בחודש שעבר, ללא הד תקשורתי רחב, הסתיים משפט תקדימי בארץ בין תאגיד גזפרום לחברת דאבל קיי בבעלות איש עסקים ישראלי שתיווכה בין גזפרום לחברת אנרגיה פינית באספקת גז טבעי בהיקפים גדולים.

תקדים גזפרום ביחסי המשפט בין ישראל לרוסיה מחכה להכרעת בג"ץ

נשיא רוסיה ובכירי גזפרום – צילום: גזפרום  

מאת: נתי גרנץ וחגי אנסון

בחודש שעבר, ללא הד תקשורתי רחב, הסתיים משפט תקדימי בארץ בין תאגיד גזפרום לחברת דאבל קיי בבעלות איש עסקים ישראלי שתיווכה בין גזפרום לחברת אנרגיה פינית באספקת גז טבעי בהיקפים גדולים. מתווה העסקה כלל עסקת גז בשווי של 350 מיליון דולר, תמורת עמלה של 10 מיליון דולר לשנה במשך עשור – החל משנת 2000. אלא שדברים השתבשו, בשנת 2007 העסקה התבטלה, וגזפרום תבעה את דאבל קיי על אי קיום חלקה בהסכם.

גזפרום ניצחה בבית המשפט ברוסיה בשלושה ערכאות שונות, והשופט שאול שוחט מבית המשפט המחוזי בתל אביב, הכיר בפסיקת בית המשפט הרוסי וחייב את הנתבעים לקיים את פסק הדין כאן בישראל. בכך קבע השופט תקדים חשוב ביחסי המשפט בין המדינות ללא הסכם דו-צדדי לאכיפה הדדית של פסקי דין. אולם לדברי עו"ד פז ויינברגר ממשרד עו"ד איתן ארז שיצג את דאבל קיי בישראל, גזפרום הם אלה שהפרו את החוזה. לטענתו במשפט הרוסי לא היו עדים, ולא נשמעו עדויות של התביעה וההגנה, כל המשפט הסתיים בתוך 15 דקות. לשם ההשוואה בתביעות בהיקף של 200,000 בישראל יהיו גילוי מסמכים וחקירות נגדיות של עדים במשך חודשים או שנים. לדבריו, מדובר במקרה הנ"ל בתביעה של חברה לאומית רוסית "שדי ברור מי עומד בראשה" ועל כן אין לה כל אפשרות לזכות במשפט.

להבדיל ממנו, עו"ד אנה משה ממשרד MBKB שייצגה את גזפרום בישראל מציגה גישה שונה אותה פרסמה במאמר המציג את התקדים המשפטי החיובי בין שתי המדינות. לדבריה, לפחות בתחום המשפט המסחרי, המערכת התקדמה והשתפרה. לשיטתה, איכות השיפוט ברוסיה אינה הבעיה אלא עקרון ההדדיות, וזהו עקרון שאומץ לאחרונה על ידי מערכת המשפט הרוסית. לדברי עורך הדין ויינברגר, העניין עומד כעת להכרעתו של בית המשפט העליון.

התפרסם לראשונה במגזין תשתיות סביבה ואנרגיה גיליון 13 יולי – אוגוסט 2012