במסגרת יום עיון בנושא הסבה לגז טבעי נערך פאנל רב-משתתפים שעסק בתחום הגעת הגז הטבעי לתעשייה, בהנחייתו של אורן הרמבם – מנהל ועדת האנרגיה בהתאחדות התעשיינים. במהלך הפאנל דנו המשתתפים בהיבטים השונים של הסבת מפעלים לגז טבעי, והתמקדו בבעייתיות הרגולטורית בתחום זה בישראל.

פאנל בנושא הגעת הגז הטבעי לתעשייה – המהפכה מעבר לפינה

פאנל גז טבעי לתעשייה בהנחיית אורן הרמבם מנהל ועדת האנרגיה בהתאחדות התעשיינים – צילום: גונן גלין

במסגרת יום עיון בנושא הסבה לגז טבעי נערך פאנל רב-משתתפים שעסק בתחום הגעת הגז הטבעי לתעשייה, בהנחייתו של אורן הרמבם – מנהל ועדת האנרגיה בהתאחדות התעשיינים. בפאנל נטלו חלק: ארנון רונד – מנכ"ל הלוי דוויק, משה שפיצר – מנכ"ל נגב גז טבעי (זכיין החלוקה באזור הנגב),  ג'יי  אפשטיין – מנהל פיתוח עסקי (נתג"ז), גיא זילברמן – סמנכ"ל שיווק (דלק שיווק והפצה גז טבעי), פסח ברנט – מנכ"ל שניב תעשיות נייר, אלי שלטון – סמנכ"ל אמישראגז.

במהלך הפאנל דנו המשתתפים בהיבטים השונים של הסבת מפעלים לגז טבעי, והתמקדו בבעייתיות הרגולטורית בתחום זה בישראל.

המנחה אורן הרמבם – מנהל ועדת האנרגיה בהתאחדות התעשיינים פתח את הפאנל ובחר להתייחס לפן הפרקטי בהסבה, שמעניין יותר את התעשייה שהיא הצרכן הגדול ביותר (לאחר חברת החשמל) של הגז הטבעי. הוא ציין שעלויות האנרגיה מהוות כרבע מהוצאות המפעל ולכן הכניסה של הגז הטבעי תוביל למהפכה משמעותית בכושר התחרות של התעשייה הישראלית, לפי הערכות התאחדות התעשיינים כאשר ייכנס הגז הטבעי לשימוש מלא בתעשייה הוא יחסוך בין מיליארד ל-1.2 מיליארד ש"ח בעלויות הדלקים, ובנוסף הגז יסייע לתעשייה להתמודד מול הרגולציה אשר תלך ותחריף בכל מה שקשור להתייעלות אנרגטית ושמירה על איכות הסביבה.

ארנון רונד, מנכ"ל הלוי דוויק, התייחס לשאלה כיצד רשות הגז מבטיחה לצרכנים הקטנים ובינוניים את התועלת הטובה ביותר מהמעבר לגז טבעי. לדברי רונד שמשרדו מייעץ לרשות הגז בהכנת המכרזים השונים בתחום, רשות הגז בנתה את המכרזים ע"פ 4 מאפייני צרכנים: קטנים מאוד, קטנים, בינוניים וגדולים. המכרזים, לדבריו, נבנו כך שהמחיר החיבור לצרכנים הקטנים יותר יהיה קבוע, כך שלא יווצר מצב, שחברת החלוקה תבוא ותציע מחיר חיבור גבוה מדי עבור אותם צרכנים. בנוסף רשות הגז תדאג לכך שחברות החלוקה יחויבו להגיע גם לאזורי חלוקה שאינם באזורי התעשייה המרכזיים, למרות שהדבר יהיה כרוך בתוספת עלות מסוימת.

רונד גם הסביר שבנושא מחירי הגז הרשות דואגת למחירים ע"י פיקוח עליו, ופיקוח נוסף ברמת הספק, ומניעת מצב של ספקים בלעדיים (בעזרת הרשות להגבלים עסקיים). לדבריו "למכרזי החלוקה לא ניגשו הרבה חברות ויש לתת לזה את הדעת", הפתרון לדעתו טמון בשיטת ה"גישה החופשית". רונד מאמין כי ברגע שבכל אזור מספר קטן של מפעלים יעברו לשימוש בגז, גם השכנים של אותם המפעלים יראו את היתרונות ויבצעו גם הם את ההסבה.

משה שפיצר, מנכ"ל נגב גז טבעי, התייחס לקצב התקדמותן האיטי של מערכות החלוקה, לדבריו הבעייתיות נעוצה בכך "שתוך כדי העבודה שלנו המדינה ממציאה את החוקים". שפיצר ציין כי הסכם החיבור אושר בחודש שעבר. בנושא הרגולוציה וכל הסדרת ההיתרים של נקודות החיבור מנתיבי גז עד לצרכן ציין שפיצר שלושה היתרים מרכזיים: האחד היתר בטיחותי מטעם רשות הגז הטבעי, ושני היתרים אחרים מוועדה מחוזית – רשות רישוי לענייני גז. רק החודש התקיים דיון של נציגי משרדי התשתיות והפנים שמטרתו היתה להגדיר סופית מה נדרש מחברת החלוקה לצורך ההיתרים, וזאת לאחר שבשנתיים האחרונות חברתו עוסקת בהגשת בקשות להיתרים. שפיצר מעריך כי הדבר עשוי להיות מטופל כבר בשבועות הקרובים.

מנכ"ל נגב גז טבעי אישר כי החברה קיבלה אישורים למפעלים הראשונים ברמת חובב. "אנחנו עובדים לפי לוחות זמנים קבועים ומסודרים. מטרתנו היא לחבר את המפעלים מהר ככל האפשר. אנחנו כבר שנתיים רק מוציאים כסף ולא מכניסים שום דבר, ויש לנו אינטרס לקדם את זה, אבל גם למפעלים צריכה להיות יד בדבר. אנחנו מגישים תכניות מנקודת ההתחלה של נתג"ז ועד לסיום שזה החיבור אצל הצרכן הסופי. כרגע התכניות שהגשנו עם עבור לקוחות פוטנציאלים ובפועל מה שקורה זה שרק מפעל אחד חתם על ההסכם הראשוני שרשות הגז הוסיפה לנו במהלך העבודה".

פסח ברנט – מנכ"ל שניב תעשיות נייר, שמפעלו יושב באזור אופקים, התייחס לסיבות המונעות ממפעלים לחתום על ההסכמים מול חברות החלוקה: "חשוב לתעשיינים לחתום על הסכמים, אבל יש לנו הרבה ביקורת על איך שנבנה כל נושא החלוקה וההולכה. ויש בעיה גדולה של חוסר שוויוניות – החוליה החלשה בשרשרת היא התעשיינים, וההסכם במקום להגן עליהם, מגן על חברות החלוקה והחברות החזקות. די לציין שההסכם עצמו בא כתוצאה מהצעה של חברות החלוקה שרשות הגז קיבלה, כך שהן למעשה ניסחו את טיוטת ההסכם. אבל למרות כל ההערות שניסינו להכניס ולא הצלחנו באנו וחתמנו, כי בסוף כאשר יש הסכם חתום, יש יותר וודאות לגבי חיבור ולוחות זמנים. יחד עם זאת יש פה חוסר שוויוניות לכל התהליך".

משה שפיצר טען כי גם לחברתו השגות משמעותיות לגבי ההסכם שגובש, אך חברתו לא ערערה על ההסכם מאחר ובסופו של דבר המהות היא קידום החיסכון העצום שבהסבה, ולא דבר מינורי זה או אחר.

ברנט גם התייחס לניסיון הרב שצבר במהלך השנים בניסיונות לחבר את מפעלו לגז הטבעי: "יש פה כשל רב-מערכתי: גם בתחום הרגולציה וגם בתחום הטכני. מפעל שלא יילחץ על הגורמים שצריכים להתקדם – לא יהיה לו גז טבעי. העתיד של הגז הטבעי תלוי במפעלים ובמידת המעורבות שלהם. 30% מהזמן הניהולי שלי כמנכ"ל ושל הסמנכ"ל אנחנו עסוקים בהבאת הגז למפעל. וגם היום יש פינות לא סגורות בעיקר בנושא החלוקה. צריך ליזום באופן יומיומי. אצלנו הבעיה עוד יותר גדולה שכן אנחנו נמצאים בתחרות מול תעשייה דומה בארץ המחוברת לגז כבר מ-2007, ולמעשה אנחנו מייצרים 30% ממוצרי הנייר בישראל בנחיתות תחרותית של עד 10% בעלויות. כל מפעל שלא יהיה מחובר לגז טבעי יהיה בשלב מסוים בנחיתות תחרותית מול מפעלים דומים בארץ או מול ייבוא, ולכן המלצתי היא כי כל מפעל צריך לקחת עצמו בידיים וליטול יוזמה".

משה גולדברג – מהנדס ראשי באינטל בנושא אנרגיה, ביקש לדעת מדוע נתג"ז אינה דוחפת את קווי האספקה למתקני הפחתת לחץ (PRMS) המקומיים- (שמיקומם כבר ידוע), ומאבדים שנים יקרות בהמתנה לכך שכל הדברים יהיו סגורים? בהתייחס למצב באזור מפעל אינטל בקרית-גת ציין גולדברג כי אינטל מאבדים כ-3 שנים יקרות עד להשלמת התהליך (מעבר לבג"צים כנגד זכיין החלוקה).

ג'יי אפשטיין מנהל הפיתוח העסקי בנתג"ז השיב לשאלה מתוך התייחסות לקרית-גת המעידה על היוזמה שנוקטת נתג"ז בכל הארץ: "בקרית-גת אנחנו מתכננים היום קו מתחנת ההגפה אל תוך אזור החלוקה, ע"פ תכנית המתאר הארצית, וזאת עוד לפני שחתמנו עם צרכן אחד (למרות מו"מ עם שניים באזור התעשייה המקומי), ובמסגרת התכנון של תחנת ה-PRMS שתקום לצרכנים אלו, אנו מאפשרים חיבור של תחנת חלוקה באזור, כך שנחסוך זמן ועלויות".

אפשטיין גם התייחס לשאלתו של אורן הרמבם לגבי מצב זמינות הגז, והעמידה ביעד של סוף 2012, לאור הבעיות עם אספקת הגז ממצרים, הידלדלות ים-תטיס והעיכובים ב"תמר" : "מנקודת מבטנו (קשה לי להתייחס למצב בים-תטיס): מפברואר 2011 אין כמעט אספקת גז מ-E.M.G, כרגע אין אספקה של גז מצרי, לגבי ים-תטיס הכמות הנוכחית המסופקת קטנה בצורה משמעותית עקב תקלה טכנית זמנית (לא בהקשר של הידלדלות המאגר). מבחינתנו אנו פועלים בשני מישורים כדי לנהל את המחסור הנוכחי והעתידי: שינינו את המשטר הטיפולי בגז באופן שיאפשר העברה של גז שהתקבל במהלך הלילה, להגברת השימוש במהלך היום לטובת הצרכנים. הדבר השני הוא הקמת מצוף LNG מול חדרה, שייתן מענה טיפולי החל מסוף השנה למחסור הצפוי, והוא ישרת את חברת החשמל כמו גם את הצרכנים". בנושא של מאגר "תמר" ציין אפשטיין את הנחתו של צינור הגז מן המאגר אל היבשה שהחלה השבוע.

אלי שילטון – סגן נשיא אמישראגז התייחס למעבר של חברתו שעסקה עד כה רק בגפ"מ גם לשיווק גז טבעי: "הגז טבעי יגיע בסוף לכולם, וכולנו נלמד לעבוד איתו. מה שקורה כרגע זה חבלי לידה. אבל צריך להיערך מראש. נכון, הגז עדיין לא זורם בצינורות ותהליכי הרגולוציה ארוכים. אנחנו בחברה נערכים לזה בצורה מאוד פשוטה:  באמצעות פנייה למפעלים שהם הצרכנים הראשונים, בסוף היום גם המגזר הפרטי יצטרף, אבל אנו באים כרגע למפעלים בודקים ומייעצים בצורה הכי טובה, האם כדאי לבצע הסבה. בהרבה מאוד מקרים זה כדאי, אבל ללקוחות קטנים או קטנים מאוד אנו לא ממליצים כעת לעבור לגז טבעי, רק בגלל עלות הרגולוציה. עלויות ההסבה עצמה אינה גבוהה כל-כך. מפעל שרוצה להיכנס לגז טבעי צריך לבדוק כבר עכשיו את הכדאיות, ובמידה וכן רצוי שיתחיל לפעול לקבלת האישורים, ובעיקר את אותו היתר בנייה שנחוץ לתהליך. ברגע שזה נגמר אפשר לעבור לתהליך ההסבה עצמו, שבדרך כלל אינו מעניינה של חברת השיווק, אבל אנחנו כן עושים את זה בגלל הבלבול הרב והחשש, כך שאנו נדע לעשות את ההסבה ולכן גם פונים אלינו. לאחר תהליך ההסבה, מתחיל תהליך ההגזה והכנסת המערכת לעבודה".

גיא זילברמן – סמנכ"ל שיווק בדלק שיווק והפצה גז טבעי הסביר כי למעשה כל חברות השיווק נוקטות באותה הגישה: "אנחנו בדלק חושבים שהאינטרסים שלנו ושל הצרכנים הם ברובם זהים, יש אמנם את עניין חלוקת העוגה, אבל גם אנחנו רוצים שהגז יגיע כמה שיותר מהר לצרכן, שההסבה תהיה זולה, וגם אנחנו מעוניינים בגישה הפתוחה (open access). לכן חברת החלוקה לטעמנו היא בצד הצרכן, ואנחנו מעוניינים לעבוד בצורה הכי שקופה וברורה שיש. הגישה שלנו היא פתוחה ולכן חשוב לנו שהצרכן יידע מהי עלות החלוקה, ההולכה, התקנות לבנייה ועוד".

זילברמן גם קבל על הטיפול בצרכן הקטן: "נעשה פה כשלון טוטאלי. המכרזים אינם מאוזנים מבחינת חלוקת סיכונים, במקום חלוקת סיכונים הגיונית בין הממשלה, היזם והצרכנים, יש לנו lost-lost situation – היזמים לוקחים עליהם סיכונים לא סבירים, הצרכנים נדפקים או לפחות מרגישים כך, הממשלה כל הזמן רצה לתקן את ההסכמים ואין הפקת לקחים. לא כתוב שכל אחד צריך להיות מחובר לגז טבעי – זה לא הגיוני וזה לא נכון. לא כלכלי לפרוש קו 5 ק"מ בשביל איזה לול, זה סיבסוד מיותר שסתם מעמיס על המערכת".