הקואליציה לבריאות הציבור מפרסמת חוות דעת בנושא טכנולוגיית ה-OGI ביחס לטכנולוגיית ה-LDAR ומפצירה במשרד להגנת הסביבה למהר ולהוציא פיילוט נוסף כדי לקבוע את תנאי הסף עבור הכנסת הטכנולוגיה החדשה
חוות דעת הקואליציה לבריאות הציבור: טכנולוגיית לאיתור דליפות גז
מאת: מעין חיים
בשנים האחרונות הולכת וגוברת המודעות לכך שפליטות לאוויר משטח מפעלים ומתקנים אינן רק פליטות מוקדיות של מזהמי אוויר מארובות, אלא גם פליטות בלתי מוקדיות של חומרים נדיפים ממקורות שונים, וביניהם אביזרי צנרת. מאחר וחלק מחומרים אלה ידועים או חשודים כמסרטנים, ישנו צורך בריאותי וסביבתי בצמצום פליטתם לאוויר ככל האפשר. השיטה הקיימת לאיתור דליפות מרכיבי צנרת היא LDAR – Leak Detection and Repair, במסגרתה עוברים על כל האביזרים לאורך צנרת עם גלאי, ומודדים את ריכוז החומר הנדיף בכל אחד מהם על מנת לזהות דליפה של חומר נדיף.
בשנת 2008 אישר משרד להגנת הסביבה את ה- OGI – או בשמה המלא Optical Gas Imaging המווה שיטה נוספת לאיתור דליפות המשתמשת בצילום באורכי גל אינפרא- אדום על מנת לזהות דליפות. המשרד להגנת הסביבה בישראל טרם אישר שיטה זו לצורך איתור דליפות. ביוני 2011 התבצע פיילוט השוואתי בין השיטה הקיימת לבין מספר סוגי מצלמות לאיתור דליפות במפעל "כרמל אולפינים", הנמצא במתחם בתי הזיקוק במפרץ חיפה.
תוצאות הפיילוט מצביעות על כך שבעוד שבטווח הפליטות הגדולות (50 אלף עד 100 אלף PPM) המצלמות זיהו 100% מהדליפות שנמצאו בשיטת LDAR. בטווח הפליטות הגדולות ביותר (מעל 100 אלף PPM) הצליחו המצלמות לאתר עד כ-70% מהדליפות. לשתי השיטות (הקיימת והחדשה) יתרונות וחסרונות. הליך איתור הדליפות בשיטת LDAR לוקח יותר זמן מאשר בשיטת ה-OGI, עולה יותר כסף וייתכן כי לעיתים מאתר דליפות שאינן קיימות אלא הוסעו אל נקודת הדגימה עם הרוח, דבר שעלול לגרום ל"תיקון" שגוי של מקור הדליפה וכך להחמרתה. מנגד, ההבדל הגדול בין אחוזי הגילוי של דליפות שונות על ידי המצלמות מעלה חשש כי אחוז הגילוי של דליפות במצלמה אינו עקבי, ותלוי במשתנים רבים שלא כולם הוסברו בדו"ח סיכום הפיילוט.
המשרד להגנת הסביבה אישר את תכנית הפיילוט, אולם בהמשך טען כי תוצאות הפיילוט אינן מהימנות. מעבר לכך, עד היום, 14 חודשים לאחר סיום הפיילוט, לא הוציא המשרד התייחסות מסודרת לתוצאותיו או הוראות לפיילוט נוסף שיבהיר את אי הודאויות שעלתה מהפיילוט הקודם. הקואליציה לבריאות הציבור תומכת בכל טכנולוגיה שתסייע לצמצם פליטות לאוויר של חומרים בעייתיים מבחינה בריאותית. עם זאת, בשלב זה לא נראה כי על סמך הפיילוט קיימת ודאות כי המצלמות אכן יסייעו לצמצם את הפליטות יחסית למצב הקיים, או כי המצלמות מהוות שיטה טובה יותר ומהימנה יותר בכל סוג של דליפה. טובת בריאות הציבור מחייבת העדפה של שיטה מחמירה מאשר שיטה מקילה שאיננה מאתרת את כל הדליפות.
עקב כך, אנו דורשים להוציא בהקדם הנחיות מדוקדקות לפיילוט נוסף, שתוצאותיו ישמשו בסיס לתנאי הכנסת המצלמה לשימוש כשיטה לאיתור דליפות מרכיבי צנרת. בפרט, יש לשים לב כי הנחיות ה-EPA לשימוש במצלמה מיושמות, וכן לערוך בניתוח תוצאות הפיילוט השוואה נרחבת לפיילוטים דומים שנעשו בארה"ב, ולעמוד על הסיבות להבדלים גם בין איתורי הדליפות של שתי השיטות, וגם בין תוצאות הפיילוטים.
יודגש, כי במידה ויוחלט להכניס את המצלמה לשימוש כשיטה לאיתור דליפות מרכיבי צנרת, משך זמן הבדיקה (שהוא כרבע משיטת LDAR) ועלותה הנמוכה יותר צריכה לבוא לידי ביטוי בהגדלת מספר סבבי הבדיקות לפחות פי 2 עד ל-8 סבבים בשנה וכן בדיגום חומרים נדיפים בשטח המפעל ועל גבולותיו, במטרה לבחון האם שיטה זו אכן מביאה לירידה בהיקף הפליטות הלא מוקדיות של חומרים אורגנים נדיפים.
חוות דעת זו ניתנת עבור השימוש במצלמה ככלי לאיתור דליפות לא מוקדיות מרכיבי צנרת בלבד. ככל שייבדקו שימושים אחרים במצלמה, כגון כלי פיקוח, אמצעי לזיהוי פליטות בתחנות דלק וכו', נתייחס בהתאם על פי הנתונים שיימסרו לידינו.
הכותבת היא מהנדסת סביבתית, רכזת איכות אוויר בקואליציה לבריאות הציבור