בוקר איטלקי חדש, פותח את היום באספרסו וגלידה, לא מוותר על השינוי בטעם המקומי. מתעורר אל תוך חיפוש אחר מונית לתערוכה. כאן אי אפשר לשרוק למונית בחוצפה ישראלית, אלא להמתין כשעה בתור בתחנת מוניות מסודרת. כולם ברחוב צועדים בנחת, אף אחד לא ממהר.

מהפכת האנרגיה המתחדשת האיטלקית –  בין תחנה גרעינית להשקעות ענק באנרגיה מתחדשת

מבקרים בתערוכת סולאר אקספו באיטליה – צילום: ארנון מעוז

בוקר איטלקי חדש, פותח את היום באספרסו וגלידה, לא מוותר על השינוי בטעם המקומי. מתעורר אל תוך חיפוש אחר מונית לתערוכה. כאן אי אפשר לשרוק למונית בחוצפה ישראלית, אלא להמתין כשעה בתור בתחנת מוניות מסודרת. כולם ברחוב צועדים בנחת, אף אחד לא ממהר. מגיע לתערוכה, אלפי מבקרים צובאים על הפתחים ונכנסים בסדר מופתי למתחם הענק. ביתנים ענקיים מסודרים כחיילים של 1400 מציגים מכל העולם, יצרני פאנלים מכל הסוגים ומכל המינים, ביו גז, גנרצייה, רכבים חשמליים, משאיות חשמליות, אופניים חשמליות, ביום הראשון לא הספקתי לכסות חצי מהביתנים.

הכמות ההיסטרית של היצרנים והיזמים מעלה בי שאלות על עתיד משק האנרגיה העולמי, לאן העולם צועד? השוק הבינלאומי מתעורר משנה לשנה. כבר ברור כי עולם החשמל חייב להשתנות מכורח כוחות השוק האדירים. כך לקחו יזמים איטלקים מכונית שטיפה עירונית והפכו אותה בטכנולוגיה ייחודית למשאית לניקוי פאנלים, ואילו שני חוואים איטלקים פיתחו טרקרים למערכות סולאריות ללא סנסורים עם מערכת בקרה, ממירי ענק מוצבים בכל פינה ובכל צורה בחניה, כמויות האינפורמציה וההזדמנויות רבות מכדי להכיל. ואילו הפוליטיקה האיטלקית נמנעה מלהופיע בתערוכה בסדר גודל שכזה, התערוכות הישראליות המוכרות נראות כסיבוב בשכונה לעומת העוצמה האדירה והנוכחות שיש כאן מכל סוגי הטכנולוגיות ונדמה כי יש מקום לכולם. עצם העובדה שחברות ישראליות כבר נכנסו לשוק האיטלקי, והופכות אט, אט לשחקניות במגרש של הגדולים ככוח מסחרי בינלאומי אינו מפתיע. משהו קורה למשק החשמל הבינלאומי.

מכסה סולארית אנטי גרעינית

מסתבר כי נושא המכסות לא שונה מהמצב בישראל רק שהמספרים גדולים בהרבה. העדיפות הראשונית מבחינת הממשלה הינה להקים מערכות סולאריות על גגות פרטיים כמעט ללא שום הגבלה, אך עם זאת המכסות העתידיות שהוכרזו עומדות בסימן שאלה. העיתונאי החשוב פאולו פרטוני פורש בפניי משנה שונה מהכותרות היחצניות. "הכל תלוי בהחלטת הממשלה האם להקים תחנת כוח גרעינית או לא, בעלי ההון באיטליה וראש הממשלה ברולסקוני בעד הקמת תחנה גרעינית בשלב זה אך ההחלטה נדחתה עד סוף יוני לאחר הבחירות המקומיות ברחבי איטליה כדי לבחון לאן הרוח נושבת בציבור האיטלקי, מעמדו של ברולסקוני לא יכול להיסדק בהרבה אך הוא ממתין שהזיכרון הקצר של הציבור יבצע את עבודתו וישכח ממראות פוקושימה, ההסדרה התעריפית טרם נקבעה והיא תקבע רק בסוף אוגוסט, בנתיים פועלים על פי המכסה הקיימת של עד אלף מגה וואט, ההכרזות של 23 ג'יגה יהיו הגיוניות אך ורק אם הממשלה תחליט שלא להקים תחנה גרעינית".

הרגליים לא מפסיקות להתרוצץ, מחפשים את הדבר הבא. החוויה העוצמתית של מסה שכזאת של תצוגה ואנשים שייתכן שתפגוש אותם רק פעם בחיים מותירים בי רשמים של תקווה ברורה, עולם החשמל הולך להשתנות בעשור הקרוב בצורה דרסטית עם או בלי מכסות, אירופה כבר הפנימה את המסר אך בישראל ממשיכים לשחק במספרים קטנים ולזהם בלי הפסקה. את המהפכה הזאת כבר אי אפשר לעצור, הטכנולוגיות מתרוצצות ומחפשות כתובת משמעותית ליישום. השאלה המרכזית שטרם קיבלתי עליה מענה היא מתי משק האנרגיות המתחדשות יהיה רווחי בבחינת עלות מול תועלת אמיתית ולא בנוי על תמריצים.

תרבות אקולוגית אחרת

ברחובות מוצבים חמישה פחי אשפה מסודרים כחיילים, מסתבר שכולם ממחזרים באיטליה. החוק האיטלקי מתקדם בעשרות מונים מהתרבות הישראלית בתחום האשפה. תוך כדי נסיעה מוטרפת של נהג המונית האיטלקי אני מביט בזקנה המחלקת את שקיות הזבל בעדינות בין פח לפח, מביט במודעות הסביבתית ההיסטרית הניבטת מכל פינה ברחובות ורונה. הניקיון, הבניינים השמורים בני אלפי שנים, הרצפה הנקייה והתור הארוך והרגוע למונית. עולם אחר מציאות נפרדת המבינה כבר שהמציאות שלנו דורשת אנרגיה אחרת, המציאות שלנו דורשת תרבות סביבתית אישית אשר אינה מזלזלת בערכי הטבע ויודעת לכבד את הסביבה בה אנחנו חיים. העולם כבר הפנים ומבצע, ואנחנו?