לכאורה הקשר בין מחירי הדיור, הקוטג' ומאבק הגגות הסולאריים הוא לא מובן מאליו. אבל קיימים שני אלמנטים בולטים המקשרים בין שלושת הנושאים – ריכוזיות וראיית האוצר את הנושא: בצורה קרה, צרה, נטולת פרספקטיבה והקשרים סוציו-אקונומיים רחבים.

בין מחאת המאהלים, מחירי הקוטג' ומכסות הגגות הסולאריים

לכאורה הקשר בין מחירי הדיור, הקוטג' ומאבק הגגות הסולאריים הוא לא מובן מאליו. אבל קיימים שני אלמנטים בולטים המקשרים בין שלושת הנושאים – ריכוזיות וראיית האוצר את הנושא: בצורה קרה, צרה, נטולת פרספקטיבה והקשרים סוציו-אקונומיים רחבים.

המונח "ריכוזיות" הפך לאחרונה לשגור בפיהם של אזרחי ישראל בשיחות הסלון והמאהל שלהם – אבל כדי להבין את המונח והמשמעויות שלו מספיק לקחת את הדוגמה הקטנה והסקטוריאלית של החברות העוסקות בהתקנת פאנלים סולאריים על גגות. הריכוזיות אינה נמדדת אך ורק באופן בו מחולקים המשאבים במשק הישראלי, אלא גם באופן בו מאבקים חברתיים וציבוריים נתפשים ומוצגים בתקשורת, הנשלטת, באופן מפתיע, על-ידי אותם טייקונים.

"המאבק על הגגות" הפך כבר לפאסה – הממשלה החליטה, ההקצאות ברורות ויאללה – שהחזקים ישרדו. עשרות חברות קטנות ובינוניות החולשות על אותו פלח שוק נמצאות על סף קריסה, לממשלה לא איכפת, את הציבור הרחב זה לא ממש מעניין, והאוצר רשם עוד וי קטן בחיסכון על קופת המדינה.

כשבאים לבחון את המשמעויות של ההקצאה החדשה ניתן לראות את חוסר ההבנה של פקידי האוצר לצרכים, לא רק של היזמים הסולאריים מרימי הצעקה, אלא ובעיקר של המדינה – אותם חקלאים ואנשי פריפריה אשר הבינו כי מהחקלאות לבדה לא יוכלו לקיים את ביתם, ובחרו (ויש להודות על האמת – לא כאקט ציוני) להרים על גגות לוליהם ומשקיהם תשתית סולארית המספקת חשמל ירוק ונקי לרשת החשמל הארצית.

את אותם חקלאים לא תראו בפריים-טיים של ערוץ 2, אפילו את אנשי החברות הסולאריות לא תראו שם, הם לא ה-100 אלף שייצאו לרחובות ויזעקו את זעקת הזעם, והם גם לא הטייקונים שילחמו באמצעות מודעות ענק וסיקור תקשורתי בועדת ששינסקי, שהעזה ברוב "חוצפתה" להמליץ על תנאי מיסוי, המקובלים ברוב העולם המערבי על יזמי הגז בישראל (לפעמים מגיע גם לאוצר מילה טובה). ואגב טייקונים, לפני שבאים בטענות אליהם כדאי לבדוק, מהיכן בדיוק שאבו אותן 16 משפחות את כוחן? מממשלת ניו-זילנד? איפה היו הרגולטורים כשהטייקונים השתלטו פה על כל חלקה טובה (של דיור או תעשיה)? אם פקידי האוצר היו עושים תחשיבים על כדאיות כל עסקה במשק עם אחד הטייקונים, כשם שעשו עם יזמי המערכות הסולאריות, אולי היה פה יותר כסף ותקציבים לדברים "פעוטים" כמו הפחתת המיסים העקיפים או מחירי הדלק.

רק בשבועיים האחרונים קיבל הפרלמנט הגרמני החלטה על הגדלת המכסות לאנרגיה המתחדשת. מרבית אפשרויות הייצור של החשמל הירוק במדינה אף יזכו לתוספת תעריפית, וזאת על-אף ההכבדה התקציבית על המדינה. אז למה מה שטוב לגרמניה, לא טוב לישראל? התשובה היא פשוטה ומשלבת בתוכה שני אלמנטים: האחד – חשיבה לטווח רחוק, משהו שלא קיים באופי ישראלי, ובוודאי שלא בחשיבה של ממשלות ישראל העסוקות בשרידות פוליטית, ויחסי הון-שלטון – שהוא הגורם המשפיע ביותר על הכלכלה הישראלית. הגרמנים קיבלו החלטה עקרונית ופשוטה: אנרגיה ירוקה – כן, אנרגיה מזהמת ומסוכנת (גרעינית) – לא.

אצלנו, כשפקידי האוצר קראו להקפאת ההקצאות למערכות הסולאריות עמדו לנגד עיניהם שיקולים ענייניים ומדויקים כתער. הבעיה היא שממכלול השיקולים נעלמו המשמעויות העקיפות וארוכות הטווח של ההחלטה: תמיכה בפריפריה, בתעסוקה, צמצום הזיהום, ואלמנט הביטחון האנרגטי. גם אצל הגרמנים עצרו ועשו חושבים על כדאיות ההשקעה באנרגיות המתחדשות, גם שם בדקו האם התעריפים נכונים. ההבדל הוא שהגרמנים הבינו שכרגע הנושא מספיק חשוב ודורש תמיכה ממשלתית, מה יילד מחר? נבדוק ונשקול לגופו – על-פי ההחלטה התעריפים ייבדקו מדי שנה. לפיכך, נשאלת השאלה העקרונית, מדוע ממשלת ישראל לא קיבלה החלטה פשוטה על הקצאה מוגבלת בתעריף זמני, שתיבדק מדי שנה? הרי גם החברות הסולאריות לא הביעו כל התנגדות להקטנה מדורגת בתעריפים, בהתאם לשיפורים והקטנת העלויות בהקמת המערכות (ייתכן ולא הדגישו זאת מספיק, אבל הסכמה עקרונית אכן הייתה), כיצד ייתכן שהממשלה קבעה ועיגנה את ההקצאות לטווח של 4 שנים, מבלי להעלות על הדעת את האפשרות להגדיל את ההקצאה ולשנותה בהתאם לצרכים ולאפשרויות? לאשר הקצאות ענק לטורבינות ולמתקנים קרקעיים זה אמנם חשוב, אבל לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שעד שהקצאה זו תנוצל, תאושר ותקבל תעריפים כולנו כבר נשכח מהמאבק החברתי שהתנהל פה בקיץ 2011.

ל"אנשי הגגות" אין ולא יהיה מספיק כוח פוליטי בכדי להביא את פקידי האוצר לשולחן המו"מ – הם לא רופאים ששביתה שלהם משפיעה על כל אחד ואחד מאיתנו, ולהסביר לציבור את המשמעויות והחשיבות של אנרגיה סולארית זה לא פשוט כמו לקחת מוצר יומיומי דוגמת קוטג' ולהראות את המחיר המופקע שנגבה עבורו. זה יפה, חשוב ונחמד שגלעד ארדן ועוזי לנדאו מנסים לעזור ולקדם, זה נשמע טוב כשכל השרים מדברים על חשיבות הענף, אבל בסוף, ואת זה כולם ידעו, האוצר נתן עוד 20 מגה-וואט, החברות הורידו ראש וספגו את המכה – יש שישרדו ויש שלא, והחקלאים שחלמו על עוד דרך לעשות לביתם הבינו שמטעי הגויאבות והלולים הם כנראה האופציה הקיומית הקשה היחידה. והציבור הרחב? הוא בכלל עסוק בקיום היומיומי שלו – "העם דורש צדק חברתי". עוד לא הגענו ליום שבו "העם דורש פאנל (סולארי) סביבתי".