ב-2014 70% מהמים של ישראל יהיו מים מותפלים ממתקני התפלה קיימים או מוקמים. כבר היום קרוב ל-60% ממי השתייה מושבים כמי קולחין להשקייה. על מנת להגדיר את הקריטריונים לאיכות מי הקולחין והמים המותפלים הוקמה ועדת עדין וכן ועדת ענבר לפניה וועדה פנימית יעודית לנושא המגזניום במשרד הבריאות

תחקיר מיוחד: הוספת מגנזיום למים אינטרס בריאותי או שיקול מסחרי

על פי נתוני משק המים, בשנת 2014 70% מהמים של ישראל יהיו מים מותפלים ממתקני התפלה קיימים או מוקמים. כבר היום קרוב ל-60% ממי השתייה מושבים כמי קולחין להשקיה. על מנת להגדיר את הקריטריונים לאיכות מי הקולחין והמים המותפלים הוקמה ועדת עדין לאחר ועדת ענבר ולפניה הוקמה ועדה פנימית יעודית לנושא המגזניום במשרד הבריאות.

למעט רשות המים החולקת על כך, אין מחלוקת על הצורך להשיב מגנזיום למי השתייה. על פי מכתב של פרופ' מיכאל שכטר, מנהל היחידה למחקרים קליניים במרכז הרפואי שיבא לועדה מה-21.12.2011 "למגזניום חשיבות רבה בתפקוד גוף האדם. חשוב להין שהמגנזיום הינו קו-פקטור בתהליכים רבים הדורשים אנרגיה ובעת חוסר ביון המגנזיום יש דעיכה של תהליכים אנרגטיים בגוף. חסרונו עלול להביא להפרעות בריאותיות שונות, להגביר את שכיחותן של מחלות לב, ובמצבים קיצוניים אך לגרום למוות". פרופ' שכטר מוסיף "קשה לתקן חוסר ביון מגנזיום על ידי הגברתו במזון ולכן מומלץ בכל דרך להעלות את רמת המגנזיום בגוף ביעילות ובבטיחות יחסית. ניתן לדוגמא להעלות את רמת המגנזיום בגוף באמצעות הכנסתו למי השתייה".

דו"ח ועדת עדין והדיון בועדת העבודה, הרווחה והבריאות

בדו"ח ועדת עדין שהוסכמה לעדכן את תקנות איכות מי השתייה קבעה ש"בדוחות שונים, לרבות דוח ארגון הבריאות העולמי, מוזכרים ריכוזים מומלצים של 500 – 450 מ"ג ליממה, כאשר הריכוזים הרצויים במי שתייה הינם כ- 50 – 25 מג"ל." אולם ועדת עדין החליטה בסופו של דבר להמליץ על הוספת 10 מג"ל וכגם המלצה זו עברה גלגולים ותהפוכות. הדו"ח המקורי של ועדת עדין משנת 2007 לא התייחס לנושא המגנזיום, אך ב-2009 נולדה ההמלצה להוסיף את מגנזיום לתקנות הועדה, והנושא התגלגל לפתחו של משרד הבריאות. משרד הבריאות אישר את ההמלצה ב-08.01.2012 ושלושה ימים אחרי כן הנושא הובא בפני ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת.

אך בעוד משרד הבריאות תומך בהוספת 20-30 מג"ל מגנזיום למי השתייה (כך שרמת המגנזיום במים המותפלים יהיה דומה לרמה במים טבעיים), אברהם טנא, מנהל אגף התפלה ברשות המים אמר באותו דיון "כל נושא התפלת המים. אחד, ההחלטה הזו ששמענו עליה לראשונה עכשיו כאן היא החלטה שאנחנו לא יודעים עליה, אנחנו מתנגדים לה, אנחנו לא מכירים אותה. ויותר מזה, אני הייתי חבר באותה ועדה של משרד הבריאות, לא ועדת עדין, אלא ועדה שהוקמה עכשיו לפני מספר חודשים לבדוק את הנושא של מגנזיום. הועדה לחלוטין לא המליצה על תוספת מגנזיום. ההמלצה של הוועדה היתה בגדול להשלים פער ידע שישנו משום שהמחקרים הם ממש לא חד צדדים. לא ברור קודם כל, האם זה המקום וזה מה שצריך. לא ברור אם התוספת של מגנזיום, במידה וכן צריך אותה, האם המקום הנכון זה להוסיף את זה דרך המים."

בסיכום דיוני ועדת הכנסת נקבע כי הובן שאין הסכמה בין רשות המים למשרד הבריאות לגבי תוספת המגנזיום למים מותפלים בכלל כמו גם לגבי המינון הנדרש. כמו כן המליצה ועדת הכנס לקבוע תקנה לתוספת מגנזיום לתקנון הכללי והמעודכן הנדון כיום בוועדת הפנים. הוועדה קראה למשרד הבריאות ליישם את החלטתו בעניין זה בהקדם האפשרי על ידי תיקון תקנות איכות מי השתייה. כמו כן סברה הוועדה כי יישום החלטה זו צריך להיות מלווה במחקר מקיף וארוך טווח שיבחן את השפעות המגנזיום במים אל בריאות הציבור.

כמה מליונים יעלה המגנזיום למשק המים?

ביום שני הקרוב (13.02.2012) תתכנס שנית במשרדו של אבנר סעדון ממשרד ראש הממשלה הועדה לאישור תקנות מי השתייה בנושא השבת המגנזיום לאחר שלא הגיעו לכלל מסקנה בישיבה הקודמת שנערכה לפני שבועות ספורים. ישנה הסכמה על כך שאין מנוס מהשבת המגנזיום והמתנגדים היחידים הם רשות המים. לטענת חברת מינרלים מתחדשים למים, מהות העניין היא תקציבית. בישראל מדובר על התפלה של 600 מיליון קוב אליהם יושבו ככל הנראה 20-30 מג"ל מגנזיום. הרשות מסתמכת על דו"ח חברת אדן, לפיו עלויות השבת המגנזיום הן 120- 650 מיליון שקלים.

השבת המגנזיום באמצעות חילוף יונים מורכב משני שלבים. בשלב הראשון, מחליפי היונים "נטענים" במגנזיום על ידי שטיפתם במי ים (העשירים ביוני מגנזיום). בשלב השני, מעבירים דרך מחליפי היונים ה"טעונים" מים עם סידןומחליף היונים מחליף יוני מגנזיום "יקרים" ביוני סידן "זולים". העובדה כי אין צורך במקור חיצוני למגנזיום אלא אךורק במי ים הופכת את תהליך חילוף היונים לתהליך הזול ביותר המוכר בתעשית הטיפול המים.

חברת מינרלים מתחדשים למים, התחייבה למחיר השבת המגנזיום למים המותפלים בשיטת חילוף יונים: 3.95 אגורות לקוב, על בסיס הצעת מחיר לעלויות המגנזיום עבורה. על פי מחיר זה, עלות השבת המגנזיום, עבור 600 מיליון קוב (שהיא כמות המים המותפלים הצפויים במדינה), היא קצת פחות מ- 30 מיליון שקלים.

אפשרות שניה להשבת מגנזיום למים מותפלים הוא באמצעות דולמיט. הדולומיט הוא מחצב משקע המכיל סידן ומגנזיום. המסתו במים באמצעות חומצה מביאה לריכוזים של סידן ומגנזיום במים. הנסיון בשימוש בדולומיט להוספת מגנזיום למי השתיה אינו רב אך העלות הנמוכה יחסית של הדולומיט הופכת אותו למקור פוטנציאלי כדאי לסידן ובמיוחד למגנזיום.

על פי חברת מינרלים מתחדשים למים: על מנת להגיע לריכוז המינימאלי הרצוי של 20 מג"ל מגנזיום, ניתן בוודאות להשלים את החסר באמצעות מגנזיום סולפאט בעלות של 7.95 אגורות לקוב לסך עלות כוללת של כ- 10.90 אגורות לקוב.לכן, בהנחה של התפלת 600,000,000 קוב לשנה, השבת המגנזיום באמצעות דולומיט תעמוד על כ- 65,400,000 ש"ח.

האפשרות השלישית, הכלכלית פחות מבין השלוש, וזו שאינה משיבה מגנזיום למים במתקן ההתפלה אלא בהמשך התהליך, הוא באמצעות מגנזיום סולפאט. בהנחה כי טון מגנזיום סולפאט (הֶפְּטַה-הידראט) נמכר ב 275$ כולל משלוח לנמל אשדוד, ובשער מטבע של 3.8 שקלים לדולר, העלות השנתית להשבת המגנזיום עבור 600,000,000 קוב מים מותפלים תהיה קרוב ל130 מיליון שקלים.

רפאל לדרמן, סמנכ"ל שיווק ומכירות בחברה למים מושבים מציין: "אין ספק שחוסר במגנזיום במים מותפלים יפגע בהתאמת המים המושבים מהם לייעודם העיקרי – חקלאות והשקיית נוי. עבור חקלאים, המקבלים את המים המושבים מהמט"שים ללא ניטור של ההרכב הכימי של המים, החוסר במגנזיום מהווה בעיה שמתגלה רק לאחר הפגיעה בצמחיה".

תגובת רשות המים

אברהם טנא, מנהל אגף התפלה ברשות המים אומר בראיון לתשתיות: אני כבר שנים מתנגד נחרצות לנושא הוספת המגנזיום למים. לשיטתי יש להוכיח קודם כל כי הצורך קיים, ושנית אם הצורך קיים – מה שפתרון הטכנו-כלכלי הטוב ביותר."

טנא מסכים שועדת עדין ב-2009 המליצה על 10 מג"ל אולם לגבי המלצת משרד הבריאות להוסיף 20-30 מג"ל אומר טנא "למה? מאיפה הנתונים? האם התכנסה ועדה נוספת? ועדת עדין קבעה 10 מג"ל." לשיטתו של טנא יתכן ועומד אינטרס מסחרי מאחורי הדרישה להשיב מגנזיום "אני לא בטוח שעם ישראל צריך לקבל החלטות הרות גורל, לפחות מבחינה כלכלית ואני מדגיש שהנושא יעלה לעם ישראל רבע מיליארד שקלים בשנה, בגלל שיקולים כלכליים".