ליאור דץ, אדריכל ומשפטן העוסק בתחום הרגולציה של הענף הסולארי, הרצה אתמול (ב') בכנס מנהלים של חברת אנרפוינט בנושא עתיד הענף הסולארי ועידן הגריד פאריטי (ייצור חשמל נקי במחיר תחרותי).
הרצאתו של האדריכל ליאור דץ: דרכים להתמודדות עם חוסר הודאות ברגולציה של הענף הסולארי
ליאור דץ, אדריכל ומשפטן העוסק בתחום הרגולציה של הענף הסולארי, הרצה אתמול (ב') בכנס מנהלים של חברת אנרפוינט בנושא עתיד הענף הסולארי ועידן הגריד פאריטי (ייצור חשמל נקי במחיר תחרותי). בהרצאתו הציג דץ את המכשולים הרבים הקיימים ליזמים בתחום במסעם בין הגופים השונים הנוגעים להקמת המתקנים ואת דרכי ההתמודדות והיכולת לתכנן את עתיד החברה במציאות של חוסר ודאות.
המרכיבים העיקריים של הצלחה בתנאי חוסר ודאות
אחלק את הנושא של הרגולציה ואת המרכיבים שצריך לקחת אותם בחשבון ואז אפשר לצלוח את התהליך הזה בצורה יותר טובה אם יודעים לקראת מה הולכים. אחד הנושאים המאוד חשובים זה הנושא של הזמן, מי שמתעסק ברגולציה צריך לקחת בחשבון את העובדה שזה לוקח הרבה זמן, ותמיד זה לוקח הרבה יותר זמן ממה שחושבים. מימד הזמן ברגולציה בניגוד למה שנהוג לחשוב יכול לשמש כלי לטובת יזמים.
הנושא השני הוא התמדה ונחישות. מי שעוקב אחרי מה שקרה בפרשת איקאה בראשון לציון ומי שעקב אחרי מה שקרה בפרשת קטורה יכול לראות שמי שנחוש להגיע למטרה ולקחת סיכון, בחוסר וודאות אפילו, עד כדי סיכון של לאבד את כל ההשקעה שלו, בסופו של דבר יוצא מרוויח, כי השדה בקטורה כמו שאתם יודעים חובר וקיבל רישיון של קבע, והתעריף שלו הוא התעריף הגבוה ביותר אפילו יותר מ-1.49 שקל, ולכן כל המרכיבים האלה היו אצל אותם יזמים שבמקרה גם היו בצד השני.
הנושא השלישי הוא גמישות, פעילות בתחום הרגולציה זה כמו להשיט ספינה, זה לא תהליך שבו אתה יכול להגיע למטרה בקו ישר, אתה חייב כמו שייט להסתכל על הרוח ולפעמים לעשות שינויים בכיוון כדי להגיע אל המטרה תוך כדי זה שאתה כל הזמן זז מול הפרעות, מול שינויים שמתקיימים.
הנושא הרביעי, הנכונות לקחת סיכונים וברגולציה הנושא של לקחת סיכונים הוא דבר קריטי. צריכים להבין וזה כולם מופתעים שהמדינה משנה את התנאים וכולם כועסים. אבל צריך להבין שהחלק הגדול מהיכולת להרוויח הרבה כסף, זה אותם שלבים שהמדינה מוציאה את ההפרטה או מוציאה חלק מהפעילות שלה החוצה, חוסר הוודאות הזה והחורים השחורים בתחילת התהליך הם בעצם הרווח הגדול ביותר כאשר אחרי זה התהליך הופך להיות יותר ברור ומתחיל להתייצב ואז צומחים הרווחים וכל מי שמתעסק עם כלכלה מבין שסיכון ותשואה הולכים ביחד ולכן יש הרבה יזמים במיוחד גם במדינת ישראל, אבל בכלל בעולם, זה שנכנסו לתחום שעדיין לא היה מוסדר, עשו בעצם את רוב הרווחים שלהם. דבר אחרון שצריך לקחת זה נושא של מתנגדים ומתחרים ולא לחשוב שלא יופיעו וצריך להיערך לזה. מי שבעצם רואה את התהליך הזה ומבין אתה תהליך הרבה יותר קל לו להתמודד.
מיפוי השחקנים בענף
הפרמטרים המשפיעים על כל המרכיבים שאמרתי: על הזמן, על הנחישות וכל הדברים האלה זה מספר השחקנים המשתתפים במשחק צריך למפות אותם ולהבין מי הם. האם קיימת תשתית חוקית ונורמטיבית, האם קיים תהליך או יש תהליך דומה וצריך לדעת את כל התשתית הזאת להבין איפה יש את הסכנות, איפה יש את המרכיבים הפחות ברורים, או פחות ידועים. תמיד תדעו שלכם כיזמים יש יתרון על אותה פקידות שכביכול אמורה לדעת, צריך להבין שהמערכת הפקידותית עובדת במצב שבו מצד אחד אין שכר ואין עונש, כלומר אם מישהו מצליח יותר מידי אז חותכים לו את הראש, זה לא מדד להצלחה, ואם הוא נכשל הוא לא משלם את המחיר והזמן שעומד לרשותו, היכולת שלו לרדת אל כל אחד מהדברים בצורה יסודית היא מאוד מוגבלת כי תמיד יש לחץ לרוץ מצד אחד קדימה וחוסר במשאבים כדי ללמוד ולכן תמיד הידע הזה שקיים תמיד אצל היזמים אמור להיות הרבה יותר מהפקידים ואז יש דרך בעצם לנתב את הפקידים לקבל החלטות בהתאם לידע שיש לך זה. פקידים בדרך כלל מתמסרים למי שיש לו יתרון בידע. צריך לבדוק אם יש ניסיון בתחום, כלומר ברגולציה במצטבר במדינה, ואם יש משהו דומה כדי להבין את החשיבה שתהייה או לנסות לצפות את מה תהייה התגובה של כל רגולטור.
הדבר היותר חשוב לא פחות חשוב זה משך הזמן שהתהליך הזה נמשך, שהרגולטור בתוך הסיפור הזה. מדברים על עולם ללא תעריף וללא סבסוד, צריך להבין שככל שהרגולטור נמצא שם יותר הרבה שנים, כך התחום יהיה בחוסר יציבות ויכול להיות מצב שבו ישתנו נתונים או הבטחות ולכן צריך לשאוף לקיצור הזמן שבו הרגולטור משפיע עד אותו תהליך. גם היחסים בין הרגולטורים הם מאוד חשובים, אני מדבר גם על יחסים בין אישיים בין השרים או בין הפקידים וזה לא פחות חשוב מכל דבר אחר, או יחסים בין המשרדים עצמם או בין הרגולטורים, כי לפעמים זה מאיט את התהליך, לרוב זה יוצר סיטואציה שבו התהליך יכול להיתקע ואנחנו כמי שרוצים להשפיע על אותו תהליך, לפעמים מנצלים או יכולים לנצל את הדינמיקה הזאת על מנת להביא את הדברים לאן שאנחנו רוצים להוביל על ידי זה שאנחנו יודעים לשחק בתוך המשחק הזה, אבל חשוב להבין את הנושא כי לפעמים זה מפיל או תוקע פרויקט, היינו עדים בשוק הסולארי למצב שבו בשנתיים האחרונות שבו חלק מהבעיה של התחום זה בעיקר מערכת היחסים שהייתה קיימת בין שר התשתיות לבין שר האוצר לבין ראש רשות החשמל, כתוצאה מזה לפעמים יתקבלו החלטות שאינן ענייניות על מנת לבלום התעצמות של מישהו אחר, או להוכיח למישהו אחר שהוא לא בעל הבית ואנחנו עדים לעניין הזה, אני חושב שחלק מהבעיות שהיו עד היום היו בגלל המלחמות עם ראש הרשות. הבעיות האלו לא נבעו מהתחום הסולארי אלא ממאבק הרבה יותר גדול, כמו הקרב הפוליטי על מעמדה של חברת החשמל, כל הדברים האלה בעצם יתגלגלו ומשפיעים והשפיעו על התחום שלנו.
שינוי רטרואקטיבי של התעריף למערכות בינוניות
יו"ר איגוד חברות אנרגיה מתחדשת בישראל, עו"ד איתן פרנס דיבר על האיזון שרשות החשמל מנסה לעשות, הנושא של האינטרס הציבורי הוא מרכיב חשוב, בעיקר אם מישהו רוצה ללכת לעתירה מינהלית כנגד הרשות על שינוי התעריף, אז הוא ייתקל בבעיה מאוד גדולה, מנגד, מצד אחד הנושא של ההסתמכות שיזמים יוכלו לטעון באופן חלקי, יעמוד לרשות ולמדינה הנושא של האינטרס הציבורי. אם רשות החשמל תפעל בצורה חכמה ובעצם תשלים את המהלך והמהלך שאני מדבר עליו השלמה זה אחרי שהיא תוריד את התעריף, בעצם תיקח את הדלתא הנכספת ותגדיל את הכמות, אני חושב שיהיה להם הרבה יותר קל לצלוח עתירות אם יבואו, וגם מבחינה ציבורית הם ישמרו על המעמד ולכן אני חושב שזה מהלך מתבקש להגדלת המכסות.
שימוש בתקשורת ליצירת שינוי
הנושא של חשיפה לדעת קהל ציבורית ותקשורת, זה אחד הנושאים החשובים, לפעמים עדיף שלא להיות חשוף לתקשורת, ולא להיות חשוף לדעת קהל, כי ברגע שנכנסת תקשורת ודעת קהל נוצרים רעשים במערכת, נוצרים התנגדויות ואז הרגולטורים מתחילים להילחץ או לחיצים יותר וניתן מאוד לנתב את התקשורת לכאן או לכאן ולכן עדיף לעשות דברים שכמה שפחות שהתקשורת תהייה מעורבת, וברגע שיש גם תקשורת, אז פתאום גם מופיעים אינרטסים ציבוריים, לפעמים במסווה של אינטרס ציבורי, ואז פתאום קמים כל הארגונים הירוקים, הצהובים, האדומים וכל אחד יש מה להגיד והרגולטור פתאום נלחץ וזה משפיע עליו.
דיברנו על השחקנים. הנושא של ריבוי שחקנים הוא אחד הבעיות הכי גדולות שקיימות בתחום האנרגיות המתחדשות, בניגוד לרגולציות אחרות כמו בשוק ההון או בתחומים שאתם רגילים להם, מי שבא משוק ההון או מהייטק, התחום של התשתיות ובמיוחד האנרגיות המתחדשות הוא בריבוי שחקנים, במדינת ישראל אומרים מספיק שחקן אחד כדי שיהיה כאב ראש גדול, אז תארו לכם שיש ריבוי שחקנים בכל הבלגאן הזה שתיארתי הוא הולך ונהייה הרבה יותר משמעותי ומתעצם, כמו שתיארתי את הפעילות בין האוצר ושר התשתיות אז יש גם פוליטיקה בין חברת החשמל לבין רשות החשמל ובין חברת החשמל ומשרד התשתיות וכל אחד משפיע על המערך הזה כדי לייצר את האינטרסים שלו, אבל חשוב מאוד למפות ולהבין את כל אחד מהאינטרסים כדי להבין איך אפשר בעצם להשיג את אותו פתק מכל אחד מהם או לנסות להבין אם אפשר בכלל להשיג את הפתק הזה, לפעמים אנחנו נכנסים לפרויקטים עם חזון, עם אקסל שנראה מאוד מאוד מעודד ותשואות מאוד גדולות ופתאום אתה מוצא את עצמך במקום שנתיים בשש שנים, שבע שנים עשר שנים פתאום משקיע השקעות אדירות גם בכוח אדם וגם בהתמודדות מול להסיר איומים ושרוב הסיכויים שלא יהיה פרויקט ואם היית מודד את זה בהתחלה היית מבין את העמדה המסוימת של אותו משרד שהיא עמדה שקשה מאוד להזיז אותה, לא בגלל שהעמדה הזאת נקודתית כנגד הפרויקט או כנגד האנרגיות המתחדשות, אלא זו עמדה עקרונית שיש לה משמעויות הרבה יותר נרחבות בכלל על אותו רגולטור שמפחד בכלל מדברים אחרים שאנחנו בכלל לא מבינים אותם, לכן חשוב מאוד לראות את ריבוי השחקנים ולראות אם אפשר בכלל לעבור אותם.
שדה המשחק של הרגולטור
בתחום האנרגיות המתחדשות שאנחנו עוסקים בהם, בכלל, צריך להבין דבר אחד, התחלתי לדבר על אותו פקיד של שכר ועונש, אבל אנחנו צריכים להבין שבעצם אנחנו רגולטור בניגוד לבני אדם שיכולים לעשות כל דבר שלא נאסר בחוק, הרגולטור צריך לפעול במסגרת נורמטיבית של מה שהותר לו, כלומר רק מה שנאמר בצורה מפורשת שמותר לו. בדרך כלל רגולטורים שוכחים את זה והם חושבים שמותר להם לעשות הכול וזה כלי משחק בידיים שלהם, זאת אומרת היכולת שלנו זה כמו חתול ועכבר, להכניס לפעמים את הרגולטור לאותו מסלול נורמטיבי על מנת לצמצם את השוליים של יכולת קבלת ההחלטות שלו או את היכולת שלו לקבל החלטות באופן שרירותי, אז מצד אחד אנחנו יכולים לתעל את התהליך הזה בצורה יותר מהירה, יותר מובנית, ומצד שני אנחנו יכולים לצפות ולשלוט על התהליך הזה וזה משחק של שליטה, מי מוביל את התהליך הזה, מי שנותן לרגולטור להוביל את התהליך מפסיד. יש שני נקודות במשפט מינהלי כל מי שמתעסק בתחום: סמכות והתאמה לחוק ועם הדברים האלה כל הזמן צריך להתמודד, כי הרגולטור בדרך כלל נוטה לשכוח והנקודה הנוספת היא שהכח נוטה להשחית ובמדינת ישראל לרגולטור יש הרבה כוח.
השפעת החקיקה מתחומים שונים על הענף
התחום לא רק רווי שחקנים, הוא גם רווי חקיקה בדספלינות שונות, בדרך כלל מי שמתעסק בתחום מסוים אז יש לו את דיני התאגידים, החקיקה היא אמנם מאוד מקצועית, אבל היא בתוך אותה דיסציפלינה, בתחום שלנו לצערי הרב אנחנו מדברים על ריבוי חקיקה מדספלינות שונות, כלומר אתה צריך ידע נרחב וזה לא מספיק שאתה מבין בדיני מקרקעין או שאתה מבין בדיני של מינהל מקרקעי ישראל, או שאתה מבין בדיני תאגידים או תשתיות, בכל אחד מהחוקים עצמם יש דיסציפלינות שונות או ניואנסים שונים, אנחנו מדברים על חוק התכנון והבנייה, אנחנו מדברים על תקנות התכנון והבניה, היתר השבחה, אגרות, היתר בנייה, היתר רגיל, תב"ע, מועצה ארצית, סמכויות בין וועדות כל הדברים האלה הם עולם ומלואו. אחר כך יש את חוק החשמל שהוא כשלעצמו מאוד חשוב בתוך התהליך, אני כמעט בטוח שרוב האנשים שנמצאים כאן פה קראו רק את ההסדרות. ההסדרות הם פרק אחד מתוך חוק החשמל, יש את הנושא של מה הסמכויות של חברת החשמל או הסמכויות שלהם בחיבורים לרשת, זה בכלל לא מופיע בהסדרות הרלבנטיות של רשות החשמל, אלא בחוק החשמל ובערכאות אחרות, הנושא הזה הוא קריטי כדי להבין מתי הפרויקט ייצא אל הפועל, או מה מעמדו של אותו גובה, מה מותר לו או מה אסור לו, או מה מותר לחברת החשמל ומה הגבולות של חברת החשמל, מה הסמכויות של רשות החשמל בחוק החשמל, צריך להבין את אותם פרקים רלבנטיים, ויש הרבה פרקים רלבנטיים בספר ועוד הזה.
מינהל מקרקעי ישראל
מפה אנחנו יכולים לרדת להחלטות מינהל מקרקעי ישראל, שמי שלא היה בקיא בהם או שלא קרא את חוק ההתיישבות, יכול להיות שעשה חוזים שהשימוע של מינהל מקרקעי ישראל או אחרי שמינהל מקרקעי ישראל יסדיר את החקיקה שלו כלפי הנושא של מעמד הקרקע, המשמעות הכספית שיש להם יכולה להשפיע בצורה דרמטית על כל הנושא אפילו יותר משינוי התעריף, מה תהייה עמדת מינהל מקרקעי ישראל לגבי דמי ההסכמה שלהם? אף אחד לא יכול לדעת ולא יודע, המשמעות יכולה להיות משמעות דרמטית של היטלי השבחה שתיכף נדבר עליהם. אני אדגים את הנושא הזה, את מה שדיברתי פחות או יותר על ניתוח של נושא היטלי השבחה שהפך להיות נושא שכרגע לפחות כואב להרבה חברות, פתאום הרבה חברות התחילו לחטוף היטלי השבחה במחירים מאוד גבוהים ופחות או יותר לא יודעים מה לעשות וחושבים אולי לפנות לאיגוד החברות או ללכת למהלך דרמטי ולהניע את הדבר הזה לכיוון אחר, כמו שעשינו בעבירות הבנייה או כמו שעשינו בארנונות, צר לי לאכזב אתכם, זה לא יקרה, והזמן שעומד לרשותכם הוא מאוד קצר, לכן חשבת לתת לכם עצות מעשיות, הנושא של היטל השבחה נמצא בחוק התכנון והבניה בתוספת השלישית, שם נקבע שחלה השבחה במקרקעין במקום בו הרחיבו את הזכויות או במקום שבו נוצר איזה שינוי חיובי במקרקעין שלכם, השבחה מוגדרת באותו חוק עליית שווי של המקרקעין עקב שווי של תוכנית. וזה חשוב. כי בהגדרה למה זה תוכנית באותה תוספת שלישית מדובר על תכנית מתאר מקומית או תוכנית מפורטת. ואז נשאלת השאלה אז איך רשויות מקומיות בעצם מוציאות היטלי השבחה בגלל תמ"א 10/ד/10 שהיא איננה תוכנית מפורטת ואיננה תוכנית מקומית, היא תכנית מתאר ארצית ונשאלת השאלה האם בכלל יש להם סמכות. דיברנו על הסמכות החוקית, אז האם יש חוק שמסמיך אותם, אז אני אומר שאין חוק שמסמיך אותם, התוספת השלישית לחוק התכנון והבניה לא הסמיך אותה לפחות ברמה הפורמאלית, אם אנחנו קוראים את זה בצורה יבשה. אבל לצערי הרב זה לא נכון. יש הסמכה חוקית זה כמו שבמקרים אחרים השופט ברק קבע דברים, גם במקרה הזה יש פסק דין בעליון של הלכת ניצן, התברר וגם שמתכנית מתאר ארצית ניתן לגבות היטלי ההשבחה והיום זו ההלכה הקובעת, הסיבה לכך היא שבחוק עצמו נקבע שזה או בדרך אחרת והשופט ברק בא ואמר שמבחינתנו כל פעם שיש שווי של עלייה של מקרקעין בדרך של תוכנית או בדרך אחרת, נוצר רווח ליזם ואם נוצר רווח ליזם, הוא נוצר כנראה על חשבון הציבור בצורה כזאת או אחרת, כי יש יותר תשתיות שצריך לבצע בשבילם, הוא פוגע בסביבה, הוא מייצר כל מיני דברים ולכן הוא צריך לחלוק עם הרשות, כדי שהרשות תוכל לפתח.
אני מניח שזה נכון שהיה מדובר בתמ"א 18, להסדרת הקמת תחנות תדלוק ושם באופן עקרוני אכן יש תכנית מתאר שמטרתה להסדיר פעילות מסחרית, שחלק גדול ממנה היא באמת לטובת היזמים, אבל יכול להיות שבמקרה שלנו, שכל ההסדרה נובעת מרצון לייצר רווח כלכלי כמנוף ליצירת אנרגיות מתחדשות לטובת הציבור, ניתן להחריג אותה מכיוון שמדובר פה על סיטואציה שונה וכלי של הרשות לכוון תהליכים, מי עוסק בתכנון ערים ותכנון ערים מבין את זה היטב שלפעמים כדי לכוון התנהגות הממשלה או המתכנן חייבים לייצר את אותו טריגר ואם יפגעו באותו טריגר, אז בעצם הציבור יינזק, אז מי שרוצה להרים את הכפפה ולהגיש עתירה בעניין אז זה הכיוון, אבל אני מניח שיש לנו בעיה. בנוסף לזה, בסעיף 19 לחוק לאותו פרק אנחנו רואים שבעצם המנגנון ליצירת מצב שבו יהיה פטור מתוכנית מתא"ר ארצית היא מנגנון שצריך להיות גם בחקיקה ולכן האפשרות זו נחסמה כי אם המדינה באמת חושבת שאכן יש צורך לפתור אז לשר הפנים יש את האפשרות הזאת ואכן הוא פתר בתמ"א 38, שזו תמ"א דומה במהות שלה לתמ"א שלנו, שמטרתה לייצר תנאים כלכליים ליזמות כדי שהמדינה, האזרחים יפיקו ממנה תועלת ולייצר איזה רווח כלכלי כדי שזה יצא.
היטילי השבחה
כבר לפני שנתיים טענתי שיהיו היטלי השבחה, כולם קצת חייכו ולא האמינו, היחיד שהאמין וגם ניסה לפעול היה איתן פרנס, לאחר אישור תכנית תמ"א 10/ד/10 היה ניסיון של איתן לנסות לשכנע את מקבלי ההחלטות במשרד הפנים לגרום לזה שהשר יפתור עוד לפני שהאנשים יתחילו לקבל היטלי השבחה, התשובה שהוא קיבל הייתה תשובה אופיינית, אנחנו מתייעצים עם המחלקה המשפטית, כלומר זו לא החלטה פוליטית, זאת החלטה מקצועית, כלומר האם נפתור, הדרג המקצועי במשרד הפנים, המשפטנים מתנגדים באופן נחרץ להסדרה הזאת, לא מנימוקים מקצועיים, לא מסיבות משפטיות, בעיקר מאותן סיבות שמורידים את התעריף, מסיבות שבו יש תחושה לפקידים במשרד האוצר ובמשרד הפנים שיש לו יזמים שמוכיחים יותר מידי, ויש ספסרות בקרקע יש פה מצב שבו רווחים עצומים בנדל"ן, לא באנרגיות המתחדשות ואותם רווחים האלה צריכים להחזיר בחזרה לקופת המדינה. ומי שמכיר את בג"צ הקיבוצים בנושא של הקשת המזרחית, היה צריך ללמוד את התקדים הזה שהקיבוצים התחילו לעשות את אותם ישובים בהתחלה כדי לגדול או כדי לייצר אולי גידול של החברה שלהם, לגייס יותר אנשים ולייצר שכונות לידם, הממסד לא ראה בזה דבר שלילי, אבל ברגע שהקיבוצים התחילו להפוך את זה למנוע צמיחה, יחד עם המדינה דרך אגב, בהסדר הקיבוצים התחילו לקבל ערכים מאוד גבוהים של קרקעות, פתאום לכולם נפתחו העיניים וגם בג"צ כשהחליט שזה לא נראה לו לספסר את הקרקע, רק אותו בג"צ שכח שלא כל הקיבוצים נמצאים בגעש ולא כל הקיבוצים נמצאים במרכז הארץ, רוב הקיבוצים נמצאים בישובי ספר ששם ערך הקרקע לא מי יודע מה, כדי לגייס קצת אנשים אז באמת צריך לפתח את הישובים הקהילתיים וערד במשך שנים את היכולת של אותם קיבוצים לפתח, ולהביא חברים חדשים. אני אתן עוד כמה סוגיות, כדי שאפשר יהיה להתמודד עם הפתיחה. קודם מספר שאלות שצריך לשאול אותם ומהם בעצם צריך להבין, ברגע שיש סמכות חוקית, אז בעצם האנשים יוציאו היטלי השבחה.
השאלה הראשונה שצריך לשאול בנושא היטל השבחה לאנרגיות מתחדשות האם באמת אותה מערכת שקיבלתם עליה היתר היא מערכת שתמ"א 10/ד/10 יצרה באמת את הסמכות החוקית שלכם להוציא את היתר הבנייה. השאלה השנייה היא מהו המועד הקובע לחישוב היטל השבחה. החוק קובע בצורה מאוד ברורה, שהמועד הקובע הוא יום אישור התמ"א. למה זה רלבנטי אלינו? כי השומות שיצאו בדקו את הנושא של ההשבחה בשתי אופנים: אופן אחד זה מהו דמי השכירות שמקבלים המערכות האלה, עוד פעם הנושא של הנדל"ן לצערנו חזר אלינו כבומרנג, חישבו את דמי השכירות כאינדיקציה לרווח ובעצם ממנו בדקו את הנושא של השבחה, אבל בדקו עוד פרמטר של הרווח הכלכלי על פי תעריף של 1.49, 1.53, כל אחד בעצם בחר לו את התעריף שלו, כי באמת לא היה להם תעריף וניסו להריץ את התזרים ולחשב כמה עולה להקים, וכמובן שכל החברות בדרך שלהן להשיג את הקרקעות הפיצו לכל עבר את האקסלים שלהם, במיוחד שרצו למכרזים מול הרשויות המקומיות כדי לזכות במערכת והיום יש למשרד הפנים ולאותן רשויות בנק די גדול של נתונים כדי לנסות להבין מהו הרווח הפוטנציאלי ומקבלים את הבחינה הזאת. ולמה הנושא הזה הוא הקובע? כי כולנו פה יודעים שאף אחד מאיתנו לא יודע באיזה תעריף הוא ייכנס.
רק היום איתן סיפר לנו שבעצם מורידים את התעריף, אז איך אתם יכולים לחשב את התעריף לפי 1.49, 1.53 ש"ח כשבעצם אני יכול לקבל 1.02 או 1.3 ש"ח? יש פה כשל בחוק אשר קובע שהמועד המחושב הוא מועד אישור התמ"א כלומר אם היום אישור התמ"א היה התעריף 1.97 אז על פי הדין, הרשויות יכולות לחשב לפי 1.97, כמובן שזה לא סביר והטענה שאנחנו טוענים שבעצם יש לראות את ההסדרה של תמ"א 10, יחד עם הסדרה של רשות החשמל כחקיקה אחת, למה? כי בנוסף לתעריף יכול להיות שאתם בכלל לא תיכנסו בכלל, כלומר מישהו שילם את היטל ההשבחה, כי בדרך כלל הוא תנאי להוצאת היתר הבנייה ובעצם אם אתה לא משלם את היטל ההשבחה באופן פורמאלי, כי יש דרכים להתמודד עם זה, וזה הנושא של מועד התשלום, אבל באופן עקרוני אתה בעצם התחייבת לשלם היטל השבחה מרגע שהוצאת את היתר הבנייה, אבל מה קורה אם לא קיבלת רישיון או לא קיבלת מספר פי.וי? אתה מחויב לשלם את היטל ההשבחה גם אם דחו לך את מועד התשלום, אז בעצם יש פה סוגיה שהיא מאוד בעייתית ומאוד מורכבת והטענה שלנו שמכיוון שבעצם היתר הבנייה הוא שלב, הוא שלב במימוש, אז אכן יש להתייחס לזה כחלק מהתהליך, כפי שהפסיקה קבעה שגם אם רשות מקומית עושה תב"ע כללית לכל העיר, למשל להוסיף תוספת חדר על גג ופעם ברגע שעשית פוזיציה, כלומר מכרת, ניסית למכור את אותו בית, באה העירייה ואמרה תשלם לנו היטלי השבחה, אבל אנחנו בכלל לא יכולים לבנות על הגג, באה הפסיקה ואמרה זה לא סביר לבקש לקבוע השבחה במועד הזה ולכן היא ניסתה לדחות את זה, זו הטענה שלנו, אבל הנושא העיקרי שיכול לבטל או להפחית את השומה לאפס או להגדיל אותו בצורה משמעותית זה השאלה האם המערכת שלנו הוקמה מתוך תמ"א 10/ד/10 אז השאלה היא משפטית שנקבעה בהלכת אבוטבול ובחוות דעת שניתנה למועצה הארצית לתכנון ולבנייה ערב הדיונים על תמ"א 10/ד/10, שם נשאלת המועצה הארצית לתכנון ובניה, והיו"ר שלה דאז מנכ"ל משרד הפנים הזמין חוות דעת מהלשכה המשפטית, האם ניתן להקים מערכות סולריות לפני שתמ"א 10/ד/10 תאושר.
אני רוצה להזכיר לכם שבו היו תקנות עבודה מצומצמת ופתאום הוקמו בארץ מערכות שלא הייתה להם תשתית חוקית. ככל שהתקדמו בתהליך והבינו שלא מדובר רק במערכות קטנות וייתכן שמדובר במערכות גדולות, פתאום התחילו לשאול את השאלה הזאת, האם בכלל המערכות האלו הוקמו באופן חוקי, אני רוצה להזכיר לכם שהיו כבר מעל מאה מערכות במדינת ישראל שהוקמו והוצגו בהיתר בנייה, כאשר מנכ"ל משרד הפנים הוציא חוזר מיוחד לכל הרשויות בעקבות תיקון התקנות ובתוך חצי שנה או שנה מדינת ישראל נזכרה שבעצם יכול להיות שיש בעיה חוקית לעניין הזה, מדובר במצב שבו יזמים הקדימו את התהליך, רצו קדימה, המדינה ביודעין או לא ביודעין שחררה את הערובות ואת ההסכמה או לא ההסכמה. אותה חוות דעת קבעה בעצם את אותם קריטריונים שבעצם הסדירו מצד אחד ניסו לתת הצדקה לאותם מערכות שהוקמו ניסו לתת תשובה לא לעצור את השוק שהלך וצמח, אני מדבר על המערכות הקטנות, המסחריות, וחוות הדעת הזאת באה על מנת להסדיר, חוות הדעת הזאת קבעה שבעצם ניתן להקים מערכת סולארית גם אם אין תוכנית מתאר תקפה או תכנית מתאר ארצית שמאפשרת אותו.
כל הכבוד לליאור שדוחף כל הזמן את התחום הסולארי קדימה.
תמשיך כך ואל תפחד מהרגולטורים, יש הרבה אנשים טובים איתך!