גזפרום.

משרד הביטחון: הנושא אינו קשור למשרד הביטחון וכל ניסיון לקשור את משרד הביטחון לנושא כפי שהועלה בפנייתך הוא שגוי ואנו דוחים אותו בתוקף.

משרד המשפטים: הכתובת הטבעית לשאלות שבפנייה היא משרד האנרגיה והמים. באשר לשיקולים המדיניים והיחסים עם רוסיה – יש לפנות למשרד החוץ. מעבר לכך, אין בדעתנו להתייחס לעניינים המפורטים בפנייה.

משרד האנרגיה והמים: איננו מתייחסים לנושא.

בנוסף הודיעה דוברת משרד האנרגיה והמים כי "ככל שיכתבו דברים בלתי נכונים, ביחס למשרד, לסמכותו, ולפעולותיו – המשרד לא יהסס לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותו לפי דין."

שיטת פוטין – הסרט

"שיטת פוטין" הוא שמו של סרט תיעודי שהופק בשנת 2007 בצרפת על ידי הבמאי ז'אן-מישל קארי, הוקרן בערוץ 8 וניתן לצפות בו באתר YNET. הסרט עוקב אחרי עליית פוטין לשלטון משנת 1975 עם הצטרפותו לק.ג.ב ועד שנת 2007 בתקופת כהונתו השנייה כנשיא.

היות והסרט צולם כבר לפני חמש שנים, ניתן לבחון את התיאוריות המוצגות בו במבחן הזמן. האם הוא ממשיך ביצירת משברי אנרגיה כדי לסחוט מדינות התלויות בו? האם הוא ממשיך ליישם את התזה אותה כתב בסיום הדוקטורט? יוצרי הסרט מבהירים נקודה אחת שאסור לזלזל בה ולו לרגע.

פוטין הוא יוצא ק.ג.ב.

הוא נשאר מחוייב לארגון החשאי ודרכי הפעולה שלו אותם ניצל ושכלל במטרה להיות האיש החזק ביותר ברוסיה מאז ימי סטאלין. הוא לא בוחל בשום אמצעי על מנת לקדם את מטרתו – רוסיה גדולה, לאומנית וחזקה – כלכלית וצבאית. רוסיה בעלת השפעה אזורית אסטרטגית.

הסרט מתאר כיצד מדינות אירופה בחרו להיות נחמדות לשלטון הכח ושילמו באיבוד עצמאותן האנרגטית. מאז 2005 פעם בשנתיים בממוצע מנתק פוטין חצי מאירופה מרשת הולכת הגז. הן נשארו נחמדות למרות שניסה להתנקש במנהיג אופוזיציה דמוקרטי במדינה שכנה. הן נותרו נחמדות כאשר רוסיה בחרה בהרפתקאות צבאיות מפוקפקות.

דווקא סרט דוקומנטרי הוא זה שפקח לנו את העיניים.

כי לפעמים המציאות עולה על כל דמיון.

 

התפרסם לראשונה במגזין תשתיות סביבה ואנרגיה גיליון 13 יולי – אוגוסט 2012