מדינת ישראל ידועה בחדשנות וביזמות שלה ובשל כך בלא מעט תחומים היא מהווה מודל לחיקוי למדינות רבות, מתפתחות ומפותחות כאחד

צמיחה ירוקה ובת קיימא – קלינטק בנגב כמנוע לפיתוח אזורי

מאת: אבי פלדמן

מדינת ישראל ידועה בחדשנות וביזמות שלה ובשל כך בלא מעט תחומים היא מהווה מודל לחיקוי למדינות רבות, מתפתחות ומפותחות כאחד. איכות המו"פ הישראלי ידועה בכל העולם ולא בכדי אזור גוש-דן והשרון מכונה "הסיליקון ואדי". בכדי לשמור על מעמדנו וכושר התחרות של ישראל בשווקים העולמיים עלינו לתעל את הרוח היזמית גם לכיוונים חדשים ולהיות חדשניים לא רק בשווקים הרווחיים הקיימים אלא דווקא בשווקים בעלי חשיבות אסטרטגית שאם נכנס אליהם כיום, נוכל למצב עצמנו כמעצמה מובילה בתחום. מנוע צמיחה שכזה הוא תחום הקלינטק – שם כולל לטכנולוגיות נקיות כגון טכנולוגיות ייצור נקיות, טיפול בפסולת ומזהמים, טכנולוגיות לשימוש במים ואנרגיות מתחדשות. בעזרת פיתוח תעשיית קלינטק מתקדמת, ישראל תוכל להיענות לאתגרים הגלובליים לשינוי פני הכלכלה והתעשייה והפיכתם לברי קיימא – אתגרים המהווים הזדמנויות כלכליות רבות משמעות. הליכה בדרך זו תוכל להוביל ליצירת משרות חדשות ויכולה להביא שגשוג לאזורים המרוחקים ממרכז הארץ.

כחלק מהצטרפותה של ישראל לארגון ה-OECD, צורפה ישראל באופן פרטני לפעילויות רבות שמקיים הארגון. ביוזמת משרד התמ"ת, ישראל הצטרפה גם לוועדה לפיתוח מקומי, כלכלי ותעסוקתי בשם LEED. במסגרת תכנית זו החלטנו ליזום פרויקט מחקר משותף עם ה-OECD לבחינת פיתוח תחום הקלינטק בנגב. המחקר יגדיר אסטרטגית פיתוח יזמית וחדשנית בתחום בישראל, שתתבסס על הניסיון הבינלאומי הקיים ועל חוות דעת שיגבש צוות מומחים בינלאומי שהרכיב ה-OECD לטובת הנושא. הפרויקט יתבצע במסגרת סדרת מחקרים שה-OECD מקיים בנושא הזנקת יזמות מקומית ויצירת עסקים כחלק מאסטרטגיה של "צמיחה ירוקה". סדרת המחקרים מתבססת על הערכת מקרי מבחן מקומיים במדינות החברות בהיבטים של תמרוץ יזמות וחדשנות, ועל פיתוח המלצות מדיניות מפורטות עבור מקרי מבחן אלו, בהתבסס על מודלים שנלמדו מהעולם, תוך התאמתם לסביבה המקומית באמצעות יצירת תכנית פעולה קונקרטית בשיתוף עם בעלי עניין מקומיים. הדו"ח שיופק בסיום הפרויקט יסייע לקובעי המדיניות בתחום הקלינטק בישראל למסד ולהפעיל רשת עסקית מקומית שתניע קדימה את פיתוח תחום הקלינטק ובאמצעותו להרחיב את הפעילות הכלכלית והתעסוקתית בנגב.

בינתיים, כחלק מתהליך המחקר אנו למדים שעלינו לקדם מדיניות לאומית ומקומית, כולל בהיבטים של מתן תמיכה ישירה לחברות בתחום, ושל מתן תמיכה עקיפה בדרך של יצירת סביבה המעודדת יזמות וחדשנות "ירוקה" וברת-קיימא על מנת שנוכל לרכז בנגב מסה קריטית של חברות, הון אנושי, גופי מחקר, תשתיות תומכות והתקשרויות עם תעשיות אחרות. לשם כך עלינו לחבר בין מעצבי מדיניות, אנשי עסקים, אנשי אקדמיה ועוד, ולהפוך אותם לרשת "לומדת" ומתפתחת. עלינו להסיר חסמי פיתוח קיימים, לקצר תהליכי בירוקרטיה, לייעל ולהגמיש את הרגולציה הסביבתית, לייצר הכשרות מקצועיות ואקדמיות לתחום החדש ולדאוג לתשתית מימונית הן מהמגזר הממשלתי והן מהמגזר הפרטי כגון קרן השקעות אזורית אשר תאפשר את פריחתו של הנגב כאזור חדשנות עולמי בתחום.

מדוע בנגב? מכיוון שהנגב מהווה מיקום אסטרטגי בעל יתרון יחסי טבעי לפיתוח תעשייה זו. הנגב משלב בתוכו תשתית מחקרית מתקדמת, שטחים פתוחים עתירי שמש ורוח המהווים מקום מושלם לבדיקת הטכנולוגיות החדשניות והימצאות של תעשייה כבדה ליישום ראשוני של טכנולוגיות אלו. בנוסף, הנגב מאופיין באוכלוסיות מיעוטים ונתוני תעסוקה דלים הן מבחינת אבטלה ושעור השתתפות בעבודה והן בשכר הממוצע ביחס למרכז הארץ, ודווקא בשל כך מהווה הזדמנות להשגת מטרות לאומיות של הגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה והכללתן של אוכלוסיות מודרות משוק העבודה כמו גם משיכת עובדים מומחים ומיומנים לאזור. השגת מטרות אלו תקדם את הנגב, את רווחת תושביו ותצמצם את הפערים המתרחבים ביחס למרכז הארץ. תנופת הבנייה, הקמת השדה הסולרי הראשון בישראל ומעבר מחנות צה"ל מסמנים את הנגב כאזור נבנה ומתפתח, ובעיקר כאזור עם פוטנציאל משמעותי לפיתוח תחום הקלינטק.

המטה לפיתוח אזורי במשרד התמ"ת הוא גוף האמון על גיבוש, ניהול, ריכוז ותיאום הטיפול הייעודי בפיתוח הכלכלי, בהשקעות ובתעסוקה באזורי עדיפות לאומית (נגב, גליל וירושלים) במטרה להעלות את שיעור הצמיחה והתעסוקה באזורים אלו. הוקם בכפוף למנכ"ל משרד התמ"ת ופועל בשיתוף פעולה עם כלל היחידות המקצועיות במשרד ועם רשויות ומשרדי ממשלה שונים. במקביל, תפקידו העיקרי של המטה הינו ייזום תוכניות ופרויקטים חדשים למשיכת השקעות, לפיתוח מקורות תעסוקה ולעידוד הקמתם של עסקים גדולים וקטנים בנגב ובגליל.

הכותב הוא מנהל המטה לפיתוח אזורי במשרד התמ"ת

התפרסם לראשונה במגזין תשתיות סביבה ואנרגיה גליון מגזין 10 ינואר – פברואר 2012