יש סיבה מצוינת מדוע אירופה היא המובילה העולמית ביעילות אנרגטית ואנרגיה מתחדשת. היינו רוצים להאמין שמדובר בתרבות נאורה, יציבה, עולם יפה של שלום ושלווה וזוהי המטרה אותה סימנה כי היא יכולה להרשות לעצמה. האמת אולי נושקת לכל אלה, אבל התשובה האמיתית היא שאירופה מייבאת כמעט מחצית מצריכת האנרגיה שלה והדבר מהווה עול עצום על כלכלתה.
אירופה מתייעלת: המדיניות האירופאית לעידוד ההתייעלות האנרגטית
יש סיבה מצוינת מדוע אירופה היא המובילה העולמית ביעילות אנרגטית ואנרגיה מתחדשת. היינו רוצים להאמין שמדובר בתרבות נאורה, יציבה, עולם יפה של שלום ושלווה וזוהי המטרה אותה סימנה כי היא יכולה להרשות לעצמה. האמת אולי נושקת לכל אלה, אבל התשובה האמיתית היא שאירופה מייבאת כמעט מחצית מצריכת האנרגיה שלה והדבר מהווה עול עצום על כלכלתה. ייבוא האנרגיה מעלה את המחיר, אינו מייצר מקומות עבודה, מעלה את עלויות הייצור של מוצרים אירופאים וגורר את כל תעשיית הייצור מזרחה – מגמה שגם כך מתגברת בשנים האחרונות. יצירת תעשייה חדשה פנימית היכולה להסתעף למוצרים ברי קיימה וידע לייצוא – זו ברכה אמיתית לכלכלה.
משנת 2002 אז החלה תוכנית הייעול האנרגטית של אירופה, ייצרה גרמניה באמצעות תעשייה זו מעל 900,000 מקומות עבודה שונים במגוון תחומים: שידרוג מבנים, השקעות ירוקות, מו"פ של טכנולוגיות קיימות ייצוא ועוד. גם בריטניה למדה מהנעשה בגרמניה והחלה להשקיע גם כן בתחום ההתייעלות, על מנת למנף את התעשייה החדשה לטובת שיקום הכלכלה המקומית.
היסודות לתכנית ההתייעלות האנרגטית האירופאית הונחו כבר ב-2002, לאחר החתימה על מסמך קיוטו, עם "התקנה לביצועי אנרגיה של מבנים" (Energy Performance of Buildings Directive). התוכנית המקורית קבעה סטנדרטים תחת הכותרת "תעודת אנרגיה" והחלטה אופרטיבית לייעל את הבניינים הקיימים, ולהכיל על אלה שיקומו את סטנדרט "תעודת אנרגיה" עד לשנת 2006 – תהליך שעדיין נמצא בעיצומו. ב-2007 התקבלה החלטה נוספת להגדיל את נתח האנרגיה המתחדשת בחימום הבתים ל-20% בכלל האיחוד האירופאי. בנוסף צבר תחום ההתייעלות תאוצה רבה עם סיומה של שנת 2008 וקבלת תוכנית ה-20/20/20 האירופאית.
על פי נתוני האיחוד האירופאי בניינים אחראים ל-40% מצריכת האנרגיה באיחוד ול-36% מהפליטה, כאשר במדינות הצפוניות יותר בניינים מגיעים לעיתים לעד כ-50%. היעד הראשון שנקבע ל-2012 הוא צמצום צריכת האנרגיה של מבנים ב-30% מהצריכה הממוצעת ב-1990. לסקטור התעשייה והתחבורה נקבע יעד של 25%. התוכנית התלת-שכבתית התמקדה בהורדת צריכת האנרגיה בחימום ובקירור, חינוך הציבור להרגלים חדשים לחסכון באנרגיה, הטמעת סטנדרטים לבתים בעלי צריכה אנרגטית (פאסיביים) נמוכה ואדריכלות אקולוגיות בתוכניות בניה עתידיות. במרץ 2010 עברה התקנה האירופאית לבתים פאסיביים, ולמבנים חדשים כך שצריכת האנרגיה שלהם תהיה קרובה לאפס, שעדכנה את ה"תקנה לביצועי אנרגיה של מבנים". על-פי התקנה מחוייבים בניינים ציבוריים להיות בעלי קרוב לאפס צריכת אנרגיה – קרי שקילות אנרגטית – עד סוף 2018, ועל כלל המבנים להיות כאלו עד 2020.
המהפכה הגרמנית – 9 מליון בתים יעילים אנרגטית
גרמניה היא המובילה באיחוד האירופאי במאמצים לצמצם את צריכת האנרגיה שלה. הדבר נובע ממספר סיבות: ראשית, גרמניה מייבאת אחוז עצום מהאנרגיה שלה (לא רק בהיבט של חומרי גלם), ונמצאת במחסור אנרגטי, עם תלות גבוהה בחומרי גלם עוד לפני אסון פוקושימה, שלאחריו התקבלה החלטה לסגור בהדרגה את הכורים הגרעיניים במדינה, מה שצפוי להחריף את הבעייתיות. לגרמניה כלכלת ייצוא ומחויבות לסביבה כשלמפלגת הירוקים קרוב ל-20% תמיכה בציבור הבוחרים, וצריכת האנרגיה לנפש במדינה אמנם נמוכה מזו האמריקאית אך היא הגבוהה באירופה (10% יותר מאשר בבריטניה).
איחודה של המדינה ב-1990 העמיס על גרמניה מדינה הדורשת שדרוג מערכות יסודי לצורך התאמה לסטנדרטים מערביים, ובמיוחד בשל מצב המבנים במזרח הישן, וצריכת האנרגיה שלהם. אלא שגם מרבית המבנים במערב גרמניה (קרוב ל-75% – 29 מיליון בתי מגורים) נבנו לפני 1979 ודרשו הטמעת תקני אנרגיה כלשהם, מתוך אותם מבנים ישנים כ-9 מיליון עברו שדרוג לתקנים מודרניים, אך עדיין נותרו עוד כ-20 מיליון הדורשים שדרוג. הניסיון שנרכש בעת שדרוג המערכות במזרח גרמניה מעניק למדינה את היכולת והטכנולוגיה לשדרג מבנים ובתים בעלות נמוכה יחסית, המחזירה את עצמה באמצעות החיסכון שאנרגטי המושג. במבנה תעשייתי ממוצע בגרמניה 80% מצריכת האנרגיה מושקעת בחימום והיתר בחשמל. שיפור רמת המבנים באמצעות בנייה חכמה יותר ויישום תקנים להתייעלות אנרגטית בתחומי התאורה והחשמל, הוא זה שאמור להוביל את גרמניה לחסכון אנרגטי של 20% עד שנת 2020.
גורם נוסף שהופך את גרמניה לסיפור הצלחה בתחום ההתייעלות הוא בנק ההשקעות הלאומי של המדינה, שהוקם בגיבוי המערכת הבנקאית. בנק ההשקעות הוקם במקור על מנת לנהל את כספי הסיוע מארה"ב לשיקום המדינה לאחר מלה"ע ה-II, אך אחד מתפקידיו העיקריים כעת הוא לנהל את הצד הפיננסי של שדרוג המבנים במדינה, והטמעת הפוליסות ליעילות אנרגטית. הבנק מהווה פונקציה ייחודית לגרמניה המקלה מאוד את ניהול תקציבי הפרויקטים הלאומיים השונים.
כל עבודת הרגולציה והמימון לוותה בפעילות תקשורתית וחינוכית, במסגרת תכנית רב-שכבתית שכונתה "תוכנית שלושת העמודים" באמצעותה הניעו את הציבור לפעולה ולתחושת אחריות ואכפתיות כלפי הסביבה וצריכת האנרגיה של כל אזרח ואזרח. בסקר שנערך ב-2009 מעל שני שלישים מהציבור ידע לפרט מהן תעודות האנרגיה ומהי מטרתן. קרוב למיליון משרות חדשות נוצרו בשוק החדש, ועבור כל 1 אירו שהמדינה השקיעה בסובסידיות, 9 אירו הגיעו לציבור, מה שהוביל להזרמת כסף חדש לשוק.
עם תום 2011 גרמניה יכולה להתגאות בשינוי העצום ובתרומה של תעשיית ההתייעלות האנרגטית לכלכלתה. האנרגיות המתחדשות (בעיקר ביומסה) ומשאבות החום מספקים כיום מעל ל-110 מיליארד קילו-וואט לתעשיית החימום לעומת 58 מיליארד בשנת 2000. כרגע היעדים של גרמניה הם להגיע לייצור של 15% מאנרגיית החימום באמצעות אנרגיות מתחדשות עד לתום העשור. סך כל ההשקעות שנעשו בשוק מאז השקת התוכנית עברו כבר את רף 19 מיליארד האירו.
אך גם בגרמניה לא הכל ורוד. בקצב שדרוג הבתים הנוכחי התהליך יימשך 80 שנה, מאחר וכרגע משודרגים במדינה קרוב ל-400,000 בתי מגורים בשנה. רק כשליש מבעלי הבתים במדינה השקיעו בשדרוג, והסיבות לכך הן בלבול וגישות שונות לסטנדרטים אצל בעלי המקצוע שונים – מהנדסים, אדריכלים ועוד. טענה מיוחדת מופנית כלפי אדריכלים המאמינים כי על קירות "לנשום" ולכן נמנעים מלבודד אותם לחלוטין. עליות שדרוג המבנים גבוהות ואורך תקופת ההחזר לא עקבי – להבדיל מתעריפי האנרגיה המתחדשת הברורים, במקרה של שדרוג המבנים המדינה מסבסדת חלקים גדולים מהתהליך, אך הרווח מתבטא בחיסכון אנרגטי בלבד, ולעיתים ההחזר מסתיים רק כעבור קרוב לעשרים שנה. הדאגה האחרונה היא כי תחול נסיגה של הממשלה בתעשייה שתבוא לידי ביטוי בקיצוץ בסובסידיות.
אבן הנגף העיקרית של התהליך בגרמניה הוא מורכבות העניין הכלכלי, תהליך ההלוואה והתנאים לחישובי ההחזר המסובכים מדי עבור הגרמני הממוצע. מורכבות זו היא שגרמה לכך שהממשלה לא הצליחה להעביר את המידע בצורה ברורה ושקופה לציבור, ולהביא לניצול התוכנית בקצב שקיוותה. גורם נוסף המהווה מכשול הוא הדירות המושכרות – כ-40% מהדירות במדינה מושכרות על ידי בעלי בתים פרטיים עבורם עלויות השדרוג מכרסמות באופן משמעותי ברווחי שכר הדירה. אמנם השדרוג מהווה עילה לייקור שכר הדירה, ולרוב הדיירים אף מוכנים לשלם מעט יותר עבור דירה יעילה יותר אנרגטית, אך את השכ"ד מותר להעלות בעד 11% בשנה ושדרוג המערכות מכרסם משמעותית ברווחים. מאידך, בעלי הכנסה נמוכה יבחרו בדירה זולה מבלי להתייחס לחשבונות הצפויים, כך שהשדרוג באזורי המגורים של בעלי הכנסות אלו הוא נמוך משמעותית מאשר הממוצע.
בריטניה מתמודדת עם אתגר המונים החכמים
גם בבריטניה חלה התעוררות של ממש בתחום ההתייעלות האנרגטית בשנים האחרונות. ב-2010 נבחרה ממשלתו של דיוויד קמרון, שהצהיר כי ממשלתו תהיה הירוקה ביותר אי-פעם ותמשוך משקיעים להשקיע בשוק האנרגיה וההתייעלות האנרגטית. בהסכם הקואליציוני מופיעות 29 נקודות שעליהן הממשלה מתחייבת לפעול בתחום הסביבה, וההערכה היא כלל תהליכי ההתייעלות יעלו כ-200 מיליארד ליש"ט, והכוונה היא לאפשר לשוק הפרטי השקעות למינוף באמצעות בנק השקעות ירוק (Green Investment Bank). הטכנולוגיות בהן בריטניה תשקיע את הונה ומרצה הן שיפור הבידוד בבתים עצמם בתוכנית הנקראת גרין דיל, כמו גם התקנת מונים חכמים בבתים ובתעשייה ויצירת סמארט גריד.
כריס הון, שר האנרגיה והסביבה תיאר את תהליכי ההתייעלות האנרגטיים המתוכננים בנייר עמדה בו הוא מציין את האתגר ומטרותיו: "זהו תהליך ארוך טווח שהוא לא פחות הטרנספורמציה של הכלכלה, להעמיד תמריצים נכונים לפיתוח עתיד נקי יותר, על מנת לייצר השקעות, ייצוא ומקומות תעסוקה הדרושים להביא לפריחה כלכלית". על מנת לעשות כן הממשלה מתחייבת לשמור על יציבות השוק כדי לאפשר את פיתוח התשתית האנרגטית החדשה.
יישום התוכנית בבריטניה נתקל בלא מעט קשיים, והיישום הראשוני שלה מתוכנן להיות החלפת מוני האנרגיה במדינה למונים חכמים. התוכנית כוללת החלפת 26 מיליון מוני חשמל ו-22 מיליון מוני גז בעלות של קרוב ל-11 מיליארד ליש"ט על פני עשר שנים. התוכנית נמצאת כרגע בחיתוליה ואמורה להיות מושקת באופן רשמי בתחילת 2012. בינתיים חברות אנרגיה כבר החלו להתקין מוני חשמל חכמים אך אלו לא הביאו לחסכון הצפוי בהוצאות הצריכה הביתית וכנראה שלציבור הבריטי ייקח זמן להתרגל לקיומו. מחקר שנערך בבית הספר למדעי הסביבה באוניברסיטת איסט אנגליה מגלה כי "הצרכנים נהיו מתוסכלים כיוון שראו שהחיסכון שלהם באנרגיה ובהוצאות הוא מזערי. השירות והתמיכה הלוקה לה זכו מהרשויות המקומיות והלאומיות תרמו אף הם לתחושת תסכול זו". גם העלאת תעריפי החשמל בשיעור ממוצע של 160 ליש"ט למשפחה לא מסייעת להטמעת התוכנית, שכן החיסכון בצריכה לא בא לידי ביטוי בחשבונות האנרגיה. כל אלו הובילו לכך שהציבור הבריטי מביע חוסר אמון מוחלט בחברות האנרגיה השונות. חברות אנרגיה רבות החשות בתסכול הצרכנים כבר הבטיחו להימנע מגביית עמלות עבור שירותי ההתקנה של המונים החדשים.
תוכנית הגרין דיל השאפתנית נמצאת בימים אלה בשלבי חקיקה, ומטרתה היא להביא לשדרוג הבידוד בבתים בממלכה ולהוביל לחסכון ניכר בהוצאות החימום והאנרגיה בהם. פרויקט הענק כולל קרוב ל-26 מיליון בתים באנגליה ועוד קרוב ל-1.5 מיליון בתים בווילס. התוכנית החדשה החליפה למעשה תוכנית תלת שנתית שהסתיימה ב-2010, במסגרת תוכנית שימור האנרגיה של ממשלת הלייבור הקודמת ובה שודרגו 2.6 מיליון בתים באנגליה ו-170,000 בתים בווילס. ע"פ התכנית הקודמת ישודרגו עוד כ-3.5 מיליון בתים נוספים.
בריטניה נאבקת ב"עוני אנרגיה" (fuel poverty) – מצב בו עלות צריכת האנרגיה של הצרכן עולה על 10% מהכנסותיו. על פי סקר ממשלתי שנערך לאחרונה, קרוב לחמישית מבתי האב באנגליה נשקו לנקודה זו ביולי 2011. כעת, לאחר העלאה נוספת במחירי החשמל החשש הוא כי מספרם יעלה בצורה משמעותית.
אך היו לממשלת קמרון גם הצלחות. ביולי השנה פרסמה הממשלה דו"ח בו הראתה שצמצמה ב-13% את הצריכה האנרגטית בכלל מבני השירותים הציבוריים, וראש הממשלה דיוויד קמרון אף הצהיר על יעד של 25% עד סוף כהונת הפרלמנט הנוכחי, כשהיעד החדש כולל בתוכו פליטות מנסועה ממשלתית (סעיף שלא נכלל ביעד הקודם), וכן תוכנית קידום מערכות חימום מאנרגיה מתחדשת ברחבי הממלכה. בתוכנית זו הושקעו 860 מיליון ליש"ט מתקציב האוצר, ולא מחשבונות החשמל בדומה לתעריפי האנרגיה המתחדשת וההתייעלות הפרטית. על פי התוכנית, הממשלה מחזירה 12% מעלות המערכת המותקנת בכל שנה. מדובר בעיקר על מערכות ביו-מסה, משאבות חום או דודי שמש. הגופים הראשונים שנהנים מהתוכנית הם ארגונים פרטיים וציבוריים, ובשנה הבאה יכללו בה גם בתים פרטיים.
על פניו אירופה נמצאת כבר בשלב של עולם ללא אספקת דלקים פוסילים יציבים. גרמניה מייבאת את הנפט מהמזרח התיכון ואת הגז מרוסיה – שני מקומות הנתפסים כשווקים לא יציבים. בריטניה נמצאת בחריגת התקציב הגדולה ביותר אי פעם בעת שלום. אין פלא עם כך שהיבשת כולה פונה כעת לאפיקים חדשים של אנרגיה, כשגרמניה בראש המערכה. בעוד האיחוד האירופאי מגדיר יעדים שתקפים על כלל 27 מדינות האיחוד, גרמניה מאצילה על עצמה יעדים שאפתניים בהרבה, ובריטניה דולקת בעקבותיה. אך גם מדינות אחרות כאוסטריה ופורטוגל מציגות נתונים יפים של התייעלות, ואפילו מדינות מזרח אירופאיות כאסטוניה רומניה וסלובניה, אשר חלקן עדיין עוברות תהליך של שדרוג תשתיות מאסיבי מציגות מספרים יפים. כלכלת האנרגיה המתחדשת והיעילות האנרגטית היא התרופה של אירופה למשבר הפיננסי ולמיתון בשווקים אחרים, ובעיקר לבעיית התלות האנרגטית של היבשת.
תכנית 20/20/20 האירופאית למאבק בהתחממות הגלובאלית
תכנית ה-20/20/20 האירופאית שאושרה על-ידי מדינות האיחוד שרטטה קווים לתכנית חדשה למאבק בהתחממות הגלובאלית. התכנית גררה ויכוחים רבים בין המדינות השונות, שחלקן דרשו מעורבות אקטיבית יותר, לאור ההערכות כי הפחתות פליטת המזהמים המוצגות בתכנית אינן מספקות.
התכנית מדברת על שלושה מרכיבים עיקריים במלחמה בהתחממות הגלובאלית:
1 – הפחתה של 20% בפליטות גזי החממה מאלו שנמדדו בשנת 1990.
2 – גידול של 20% בשימוש באנרגיות מתחדשות באירופה.
3 – 20 אחוז צמצום בצריכת האנרגיה האירופאית באמצעות יישום תהליכי התייעלות אנרגטית.
התכנית אמורה להיות מיושמת עד לשנת 2020. מומחים סביבתיים טענן כי התכנית אינה מספקת כלל, שכן נדרשת הפחתה מאסיבית בהרבה (24-40 אחוזים) עד לשנה זו בכדי להימנע מהתחממות מסוכנת העלולה לשנות סדרי עולם, ובאופן כללי יותר טוענים הפסימיים שבמומחים כי הפחתה האירופאית אין בה בכדי לפתור את בעיית ההתחממות הגלובאלית לאור הגידול העצום בצריכת האנרגיה הפוסילית במדינות הענק: סין, הודו וברזיל. מדינות האיחוד אף הציעו לשנות את התכנית ולהרחיבה בתנאי שהמדינות המתפתחות יראו כוונות הפחתה דומות, אך כרגע עושה רושם שהדברים עומדים במקום. ועידת קאנקון שנערכה בדצמבר 2010 אמנם הבהירה בסיכומיה כי יש צורך בהפחתה גלובאלית משמעותית יותר, ואף הקציבה סכומים ניכרים באמצעות קרנות לבעיה, אך לא נקטה בגישה ישירה ומכוונת כלפי אף אחת מהמזהמות הגדולות בעולם. ז'וזה מנואל בארוזו הפורטוגזי המכהן כנשיא הנציבות האירופאית התבטא לאחרונה בנושא, לקראת ועידת דרבן לאקלים הצפויה להתרחש בסוף השנה: "ישנם שלושה אלמנטים מרכזיים להצלחת הוועידה: הפיכת החלטות ועידת קאנקון לאמיתיות, טיפול ב'שאריות' שקאנקון הותירה אחריה, ושימור האמינות של החלטות ועידת קיוטו, באמצעות חקיקה גלובאלית בנושאים השונים". בארוזו גם הודה למעשה כי מאחר ואירופה אחראית רק ל-11% מפליטות גזי החממה, חתימה שלה על אמנה נוספת לצמצום הפליטה תהיה חסרת משמעות, והנושא העיקרי בו צריכים לדון כרגע הוא בניית מסגרת עבודה נכונה עבור כל מדינה ומדינה.
התפרסם לראשונה במגזין תשתיות סביבה ואנרגיה גליון 08 ספטמבר – אוקטובר 2011