דני דנן – מנכ"ל אנרפוינט ישראל ומותיקי התעשייה הסולארית בישראל מסביר בראיון מתערוכת PVSEC בגרמניה כי למעט המערכות הביתיות, השוק הסולארי בישראל תקוע, בשל מדיניות האוצר.

בלעדי מתערוכת PVSEC – דני דנן, מנכ"ל אנרפוינט ישראל: מאז החלטת הממשלה קוצצו קרוב לחמישים אחוזים מהמשרות בתחום הסולארי

דני דנן – מנכ"ל אנרפוינט ישראל ומותיקי התעשייה הסולארית בישראל קרא את המפה עוד ב-2008 עם פתיחת הרגולציה והחליט, בהחלטה אמיצה, להיות ספק בינלאומי לחלקים למערכות סולאריות. הניסיון הבינלאומי שצבר והקשרים שפיתח עם מיטב היצרניות ומקבלי ההחלטות בהן, הופכים אותו, ללא ספק, לאחד מבעלי הידע הגדולים בתעשייה הסולארית, לבטח בישראל. בפעם הקודמת שפגשנו אותו בגרמניה הוא הזהיר מפני הרגולציה החדשה הממשמשת ובאה. עכשיו, בתערוכת PVSEC, שלראשונה כמעט ואין בה מציגים או מבקרים ישראלים פגשנו אותו לשיחה על מצב התעשייה בישראל, ובעולם בכלל.

מה קורה בתעשייה בחודשים האחרונים?
האמת היא שלא הרבה, בארץ כלום. יש האטה עולמית בענף, אבל אין עצירה כמו בארץ. המצב בארץ נובע ממספר גורמים, בעיקר בהיבט הרגולציה וחיבור המערכות בינוניות (מערכות של 50 – 630 קילו ווט) לחשמל מאחר וחברת החשמל לא החליטה איך לחתום על טופס החיבור שלהם לחשמל. זה מביא למצב שיש הרבה מערכות תקועות ואי אפשר למשוך אותן בגלל החשש לאבד את תשעים הימים הניתנים לסגירה הפיננסית.

דווקא במערכות הביתיות יש היענות מאוד גבוהה והתעניינות בשוק. זה תחום טוב כי עד 2012 המכסה בלתי מוגבלת ואני מעריך שיותקנו בין 20 ל-25 מגה-וואט עד סוף השנה. זה תחום מצויין, ואפילו מתחבר למחאה הציבורית של השבועות האחרונים. הקמה על גגות פרטיים נותן לאזרח הכנסה נוספת ולא רק לחברות הגדולות, ההתקנות הללו יחד עם הסובסידיות תורמות לכלכלה ו-25 מגה-וואט זה אמנם לא משהו חריג, שישנה את שיווי המשקל של התחום הסולארי בישראל, אבל זה סוג של אוויר לנשימה לתעשייה. לא מדברים על זה מספיק בארץ אבל כיום מבינים בעולם, שבשעות השיא, שעות האור, שהן שעות העבודה, הן שעות צריכת השיא. אלה גם השעות שהמערכות הפוטוולטאיות (והרוח) מספקת חשמל ומסייעות בעמידה בעומס, ויש ירידת מחירים בכל העולם בשעות האלה.

אבל אם נחזור לרגולציה והמדיניות הממשלתית בישראל, בהשוואה לבלגיה, שם יש את אותה כמות תושבים, אז אצלם קיימת מכסה פתוחה של 400 מגה-וואט לשלוש השנים הקרובות. אני לא מדבר על גרמניה, איטליה ואפילו ספרד שפתחה 450 מגה-וואט למערכות קטנות לשלוש השנים הקרובות. אני לא מבין למה המדינה החליטה לעצור את התחום. התעשייה מתקדמת ומתפחת מרבעון לרבעון ומשנה לשנה. אם מסתכלים על העולם לפני שלוש וארבע שנים יש האצה גדולה מאוד. צריך גם להביט על עליית האיכות ושיפור היעילות של התאים הפוטו-וולטאים וחבל שאנחנו לא חלק מזה. בשנה הבאה יהיה לעולם כושר ייצור של 19 גיגה-וואט חשמל סולארי, כשרק לפני ארבע שנים ייצרו 4 גיגה-וואט בלבד. לשם המחשה, כל ישראל היא 11 גיגה-וואט.

בגרמניה הייתה האטה יחסית, אבל היא נובעת מתנועה של השוק, להם יש ודאות בתחום. ההאטה בגרמניה נבעה משינוי בקונספט. בעבר הייתה התקנה של מערכות גדולות שתפסו הרבה מגה-וואטים, והיום הנטייה היא לעבור להתקנות פרטיות של עד 100 קילו-וואט שם אין הגבלה. בארץ רק מי שהתמקד בבתים פרטיים לא הרגיש את ההאטה. אבל עבור המערכות העסקיות סגרו את הברזים בלי סיבה.

ישראל יכולה להיות בין המדינות הראשונות שמגיעות לגריד פאריטי?
עלות ייצור החשמל צריכה להיות שווה לעלות שהצרכן משלם לחברת החשמל. למה עלות קילו-וואט לצרכן הוא המדד? כי יש וויכוח בין התעשייה בישראל לבין האוצר הטוען שישראל היא המדינה היעילה ביותר ביצור חשמל בעולם, אבל לחברת החשמל יש גרעון של שישים מיליארד שקלים, שלטענת האוצר נובעים מניהול קלוקל ואינו נכנס לתחשיבי עלויות הייצור. אבל ריאלית, הצרכן משלם על כך בסופו של דבר. בחישוב שעשה פרופ' ירום אריאב הוא הגיע ל-76 אגורות לקוט"ש בשיקלול הגירעונות מהניהול הקלוקל שהצרכן מכסה אותו בנוסף לעלויות היצור. זה מתאים גם למחירים באירופה, וזה המספר שצריך לשמש כהנחת העבודה, ועדיין אנחנו קרובים לגריד פאריטי בישראל.

השוק בישראל תקוע, חלקית בגלל דמגוגיה זולה. יש האומרים שעלות החשמל הסולארי היא פי 4 מהעלות לצרכן שמשלם היום 54 אגורות. אני אומר שגם בפי שתיים, כלומר בתעריף סביב השקל – שקל ועשרה, אנשים יקבלו תמורה נאותה ויוכלו לעבוד ולהתפרנס בכבוד. בחישוב של פרופ' אריאב של 76 אגורות, הסיבסוד בעצם עומד על 25%. בחישוב כזה, שהוא החישוב הנכון, התעשייה משתלמת ואנחנו כמעט בגריד פאריטי. התחום הסולארי יכול לתת מאיץ מאוד גדול לחוסרי האנרגיה ולשמירה על הסביבה.

חשוב לזכור כי עלויות הייצור מדלקים פוסילים היא יותר מעלויות הייצור והסבסוד. בגרמניה התפרסם דו"ח אודות מחלות קשות ואחוזי פגיעתם באוכלוסיה סביב תחנות הכוח המזהמות, ושם רואים בנתונים עלייה בתחלואה, וזה אומר טיפול רפואי ועול על הכלכלה והחברה. גרמניה החליטה לעשות מעשה ולנקות את האוויר ולשמור על בריאות תושביה. גרמניה החליטה לא מזמן לסיים את פעילות תחנות הכוח הגרעיניות עד 2022, ואפילו לא עובר להם בראש להקים תחנות פחמיות כתחליף. רק אנחנו, המדינה היחידה שמנסה להיות מערבית אבל דומה יותר למדינות סביבינו וחבל.

חישוב שמשקלל את העלות האמיתית של קילו-וואט שעה, יחד עם הוצאות הנלוות של תעשייה מזהמת, כלומר, עלות בריאות התושבים והעול שזה מפיל על החברה, אנחנו בישראל בעצם יכולים להגיע כמעט לגריד פאריטי. סקרים בגרמניה מראים שאנשים מוכנים לשלם עד שמונה יורו יותר לחודש עבור חשמל נקי. גם אני מוכן לשלם 25% יותר עבור קילו-וואט שעה בשביל זה, הרי מדובר בחלק מהמדד של איכות החיים.

ומה לגבי הגז שנמצא לאורך חופי ישראל?
הגז שנמצא הוא ברכה, ואני מאמין שהגז לא חוסם את התחום הסולארי. אנחנו לא תחרות לגז ולא מנסים להיות. אלא תוסף לתמהיל ייצור החשמל של מדינת ישראל. חשוב שיהיה תמהיל. צריך לזכור איפה אנחנו חיים, ולצערנו זה לא שוויץ ותרומת האנרגיה המתחדשת לעורף האסטרטגי שלנו חשובה כי אי אפשר להשתית את כל על מרכיב אחד – לא משנה איזה. תמהיל בין מרכיבים כמו גז ואנרגיה מתחדשת הוא הכרחי וקובעי מדיניות בישראל חייבים להבין את זה. אנחנו חיים בחשש מעימות שלצערנו כנראה יבוא, אבל אני לא רוצה לדמיין מצב שתשתיות של הגז נפגעות ואין לנו חלופות או גיבוי פעיל. אי אפשר לדמיין פרק זמן ללא חשמל.

לכן אני לא מבין למה דווקא אצלנו דברים נתקעים. יש לנו מלאי גדול של אור וצורך הכרחי בחלופות ועתודות אנרגיה. אני לא מפנה אצבע מאשימה כלפי פקידי האוצר, שאני מאמין שרוצים אף הם בטובתה של המדינה. מדובר פשו במחדל מתמשך ומדיניות שאני לא מצליח להבין מאיפה היא מגיעה. מישהו מפספס את מבט העל, הערכים והמטרות שלשמן אנחנו מנסים להתייעל. ישראל היא המדינה המפגרת ביותר בתחום האנרגיות המתחדשות, ואנחנו הכלכלה המזהמת ביותר בעולם המערבי. אני רוצה לראות שינוי אמיתי שישייך אותנו לעולם המערבי. אפילו פה (כנס ותערוכת PVSEC), אין כמעט מציגים ישראלים, ויתרה מכך אין כמעט מבקרים ישראלים בניגוד לעבר. אין בטחון בשוק ואין בטחון למשקיעים. כיום אני רואה רק אנשים שהעתיקו את מגוריהם ועיסקיהם לחו"ל. אנחנו באנרפויינט עוד מחזיקים את הדגל ומנסים לפעול בתחום לכיוון הישראלי ומקווים שקובעי המדיניות ברשות החשמל יזהו את המצוקה שקיימת בשוק הישראלי.

איך התעשייה הסולארית מקדמת את הכלכלה?
נכון למאי-יוני השנה, התעשייה סיפקה 3000 מקומות עבודה. היום, כחודשיים בלבד לאחר החלטת הממשלה בנושא, מדובר על קרוב לחצי מזה. התעשייה איננה רק החברות המתקינות. אנחנו מדברים על התעשייה התומכת בתחום האלומניום, כבלים, קונסטרוקציות, נקיון, תחזוקה וכו' ומכורח המציאות מקצצים אותה מכל הכיוונים. אני לא מבין איך זה שיש תחום שהוא טכנולוגי ביסודו, תחום שמתפתח ומצליח לדלג על המיתון, אני לא מבין למה החליטו לתת מכה ולהרוג אותו. ברמה הגלובאלית, שאני עובד מולה, התחום של האנרגיה המתחדשת הוא היחידי בעולם שלא נפגע מהמיתונים והטלטלות האחרונות בשוקי ההון. אפילו בארה"ב החליטו עכשיו להשקיע ולהגדיל את השוק הסולארי, למרות המצב, והם עכשיו במקום השלישי אחרי סין וגרמניה, עם שאיפה מתמדת להיות מספר אחד.

אני לא יכול להמליץ לאף אחד לבוא ולהשקיע בשוק הישראלי בגלל בעיות רגולציה מאוד קשות וזה לא רק בתעשייה הסולארית. מה שקורה בתחום הזה מרתיע משקיעים לא רק בתחום הסולארי אלא בתחומים אחרים. מדינת ישראל מפרה הבטחות שלטוניות וזה חמור. אני מאוד מאוכזב לראות שהמדינה יכולה לעשות שינויים ולא לקחת אחריות על שום דבר. יש תחומים שהרגולציה עוד לא הגיעה אליה ואין לדעת היכן הרגולציה תיכנס ומה היא תחליט ועל פי אילו פרמטרים. אם אני צריך להיות תלוי בכזו רגולציה, אני חייב להיות זהיר. בסופו של דבר ההיצע והביקוש בתחום הסולארי – כמו בכל תחום – נפגשים במחיר האמיתי. מחיר החשמל הסולארי יהיה הרי אטרקטיבי כמו חשמל קונבנציונאלי, ובנקודה הזו יהיה כדאי לאוצר להכריח אותך להקים מערכת סולארית. אם מדינת ישראל היתה מחליטה ב-2008 שמוקדם לה מידי, ושהיא תפתח את השוק רק ב-2015 אחרי שהתעשייה בעולם תתבגר – זה היה לגיטימי. אבל זה לא קרה, ופתחו את השוק ב-2008 ויצאו בהצהרות מאוד ברורות, שכבר היום ברור שלא יעמדו בהן, להגיע ל-1.4 גיגה ווט של אנרגיה מתחדשת עד סוף העשור. צריך להקים ועדת חקירה ולמנוע מחדל שמתרחש מול עינינו. אין מצב שלפני 2014 יותקנו אפילו 200 מגה-וואט על קרקעות, בגלל הרגולציה. על רוח אני בכלל לא מדבר. לא תהיה תחנת רוח אחת מותקנת בשנתיים הקרובות.

אין אפשרות כרגע לממש את היעדים של הממשלה, אבל אנשים השקיעו בגלל הבטחות שלטוניות וזה רע, לא רק לתעשייה אלא לכלכלה כולה. כולם מסתכלים על התחום כעל מיקרו-קוסמוס, ומה שקורה בתעשייה הזו מקרין על כל הכלכלה וההשקעות הבינלאומיות. היום זו תעשיית האנרגיה הנקייה, מחר זו תעשיית ההי-טק ומחרתיים תחום אחר. זה נראה רע, זה נראה כמו מדינת עולם שלישית, ואם זה נראה כמו, ומריח כמו…ההמשך כבר ידוע.