היום, כאשר ה"ירוק" הופך למילה נרדפת לכל דבר שהוא חיובי, מתקדם והומאני, יש צורך בשמירה על הציבור מפני בעלי אינטרס

שכונה ירוקה או טיח ירוק – תכנון שכונות ירוקות

צילום: ארנון מעוז

מאת: יעל דורי

ההכרה הציבורית, המתרחבת והולכת, ביתרונות המגמה הירוקה ובחשיבות השמירה על הסביבה מציבה אתגר חדש בפני החברה הישראלית ומוסדות השלטון.

היום, כאשר ה"ירוק" הופך למילה נרדפת לכל דבר שהוא חיובי, מתקדם והומאני, יש צורך בשמירה על הציבור מפני בעלי אינטרס, אשר עשויים לנצל מגמה זו לרווח פרטי על חשבון הציבור ומשאבי הסביבה המתכלים. אנו רואים את ה"ירוק" בכל מקום, מבינים שמוכרים לנו הכול בעטיפה ירוקה, אבל אין בידינו כלים לשפוט מה ממשי, מה נמצא תחת פיקוח וכיצד המדינה מנתבת את המגמה הירוקה לתועלת כולנו.

"שכונה ירוקה" היא אחת ממטבעות הלשון הרווחות בשוק הנדל"ן. אם קודם היו אלו "השכונה הצעירה" , "על הפארק" או "גני יער", היום משתמשים בלא הסבר בתואר "ירוקה", בדרך כלל ללא כיסוי מספק להיקרא כך. על משרדי הממשלה כמו משרד הפנים או אחרים לקבוע אמות מידה מינימאליות לשימוש בהגדרה "שכונה ירוקה" וכן להגדיר מהי "בניה ירוקה". הציבור חייב להבין מה מגיע לו ומה הוא מקבל, וניתן לעשות זאת באמצעות דרישות לא גבוהות ולא מסובכות, שהממסד צריך להציב ליזמים ולקבלנים.

שכונה ירוקה היא לא רק תכנון נתיבים לאופניים או הצבת עמודי תאורה סולאריים ברחובות. שכונה ירוקה מתחילה בראש ובראשונה בתכנון המקום המתאים, תוך התחשבות בפרמטרים של קרקע, מים ואנרגיה. שכונה ירוקה היא למעשה המקום ליישום עקרונות הבניה הירוקה בראיה כוללנית, אשר אינה תחומה ע"י קירות המבנה או גבולות המגרש. רבים עדיין מתייחסים לעקרונות אלו כאל סדרת פרמטרים פיסיים, שנועדו לשפר את תנאי החיים תוך חסכון במשאבי הסביבה ולא כאל עקרונות תכנון כוללניים.

יישום עקרונות של רווחת הציבור מבחינת התייחסות למרחב, הקפדה על מתן שירותים לכלל מגזרי האוכלוסייה ושיפור איכות שטחי הציבור אינו דווקא נחלתה של הבניה הירוקה, אולם כך יכולים לבוא לידי ביטוי רוב עקרונות התכנון הללו ולהיות מכוונים להשגת יתרונות עבור כל לקוחות התכנון: הציבור, המדינה והסביבה.

בעולם קיימים כבר כלי מדידה לשכונות ירוקות, אשר נקבעים ע"י מועצות לבניה ירוקה בעולם וע"י הארגונים המובילים בתחום – אם זה בארה"ב, שם בשנת 2007 ערכו את LEED ND (Neighborhood Development) או אוסטרליה, בכלי מדידה הקרוי Green Star Communities. כלי מדידה אלו מייצגים אופן חשיבה כוללני, המוביל את המתכננים ליישום הבניה הירוקה באופן רחב, הן במרחב הפרטי אבל קודם לכן בתכנון כולל, תוך התחשבות בגורמים שהם מעבר לתכנון הפרטני – נגישות, תחבורה ציבורית, דיור בר השגה, ציבוריות המרחב בשכונה ועוד.

בימים אלה שוקדים ב'אדם טבע ודין' על עבודה, בה יותאמו אמות מידה אלו לתנאי הארץ ולאופן התכנון בישראל. בעבודה מוצגת הגדרה של שכונה ירוקה, סקירת יתרונות התכנון הירוק והפרמטרים הנדרשים והרצויים להגדרת "שכונה ירוקה". לדוגמא, מבחינת מיקום השכונה, עליה להיות צמודה ליישוב קיים, כהמשך של המרחב הבנוי, ולהישען על המשך התשתיות הקיימות. שכונה ירוקה לא תיבנה על גבי קרקעות ערכיות מבחינה סביבתית ונופית או במנותק מיישוב קיים. דהיינו, יישוב חדש, גם אם כל תושביו ממחזרים ומפיקים אנרגיה בעזרת פאנלים סולאריים – אינו יישוב שראוי להיקרא "ירוק". שכונה ירוקה גם חייבת להיות מקושרת ע"י תחבורה ציבורית הולמת טרם אכלוסה.

מבחינת תכנון ייעודי הקרקע – שכונה ירוקה הינה למעשה אגד של רחובות עירונים ולא של כבישים. היא בנויה בצפיפות יחסית, לאו דווקא לגובה, וכלול בה ערוב שימושים של מגורים, מסחר ותעסוקה, יחד עם מערך של מרחב ציבורי, המורכב משטחים ציבוריים פתוחים וממוסדות ציבור. שכונה ירוקה יוצרת כר להתפתחות חיי רחוב ערים, להיווצרות קהילה ומונעת היווצרות של חיי פרוור גם בשכונות שנמצאות בתוך הערים.

התלות ברכב פרטי היא אחד הגורמים שיש למגר בתכנון, ומבין העקרונות של שכונה ירוקה ישנה הקפדה על נגישות רגלית למוקדים הציבוריים בשכונה, פיתוח מערך נתיבי אופניים עם תמיכה של חניות לאופניים, מלתחות במקומות עבודה ועוד וכן תחבורה ציבורית מתאימה.

כמו כן, ההתייחסות למשאבי הסביבה בשכונה הירוקה כוללת יישום במרחב הציבורי, עוד לפני התייחסות למידת "הירוק" של המבנים עצמם.

בשכונה ירוקה יש לתכנן את ניקוז כל השכונה להחדרה מקומית למי תהום, למניעת עומס על המערכת הכוללת ולשימוש חוזר במים אם ניתן. תכנון מראש של מקומות לאגירת מים חיוני בארץ בה יש מחסור עצום במשאב זה. בנוסף ניתן להשתמש באמצעים כמו הגדלה של אזורי החלחול ע"י הימנעות מריצוף מגרשי חניה (ומחניה בכלל), שימוש בחיפויים יבשים ובגינון חסכוני במים.

כמו בבניין בודד, יש לערוך סקר אקלימי לפני תכנון השכונה, לתכנן את העמדת המבנים ולקבוע את הגבהים הרצויים של חלקי השכונה השונים, כך שייוצרו במקום אפשרויות לחסכון באנרגיה. כיווני הרחובות ישפיעו על ההצללות שתושגנה בהם, גבהי הקרקע בשכונה ישפיעו על אפשרויות האוורור ועוצמת הרוחות והעמדה נכונה של המבנים כבר בשלב התכנון הכולל תיתן את האפשרות לתכנון פרטני נכון בבניה עצמה.

מערכות נוספות נדרשות להסתכלות כוללת, מעבר לבנין הבודד, אחת מהן היא מערכת סילוק הפסולת ואפשרויות המיחזור. אין הכוונה כי יש להתקין מערכת מסובכת ו/או יקרה לסילוק והפרדת הפסולת של כל השכונה, אך יש לאפשר מקומות למרכזי הפרדה או מוקדי מיחזור מקומיים על מנת לפקח ולשלוט על הפעילות במקומות אלו.

פן חשוב נוסף של שכונה ירוקה הוא הפן החברתי. בשכונה ירוקה קיים אחוז גבוה של דיור בר השגה וכן הקפדה על תמהיל מאוזן של יחידות הדיור. מעבר לכך חיי הרחוב שיכולים להיווצר במרחב ציבורי מזמין, הנגישות הנוחה ע"י תחבורה ציבורית, אופניים והליכה ברגל – כל אלו מובילים לאפשרות של היווצרות קהילה. מחקרים רבים הוכיחו כי פרמטרים אלו מחזקים בקרב התושבים את תחושת ההזדהות עם מקום המגורים ואת שביעות הרצון ממנו. אלו גורמים לירידה בפשיעה ובאלימות, להגברת תחושת הביטחון האישי, להגברת הפעילות החברתית ולשמירה על ערכי התרבות המקומיים. מכאן, הטמעת עקרונות התכנון הסביבתי והדמוקרטי ב"שכונות ירוקות", כמו גם באזורים בנויים אחרים, עשויה להביא תועלת רבה ולשפר לא רק את תנאי החיים הפיסיים אלא את תפקוד החברה, בעיקר החברה העירונית.

יש לקוות כי במהלך השנים הבאות יונחו עקרונות התכנון הנאותים לשכונות ירוקות גם ע"י הממסד, כך שלא תימשך מגמת ההטעיה של הציבור בנוגע לזכויותיו בשכונת המגורים שלו, והשימוש במונח "שכונה ירוקה", כמו גם "בנייה ירוקה", יכיל את התוכן הראוי ויידרש הן על ידי הממסד והן על ידי הציבור.

תוצאות ההטמעה של תכנון ובנייה ירוקים צפויות להיות חיוביות ביותר – העלאת איכות החיים במבנים ובערים , לצד חסכון כלכלי לציבור ולמדינה והפחתת השימוש במשאבי הסביבה.

הכותבת היא ראש תחום תכנון בארגון אדם טבע ודין וחברת הנהלה במועצה הישראלית לבניה ירוקה