לכאורה יש בעולם המון מים. למעלה משבעים אחוזים משטח כדור הארץ מכוסים במים. אז מדוע אנו עסוקים כל כך בחיסכון במים? מה מקור הדעה שמלחמת העולם הבאה (או אחת מהן) תהיה על שליטה במקורות מים? ובכן, פחות מאחוז אחד מכל המים שמכסים את כדור הארץ הם מים מתוקים וזמינים לשימוש, הזורמים בנהרות, אגמים ובמי תהום.

פארק הרצליה-מי השקיה קולחים באיכות מעולה

מים אפורים או חסכון במים

מאת: אינג' מאירה בית אל (M.Sc)

לכאורה יש בעולם המון מים. למעלה משבעים אחוזים משטח כדור הארץ מכוסים במים. אז מדוע אנו עסוקים כל כך בחיסכון במים? מה מקור הדעה שמלחמת העולם הבאה (או אחת מהן) תהיה על שליטה במקורות מים? ובכן, פחות מאחוז אחד מכל המים שמכסים את כדור הארץ הם מים מתוקים וזמינים לשימוש, הזורמים בנהרות, אגמים ובמי תהום.

מאז עידן המהפכה התעשייתית ועד לפני כ- 50 שנה מקורות המים ברוב חלקי העולם זוהמו על ידי האדם באין מעצור. המהפכה התעשייתית ותהליכי תיעוש מודרניים גרמו לנהירת תושבי הכפרים לערים, שגדלו והצטופפו בזמן יחסית קצר. נחלים ונהרות בתוך ובסמוך לערים שימשו כמערכות ביוב, ואגמים וימים שימשו כמקום מוצא לשפכים. גם מי תהום באותם אזורים זוהמו או הומלחו וכמויות המים הטובים והזמינים הלכו וקטנו. בתחילת המאה ה- 19, כאשר מגפות ומחלות קשות התפרצו כתוצאה של הביוב הזורם ברחובות ובנהרות, החלו ברוב הערים המודרניות הגדולות בבניית מערכות ביוב תת קרקעיות לסילוק המטרד מהרחובות. טיפול ממוסד ומסודר בשפכים לשיקום נהרות, אגמים וימים הגיע רק למעלה ממאה שנים לאחר מכן, בשנות השישים של המאה הקודמת, אז הוחל בבניית מכוני טיהור מכאניים המשלבים תהליכים ביולוגיים מבוקרים ומואצים לטיהור שפכים. מאז ועד היום שיטות הטיפול בשפכים שוכללו ואיכות הקולחים המופקת בהם הולכת ומשתפרת, וכך משתפר גם תהליך שיקום מקורות המים.

מאזן המים במדינת ישראל עדין מאד ומורכב מכמה מקורות: מים שפירים, שפכים מטוהרים (קולחים), מים מליחים והתפלה. למדינת ישראל מקורות מוגבלים של מים שפירים. שלושת המקורות הגדולים כוללים את: אגם הכנרת ואגן ההיקוות שלו, אקוויפר ההר ואקוויפר החוף. שלושת מקורות המים חשופים לזיהום, בדומה למדינות אחרות בעולם, על ידי יישובים, תעשייה, תחנות כוח, חקלאות ומזבלות המרוכזים בסביבתם. אקוויפר החוף אף חשוף להמלחה כתוצאה משאיבת יתר של מי תהום וחדירה של מי ים.

צרכני המים השפירים הגדולים המשפיעים על הצריכה הכוללת הם המגזר החקלאי והביתי. שאר הצרכנים הם המגזר התעשייתי, והקצאות לממלכת ירדן והרשות הפלשתינאית. מאמצע שנות ה- 90 של המאה הקודמת החלו קיצוצים בהקצאת מים שפירים לחקלאות, הקצאות שהוחלפו בשפכים מטוהרים. קיצוצים אלו נמשכו באופן הדרגתי עד לתחילת שנות ה- 2000, ובכך הופחתה צריכת המים השפירים הכוללת במידה ניכרת.

צריכת מים שפירים בישראל

מדינת ישראל היא מהמובילות בעולם במִחְזוּר מים והשבתם לחקלאות באמצעות טיפול בכ-90% מהשפכים המיוצרים בישראל במכוני טיהור. למעלה מ-70% מהשפכים המטוהרים (קולחים) מושבים לחקלאות (כ-360 מליון מ"ק בשנה), כ-20% מוזרמים לנחלים, והשאר, אחוזים בודדים, מוזרמים לים. המפעל הגדול ביותר לטיפול בשפכים ולהשבת קולחים במדינת ישראל הוא מפעל השפד"ן. מכון הטיהור המשרת את רוב אוכלוסיית גוש דן, מפתח תקווה ועד ראשון-לציון (כ-2.5 מליון נפש וכ-7,000 מפעלים). כ- 140 מליון מ"ק של קולחי השפד"ן מוזרמים מדי שנה לשדות ההחדרה הסמוכים לשפד"ן לסינון נוסף ולשיפור איכות הקולחים, ומשם נשאבים לנגב, להשקיית כ- 70% משדות הנגב. איכות קולחי השפד"ן מעולה וקרובה מאוד לאיכות מי שתייה. כמו השפד"ן ישנם מכוני טיהור רבים בכל רחבי הארץ המטהרים את שפכים לרמת איכות שניונית (20 מג"ל צריכת חמצן ביולוגית), ומאז כניסתם לתוקף של המלצות ועדת ענבר, לרמת איכות שלישונית (קולחים שניוניים שעברו גם תהליך סינון וחיטוי), ומשמשים לחקלאות ולהשקיית גינון ואפילו פארקים ציבוריים. מכון טיהור הרצליה שעבר שדרוג משמעותי בשנים האחרונות המאפשר טיפול שלישוני בקולחים, מספק לפארק הרצליה מי השקיה, ובכך מאפשר את שגשוג הצמחייה בפארק בכל עונות השנה, ומוריד את צריכת המים השפירים העירונית.

צריכת המים השפירים הביתית בישראל מתפצלת ל-35% הדחת אסלות, 35% מקלחות, 20% שתייה בישול והדחת כלים, 5% השקיית גינון ו- 5% לניקיון וכביסה. צריכה זו מושפעת מחד, מגידול האוכלוסייה, ומאידך מעליית מחירי המים, האיום בהיטל בצורת, ומהקמפיין האינטנסיבי של רשות המים –"ישראל (עדיין) מתייבשת". הקמפיין החל בשנת 2008, ומאז חלה ירידה משמעותית של כ-18.5% בצריכת המים הביתית והעירונית.

האמצעים המוצעים בשוק לייעול השימוש במים הם: מגבילי זרימה, חסכמים מסוגים שונים,  מיכלי הדחת אסלות קטנים יותר, ומיכלי הדחה דו כמותיים, וכמובן, חיסכון בשימוש. הצריכה הממוצעת לנפש ליום בארץ הייתה, עד לפני כשנה – 165 ליטר/ליום. היום, לאחר שהצורך בחיסכון הופנם והציבור הרחב מתאמץ להפחית את השימוש במים, הצריכה הממוצעת עומדת על כ-140 ליטר לנפש ליום, והמגמה עדיין בירידה.

למרות הירידה בצריכה במים, אוכלוסיית ישראל גדלה מדי שנה. מאחר וכאמור, מקורות המים במדינה מוגבלים, מפעלי ההתפלה ישלימו את הצריכה עקב הגידול הטבעי. הצפי הוא שבשנת 2013, כ-70% מצריכת המים הביתית, הציבורית והתעשייתית יסופקו על ידי מפעלי ההתפלה.

מים אפורים – הם שפכים שמקורם מכיורי מקלחות, מקלחות ומכונות כביסה. נבדלים מהם המים השחורים שהם שפכים שמקורם מאסלות וכיורי מטבח. הרעיון מאחורי המים האפורים הוא שימוש חוזר בשפכים פחות מזוהמים להדחת אסלות והזרמתם למערכת הביוב, והשקיית גינות. שימוש חוזר מצריך טיפול כלשהו במים האפורים, וישנן כמה שיטות נפוצות לטיפול – מערכות סינון, מערכות ביולוגיות, מערכות ממברנליות ואגנים ירוקים (Wetland), תהליך טיפול בשפכים באמצעות צמחים. שימוש במים אפורים להדחת אסלות דורש התקנת צנרת איסוף ואספקה נפרדות. בבתים קיימים מדובר בתוספת, בבתים חדשים המערכת משולבת עם שאר המערכות בשלב התכנון. כמו כן, לשימוש במים אפורים להשקיית גינות מומלץ לא לכלול את שפכי מכונות הכביסה, וכן יש להחליף את הצנרת ההשקיה לצנרת סגולה, המסמלת השקיה בקולחים.

השימוש במים אפורים עדיין לא מאושר חוקית, מאחר ולמשרד הבריאות ישנם חששות להיווצרות מפגעים תברואתיים מאחר ולא מוגדר גוף רשמי שיפקח על איכות המים האפורים המופקים. אין ספק שבשימוש במים אפורים ישנם יתרונות: מובטחת אספקת מים לגינון גם בשנות בצורת, שימוש במים אפורים לגינון מקטין את השימוש העירוני במים שפירים, וכמובן, חיסכון כספי.

אולם השימוש במים אפורים יכול להיות בעייתי, הן ברמת המשתמש הפרטי, והן ברמה הלאומית. ראשית, החשש של משרד הבריאות איננו מוגזם. אכן, ללא פיקוח מתאים, ממתקני טיפול פרטיים בחצרות בתים יכולות להתעורר בעיות תברואתיות חמורות של הפצת מחלות ומטרדי ריח. בנוסף, ישנו חשש לחיבור כלאיים עם מערכת המים השפירים, ששוב יכול לגרום לאסון תברואתי. בנוסף, בעלי בתים הנלהבים להתקין מתקן לטיפול במים אפורים בחצר שלהם צריכים להיות מודעים לעובדה שקיים להם "מפעל" בחצר שדורש אחזקה, ויש להיות ערים שלכל מתקן יש את הדרישות והרגישויות שלו וכמובן לעלות האחזקה השוטפת. מעבר לכך, השימוש במים אפורים שעל איכותם אין שום פיקוח, להשקיית גינון, יכול להביא לזיהום קרקע, וחמור מכך לזיהום מי תהום.

שימוש במים אפורים נפוץ בכמה מדינות בעולם, כמה מדינות בארה"ב, אוסטרליה ומדינות אחרות בהן ישנה מצוקה באספקת מים. לדוגמה, אספקת המים ביישובים רבים באוסטרליה היא באמצעות בארות מקומיות בגלל גודלה של המדינה ופיזור האוכלוסייה בה. במקומות כאלו ברור שכדאי לנצל את המים כמה שיותר לפני הזרמתם לבור ספיגה. לעומת זאת, הדירקטיבה האירופאיתEU Directive on Urban Waste Water Treatment  העוסקת בטיפול בשפכים, כלל אינה מזכירה את השימוש במים אפורים.

במדינה בה 90% מהשפכים עוברים טיפול ברמה גבוהה וממוחזרים אין צורך אמיתי בשימוש במים אפורים. מרכיב חשוב במאזן המים במדינה הוא מִחְזוּר קולחים לחקלאות. יש להבין שהמאזן כבר הופר כתוצאה מהירידה בצריכת המים, מאחר ופחות שפכים מגיעים למכוני הטיהור, ולכן מופקים פחות קולחים. הורדה נוספת של ספיקת השפכים תקטין עוד יותר את ספיקת הקולחים המושבים, והפער הזה בדרישות החקלאים יושלם במים שפירים, ועל כך נאמר – "מה הועילו חכמים בתקנתם?". אם הפער יושלם במים מותפלים, עלות ההתפלה תהפוך את נושא המים האפורים לא רק לבעיה תברואתית, אלא גם לנטל על קופת המדינה.

הקפדה על שימוש יעיל במים שפירים וחיסכון הם המענה הטוב ביותר למצוקת המים. והנה כמה טיפים לחיסכון:

• הקפידו על התקנת חסכמים בכל הברזים בבית, כולל במקלחות, גם אם האדון הנחמד מרשות המים לא הגיע עדיין, עלות חסכם פשוט היא כמה שקלים בלבד.
• על מנת להקטין את נפח מתקן ההדחה – מלאו בקבוק שתייה המתאים למימדי המתקן במים, והניחו אותו בפנים.
• כששוטפים פירות וירקות – הקפידו לעשות זאת בקערה ובמי השטיפה השקו את האדניות.

רעיון פשוט לקינוח שכמה מידידיי כבר אימצו ללא קושי – כשפותחים את ברז המים החמים במקלחת ומחכים שהם יגיעו, אפשר לאסוף את המים הקרים בדלי ולהשתמש בהם להדחה או להשקות בהם את הגינה או את העציצים. בהצלחה.

הכותבת היא מהנדסת סביבתית, בוגרת הטכניון. התנסתה בניהול תכנון והקמה של פרויקטים מורכבים בתחום התשתיות, הולכת ביוב, טיפול בשפכים, כבישים ופארקים. חברה בהנהלת קיימות ישראל

המאמר פורסם לראשונה בגיליון נובמבר-דצמבר של מגזין תשתיות סביבה ואנרגיה