יצא לכם לפעמים לצאת מפגישה עם טעם חמוץ-מתוק בפה? כך הרגשתי לאחרונה לאחר שיצאתי משולחן עגול שכלל נציגים של חברות ישראליות המפתחות טכנולוגיות ירוקות

הסרת חסמים להקמת תעשייה ירוקה ומשגשגת

צילום: יניב פילדסט

מאת: יובל סוסקינד

יצא לכם לפעמים לצאת מפגישה עם טעם חמוץ-מתוק בפה?

כך הרגשתי לאחרונה לאחר שיצאתי משולחן עגול שכלל נציגים של חברות ישראליות המפתחות טכנולוגיות ירוקות לאנרגיה מתחדשת. אנשי תעשיית הרוח והאנרגיה הסולארית, ביומאסה וחיסכון באנרגיה, כולם עם רצון טוב לעשות עסקים בעזרת טכנולוגיות סביבתיות הנותנות מענה לצרות של כלל העולם. איזה פיתוחים, איזה השקעות, באמת להסיר את הכובע.

עד כאן החלק המתוק.

אבל כששומעים מה כל אחד מהם עובר בנפתולי הביורוקרטיה המסורתית שלנו עד שהוא מצליח להרים מתקן הדגמה צנוע, הטעם המתוק הופך מלימונדה ללימון חמוץ במיוחד.
מה שמזכיר לי סיפור עם מוסר השכל צנוע. מעשה ברשע שהגיע יומו ועלה לשמיים לפגוש את גורלו. בשערי גיהנום פגש אותו המלאך הממונה ונתן לו לבחור בין הגיהנום הישראלי לבין הגיהנום הגרמני. בשניהם הוא הסביר, קמים מוקדם בבוקר, שוחים בבריכה של מים רותחים ובתשע בערב חוזרים לישון. "אם כך, מה עדיף לי?" שאל הפושע את המלאך. "תמיד עדיף לך לבחור בגיהינום הישראלי." הסביר לו המלאך. "מסיבה פשוטה, אצל הישראלים, שמונה בבוקר זה לא בדיוק שמונה בבוקר. מים רותחים זה לא בדיוק מים רותחים…"

ממשלת ישראל קבעה יעדים לייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת ובמקביל מנסה לעודד תעשייה של טכנולוגיות ירוקות היכולות להוות ענף ייצוא מבטיח אשר יעסיק כאן אלפי עובדים חדשים במרכז ובפריפריה. אבל בארץ, כמו בארץ, הצהרות לחוד ומעשים לחוד. ולכל יזם יש בטן מלאה משלו על החסמים שהוא נתקל בהם כדי לקדם את פועלו בתחום הקלינטק.

בשעה שהממשלה יודעת באופן כללי לקדם את תעשיית ההייטק, נדרשת עקומת למידה מסוימת ממשרדי הממשלה השונים על מנת להבין את הצרכים הייחודים של הטכנולוגיות הירוקות ולהתאים את מדיניותן. תמיכה בהקמת מתקני חלוץ (פיילוט) הוא אולי הדבר החשוב ביותר שבו יכולה הממשלה לעזור. חשוב להבין שהתחום שלנו עוסק בתשתיות עליהם פועלת התעשייה כולה. לספק חשמל לרשת הארצית זה לא דבר של מה בכך. לא מדובר באפליקציה חדשה לאייפון אותה ניתן להוריד לניסיון בחמש דקות או בטלפון החדש של נוקיה אותו אפשר לקחת לסיבוב לסוף השבוע. אף חברת חשמל לאומית לא קונה טכנולוגיה חדשה לפני שבחנה מתקן הדגמה גדול ומרשים הפועל ללא דופי במשך שנים טובות. כדי לממן מתקן הדגמה שכזה, צריך להשקיע הרבה כסף ונדרש מימון שלא ניתן לקבל מהבנקים, כי הבנקים רוצים לראות איפה בנית עוד מתקנים כאלה בעולם לפני שהם שמים עליך שקל. לצורך קבלת מימון שכזה, יכולה הממשלה לספק ערבויות מדינה, כמו שנעשה בארה"ב על מנת לאפשר לטכנולוגיות חדשות לפרוץ קדימה.

אחרי נושא המימון מגיע נושא כואב לא פחות והוא הקצאת קרקעות למתקני הדגמה. כמות החברות הסולאריות וחברות הרוח שתקועות היום עם פרויקטים בקנה שעדיין לא קיבלו אישורים לקרקע לא מבייש את התור בנתב"ג לקראת החגים. מינהל מקרקעי ישראל, יחד עם משרדי הממשלה השונים, עדיין לא מצאו נוסחה מוצלחת שתאפשר גישה לקרקעות יחד עם מתן עדיפות למיזמים חדשים בתחום הקלינטק ולכן כל הענף עומד תקוע.

יזם קלינטק צריך לרוץ למרחקים ארוכים. מדובר בתעשיות עתירות השקעה ובתהליכי מו"פ ארוכים ומורכבים. רוב הלקוחות הם מוסדות ציבוריים ותאגידי מים וחשמל ולכן הזמן עד סגירת עסקה ארוך יותר מכל מה שהכרתם כשהעברתם מצגות ללקוחות בעמק הסיליקון.
מצד שני, טכנולוגיות ירוקות מעצבות את העתיד של כולנו. כיצד נייצר חשמל, איך נטפל במים ונפחית את זיהום האוויר שאנו נושמים. בנוסף, טכנולוגיות אלו יכולות לייצר מקומות עבודה, לשמור על התחרותיות של ההון האנושי שלנו, ולהעמיד את ישראל על מפת העולם בכל הקשור ליזמות ירוקה.
אסור לנו כמדינה לפספס את ההזדמנות הזאת ויש בכוחנו לעשות זאת – ועוד לצאת עם טעם טוב בפה.

הכותב הינו מנהל התפעול של AORA Solar, אשר הקימה תחנת כוח סולארית בערבה.

המאמר התפרסם בגיליון 02, אוקטובר 2010 של מגזין "תשתיות סביבה ואנרגיה"