אני שמח להיות כאן אתכם, קודם כל עם שר ההגנה על הסביבה, הנמרץ, הצעיר והפעיל שלנו, גלעד ארדן, עם שר התחבורה, גם כן צעיר נמרץ, צעיר יחסית אליי, ופעיל, ישראל כץ. ועוזי לנדאו, השר הנמרץ והמנוסה של האנרגיה והמים, וכמובן עם נגיד בנק ישראל, ידידי סטנלי פישר

נאום ראש הממשלה בנימין נתניהו בוועידה הלאומית לצמיחה ירוקה

אני שמח להיות כאן אתכם, קודם כל עם שר ההגנה על הסביבה, הנמרץ, הצעיר והפעיל שלנו, גלעד ארדן, עם שר התחבורה, גם כן צעיר נמרץ, צעיר יחסית אליי, ופעיל, ישראל כץ. ועוזי לנדאו, השר הנמרץ והמנוסה של האנרגיה והמים, וכמובן עם נגיד בנק ישראל, ידידי סטנלי פישר. עם מו"ל העיתון כלכליסט יואל אסתרון, עם העורכת גלית חמי, עם דוקטור אלכסנדר פישר ועמכם, קהל נכבד.

גלעד ארדן ניגש אליי לפני למעלה משנתיים, קרוב לשלוש שנים, עם הקמת הממשלה. הוא אמר לי: ראש הממשלה, אני מבקש לנסות להעביר לך נקודה אחת – הגנת הסביבה אינה מונעת צמיחה, הגנת הסביבה היא מנוע הצמיחה. אני שמעתי את זה בעניין רב ואמרתי לו נמק ופרט. הוא הוציא אוסף של שקפים, אני מאוד רגיש לשקפים אגב, אני אוהב אותם ממוקדים, קצרים ואם אפשר בלעדיהם בכלל. אבל זו הייתה מצגת מאוד משכנעת.

אני רוצה להודות לך גלעד. קודם כל אני רוצה להודות לך שאתה אחראי על החינוך הירוק שלי. אני חושב שאתה גם אחראי למהפכה הירוקה במדינה. היא מתעצמת, היא נעשית בהיקפים שלא ראינו. אנחנו מאז כבר היינו על פסגת חירייה בפארק אריאל שרון, ירדנו למטה וראינו את מפעלי המחזור ושטנו יחד בפארק הקישון, בבוצה נוראית שאנחנו הולכים ומוציאים אותה ופשוט יוצרים ריאה ירוקה לחיפה והקריות.

נטענו עץ בנחל באר שבע שהולך והופך לפארק נהדר שקודם היה מזבלה שזיהמה את האזור ברעלים שונים. זו מהפכה, מהפכה אמיתית. אבל אני רוצה לחזור לאותו משפט בסיסי שאמרת, משום שאני חושב שהוא בשורש הדיון שאנחנו מנהלים כאן היום וגם מתחבר לחברות הרבות, הכלכליות, שנמצאות כאן.

שמעתי אתכם (מתנגדי הרפורמה). מה אתם מקדשים? את הבירוקרטיה הנוראה ביותר בעולם? זה מה שאתם מקדשים. שבע שנים לוקח לתכנן ולבנות דירה בישראל. שיא עולמי. זה מה שאתם רוצים לקדש? את הבירוקרטיה הזאת? אני לא. אני בעד הסביבה ובעד הפיתוח. בעד דיור זול ובעד הגנת הסביבה. אלה הדברים שאנחנו צריכים לעשות, האיזון הראוי, אנחנו יודעים לעשות זאת.

אני מבקש להדגיש את ההבדל בין שתי הגישות שקיימות, תיכף אני אוסיף את הגישה השלישית ששמעתי כאן. הגישה האחת היא גישה לעומתית, היא אומרת שאם אתה מפתח את הכלכלה, אתה מוריד את הבירוקרטיה, אתה פוגע בהגנת הסביבה.

הגישה השנייה הפוכה, גם היא גישה לעומתית שאומרת שאם אתה מטפל בהגנת הסביבה אתה פוגע בכלכלה.

הגישה השלישית היא הגישה השיתופית שגורסת שאפשר להשיג את שניהם הדברים גם יחד. גם לפתח את הכלכלה וגם לפתח את הסביבה ולהיפך, אני יכול לייצר תעשיות ירוקות שמסייעות לצמיחה הכלכלית.

ראשית, אם אתה פוגע באוויר, במים וכולי אז יהיו לך גם עלויות בריאותיות שהן בסופו של דבר גם עלויות כלכליות, ולכן כדאי לדאוג למרכיב הזה של הגנת הסביבה, גם מבחינה תועלתנית.

שנית, כיוון שכל העולם עושה את זה, בוא נחבר את הגנת הסביבה גם עם החדשנות שטבועה ביזמים הישראלים ונייצר פה כלכלות חדשות שיכולות בהחלט לתת לנו אפשרויות כלכליות חדשות. העובדה שאין ניגוד הכרחי בין הדברים זה דבר שהוא כמובן לא ברור לרדיקאלים. מי שהוא רדיקאלי לא אכפת לו, הכל על ציר אחד, הכל על מימד אחד. כל מי שנמצא בעמדת הנהגה אמיתית יודע שכל החלטה צריכה להיות מאוזנת, שלכל החלטה יש מחירים וצריך לדעת לעשות את הדברים הנכונים למדינה ולא להיסחף על ידי גל קיצוני כזה או אחר.

מה שגלעד ארדן הצליח לעשות זה להכניס את המרכיב, את המימד של הגנת הסביבה לשיקולים הלאומיים של הממשלה וגם של הציבור. אנשים מבינים את זה, מבינים שזה מרכיב יסודי, זה לא הערת שוליים, אם מותר לי להשתמש בביטוי, זה לא דרך אגב, זה דבר יסודי שאנחנו עוסקים בו והוא חשוב לנו. אני חושב שחשוב גם לציין שהגישה הזאת מאפיינת את המדינות של ה-OECD שמעדיפות את הגישה המשותפת על פני הגישה הלעומתית. אומרים, אנחנו יכולים לשתף את שני הדברים ולא לבחור אחד על חשבון השני.

עכשיו אני רוצה לתת לכם שלוש דוגמאות והן חשובות, ושוב, זו גישה אחרת ממה ששמענו כאן היום. הדוגמה הראשונה היא ים המלח. בים המלח יש לנו בעיה שהולכת ועולה וזה מפלס המים. אנחנו עדים לכך במשך שנים ארוכות. מפלס המים עולה בערך בעשרים סנטימטר בשנה, כל חמש שנים מטר, עוד מטר ועוד מטר. ולמה זה קורה? זה קורה משום שהמלח שוקע לקרקעית הבריכה והמים נדחקים כלפי מעלה. והמציאות הזאת החלה לאיים על הסביבה הקרובה לים, בסביבה הקרובה לים יש שרשרת של בתי מלון ואפשרות לבנות עוד בתי מלון אם הדבר הזה לא ייעצר, הפוטנציאל הכלכלי וגם אחר של ים המלח, פשוט ילך לאיבוד.

לכן יש פה שילוב של טיפול בהגנת הסביבה וגם טיפול בצמיחה כלכלית שאנחנו יכולים להעריך אותה כתוצאה מהטלטול הסביבתי. אנחנו חשבנו שיש מקום לעשות טיפול יסודי  בבעיית המלח בים המלח והיה קשר הדוק בין שני הדברים הללו: בין הטיפול הסביבתי וההגנה הכלכלית. אני חושב שהממשלה קיבלה החלטה מאוד מאוד מרכזית שלא התקבלה במשך שנים. גלעד, היה לו חלק חשוב מאוד בהובלה של ההחלטה הזאת יחד עם משרד התיירות, משרד האוצר. קיבלנו אותה, אנחנו הולכים ליישם אותה, שוב בגישה שילובית, בגישה שיתופית, לא בגישה רדיקאלית.

אני רוצה לתת דוגמה שנייה. הדוגמה השנייה זה משק המים שלנו. יש לנו גידול עצום בצריכה של המים, רמת החיים עולה. ככל שרמת החיים עולה, השימוש לנפש במים הולך וגדל. חוץ מזה מקורות המים שלנו הלכו והצטמצמו בעשרות אחוזים מאז הקמת המדינה. יש איזה התייבשות, אז מצד אחד יש ירידה באספקת מים מן הטבע, יש עלייה רצופה בצריכת המים, גם על ידי גידול האוכלוסייה וגם על ידי הגידול ברמת החיים ואנחנו מתנגשים כאן. אנחנו מגיעים כאן לבעיות קשות מאוד, גם של היקף המים, גם של זיהום המים, ומדינת ישראל השכילה בעניין הזה לפתח אפשרות של טכנולוגיה של התפלת מי ים. הדבר הזה הוא הדרך הידידותית לטפל בנושא הזה בלי לשלם מחירים סביבתיים גדולים, אבל שוב, זה יצר כאן תעשייה.

ישראל איננה עשירה במים, אבל היא עשירה בטכנולוגיה של המים. ויש פה תערוכות של טכנולוגיות מים שמגיעים אליה אנשים מכל העולם והם מעוניינים ליהנות מהטכנולוגיה המיוחדת שמתפתחת בישראל כדי לטפל במים. והדבר הזה הוא כמובן ברכה גדולה לתעשייה הישראלית ויוצר אפשרויות של תוספת מקומות עבודה וכמובן צמיחה כלכלית דרמטית אפילו בשנים הקרובות. משום שבכל העולם, בכל רחבי העולם, בייחוד בסין למשל, המעצמה האסיינית העולה, יש צורך לטפל במחסור הזה. יש התעניינות עצומה בטכנולוגיה שייצרנו. שוב, אתה מטפל בבעיה סביבתית – אבל אתה מייצר פה הזדמנות כלכלית.

הנושא השלישי זה כמובן אנרגיה. בנושא של האנרגיה יש התפתחות מוכרת כבר, אם זה באנרגיה הסולארית שמדינת ישראל מפתחת – הייתי עכשיו בקפריסין עם השר לנדאו וחברות ישראליות שם פועלות כדי לפתח יכולות מיוחדות שם – זה לא רק בקפריסין, זה קיים מקפריסין עד סין. הם מתעניינים בטכנולוגיה הזאת של ישראל כדי להביא באמת אנרגיה שהיא ידידותית לסביבה, ושוב זו התפתחות מיוחדת שיצרנו כאן, אבל היא איננה מספקת. היא איננה מספקת משום שהדבר הבולט ביותר שאנחנו עדים לו, זו התלות ההולכת וגוברת של העולם הגלובאלי שהופך לתעשייתי, וגם מי שהופך לפוסט תעשייתי לא מפסיק להיות תעשייתי. העולם ממשיך לצרוך אנרגיה, בהיקפים הולכים וגדלים. התלות ההולכת וגוברת באנרגיה שמקורה בנפט.

הדבר הזה כמובן יוצר בעיות לא רק סביבתיות, אלא גם בעיות ביו-אסטרטגיות, של הפניית כספים עצומים למדינות לא יציבות, חלקן עוינות ביותר לישראל ולכל הערכים שאנחנו והציביליזציה המערבית מייצגים. והסכנה הזאת ברורה. המדינות האלה מתחמשות בנשק מתוחכם ומעבר לכך, מטפחות טרור. ולכן הייתי אומר שאם יש דבר אחד שאנחנו יכולים לעשות שיכול לחולל שינוי היסטורי זה לשלב את האינטרס הסביבתי בהשתחררות מהתלות הנוראה בנפט, לשלב את זה גם באנרגיות חדשות, בתחליפי נפט שיתנו לנו גם תעשיות חדשות וגם אופק חדש. אופק חדש לעולם נקי יותר, בטוח יותר וצומח יותר.

בכל אופן אחד הדברים שאנחנו עשינו, זה להקים ועדה בראשות הפרופסור יוג'ין קנדל, לחפש תחליפי נפט ולמקד מחקר ופיתוח למען המטרה הזאת. אני יודע שוועדת המומחים הלאומית הזאת משתפת פעולה עם מומחים מן הממשלות במדינות רבות, אני אהיה בקנדה וארה"ב בשבוע הבא ואעלה את הנושא הזה גם עם סטיבן הארפר, ראש ממשלת קנדה בהתחלה, ואחר כך עם הנשיא אובמה. אני חושב שזה איננו עניין שולי, זה עניין אסטרטגי.

אנחנו מבינים כולנו את החשיבות להשגת תחליפי נפט וכל אחד צריך להבין שאם אנחנו מודאגים היום מההאמרה התמידית במחירי הנפט, הרי נהיה הרבה יותר מודאגים אם איראן חלילה תגיע לשליטה על מרכזי האנרגיה הללו במפרץ הפרסי. כל אחד מבין שאז איראן תוכל להכתיב מחירי נפט הרבה יותר גבוהים, ועל ידי כך לחנוק את הכלכלה העולמית, לכן כל מי שמעוניין לעצור את ההאמרה והשימוש המניפולטיבי באוצרות הנפט, השפעה על השווקים העולמיים, איומים על כלכלות העולם, צריך להתגייס לעצור את המרוץ הגרעיני של איראן.

אני מבקש שוב להודות לכם ולומר שאני חושב שיש פה שינוי גדול מאוד, אני חושב שכולכם שותפים לו, יש כאן שינוי בחברה הישראלית.  יש כאן שינוי בממשלה בישראל, אנחנו מודעים לחשיבות הגדולה של המהפכה הירוקה, אנחנו מבינים שהמהפכה הזאת יכולה לשרת ואכן משרתת את הצמיחה הכלכלית. המהפכה הירוקה איננה מחסום לצמיחה, היא משמשת מנוע לצמיחה ועל כך אני מודה לכולכם, במיוחד לך, גלעד ארדן.