לפני כשנה, במהלך לימודי התואר בביולוגיה, נתקלתי בקורסים שחשפו בפניי את השפעות הזיהום הסביבתי. שמיעת אמרות כגון: "אסור לעשן" ו"אסור לזהם", שונה בתכלית מישיבה בשיעור באוניברסיטה והבנה מבחינה כימית וביולוגית את ההשפעות על הגוף והסביבה. הצפייה במולקולה הנפלטת מרכב ונקשרת עם מולקולה אחרת בגופנו ליצירת תרכובת המעלה את הסיכוי לפתח את מחלת הסרטן… מקוממת. בורות שונה מטיפשות. עד שלא ידענו את השפעות הזיהום היינו בורים. ומאותו יום שבו גילינו כי אנו הורסים את עולמנו במו ידינו ואיננו עושים דבר על מנת לעצור זאת הפכנו לטיפשים.

ליאת פיינשטיין (מימין) צילום: מגמה ירוקה

מגמה ירוקה – בית לאקטיביסטים סביבתיים

מאת: ליאת פיינשטיין 

לפני כשנה, במהלך לימודי התואר בביולוגיה, נתקלתי בקורסים שחשפו בפניי את השפעות הזיהום הסביבתי. שמיעת אמרות כגון: "אסור לעשן" ו"אסור לזהם", שונה בתכלית מישיבה בשיעור באוניברסיטה והבנה מבחינה כימית וביולוגית את ההשפעות על הגוף והסביבה. הצפייה במולקולה הנפלטת מרכב ונקשרת עם מולקולה אחרת בגופנו ליצירת תרכובת המעלה את הסיכוי לפתח את מחלת הסרטן… מקוממת. בורות שונה מטיפשות. עד שלא ידענו את השפעות הזיהום היינו בורים. ומאותו יום שבו גילינו כי אנו הורסים את עולמנו במו ידינו ואיננו עושים דבר על מנת לעצור זאת הפכנו לטיפשים.

החלפת הסיסמה "אסור לזהם" בהבנה למה לא כדאי לזהם היא שגרמה לי לחפש דרך להשפיע ולהקטין את הזיהום הסביבתי. כך הכרתי את ארגון "מגמה ירוקה" – ארגון הסטודנטים המתנדבים למען הסביבה הגדול בארץ.

מגמה ירוקה הוקמה ע"י ערן בן-ימיני בשנת 1997, במטרה למנוע את בניית כביש חוצה ישראל. לימים הפך הארגון למפעל של עשייה סביבתית. אלפי סטודנטים מרחבי הארץ מתנדבים בקמפוסים למען שינוי סביבתי באזור לימודיהם ובארץ בכלל. פעילות מגמה ירוקה מגוונת וכוללת מחאות והפגנות, שדולה, העלאת מודעות, חינוך ואקטיביזם סביבתי. זוהי עמותה א-מפלגתית הנתמכת ע"י תרומות. בעבר הצליחה מגמה ירוקה להביא לשינויים סביבתיים מרחיקי לכת – החל משינויים חוקתיים ועד לפתיחת חופים לציבור הרחב והפחתה בזיהום סביבתי. כיום ממשיכה המגמה לפעול לקידום התחבורה הציבורית, שינוי הרפורמה בתכנון ובנייה, ועצירת הקמת תחנת הכוח הפחמית באשקלון.

בתא מגמה ירוקה באוניברסיטת ת"א נפגשים פעילי המגמה אחת למספר שבועות על מנת לתכנן איך להפוך את העולם לקצת ירוק יותר. בעודנו מתכננים את העתיד, החטיפים, העוגות והעוגיות מתחלפים בעלים מכוסים בזרעי פשתן אורגניים ובתמרים אורגניות המוגשות בקופסה ממוחזרת. חרצני התמרים נאספים למִחְזוּר  בקומפוסט.

גיל רובינשטיין, סטודנט שנה שלישית במדעי המוח באוניברסיטת תל-אביב, מכין בירה בבית! וכשמצא חבר אחר במגמה שיכול לעזור לו להשיג שעורה פצחו השניים בשיחה נלהבת. מדהים בעיניי עד כמה האנשים הללו מתרגשים מדברים פשוטים כל כך כמו שעורה. מתי בפעם האחרונה ראיתם שני אנשים משוחחים בהתלהבות ועם ברק בעיניים על שעורה?  גיל מכין את הבירה כתחביב יחד עם חבריו כחלק מהאידיאולוגיה של "עשה זאת בעצמך". וזו רק דוגמה אחת למגוון הדברים שגיל מכין בעצמו. "הכנת הבירה הביתית מהווה חלק מהגישה של להכין דברים בעצמי" אומר גיל. "בתקופה האחרונה אני הולך בעיר ואם אני מוצא זיתים, אני קוטף ומכין זיתים למאכל. לדוגמה, באחד מטיוליי האחרונים ברעננה קטפתי 5 קילו זיתים. בכך אני חוסך את ייצור הפחית שהגיעה כל הדרך מסין, את האריזה במפעל ואת הדלק של משאית התובלה. כך אני חוסך משאבים רבים של אנרגיה והופך את העולם לנקי יותר."

פעיל אחר בתא תל אביב של מגמה ירוקה הוא אלון אלירן, האחראי על הגינה האורגנית באוניברסיטת תל-אביב. אלון הוא דוקטורנט בפקולטה ללימודי סביבה באוניברסיטת ת"א המסיים את התמחותו בחישה מרחוק של קרקעות באמצעות קרינה אלקטרומגנטית. "קבוצת סטודנטים התארגנה במטרה להקים גינה בקמפוס, שמטרתה ליצור תשתית להתנסות, הדרכה והעלאת מודעות" אומר אלון, "לאחר שנים שלא נמצא שטח מתאים לכך באוניברסיטה, נפתחה הגינה תחילה בגן הבוטני ולאחר מכן הועברה לתוך הקמפוס, כשבמקביל בית הספר ללימודי סביבה אימץ אותנו". הגינה, שמכונה "אור-גינה-לי", ניזונה מקומפוסט שהוכן ע"י אלון במתקן הממוקם לצדה. ניתן למצוא בגינה את כל הדברים שאנחנו מוצאים במחלקת הירקות בסופר, עם הבדל קטן, בגינה הם גדלים ללא חומרי הדברה. תוצרת הגינה נאכלת בארוחות שמכינים פעיליה או כאמור בישיבות מגמה ירוקה.

גיל ואלון הם רק שתי דוגמאות לאנשים המתנדבים במגמה ירוקה. בתור ילדת מושב התרגלתי לקרקורי הצפרדעים לעת ערב אך לא לרעש המכוניות בצומת סואן. אינני מסוגלת לנסוע בכבישי ת"א עם חלון פתוח ולשאוף את אוויר הפיח הסמיך. העמידה בפקקים או מסע החיפוש אחר חניה שאורך לפחות רבע שעה מטריפים אותי. מהיום שהצטרפתי למגמה ירוקה נשאבתי לעולם האקטיביזם הסביבתי הסוחף אותי בשאיפה להגיע וליצור עולם ירוק יותר.

המאמר פורסם לראשונה בגיליון נובמבר- דצמבר של מגזין תשתיות סביבה ואנרגיה