עשרות שנים של פיתוח תעשייתי מוגבר הביאו למודעות שמשאבי טבע אינם זמינים לנצח וכדור הארץ אינו יכול לקלוט אין סוף פסולת ומזהמים – דור חדש של תעשייה שאימץ את השיטה "מעריסה לעריסה" מציע שינוי תפישה מן היסוד.

מאת: מרלן-אביבה גרינפטר – אפוק טיימס

עשרות שנים של פיתוח תעשייתי מוגבר הביאו למודעות שמשאבי טבע אינם זמינים לנצח וכדור הארץ אינו יכול לקלוט אין סוף פסולת ומזהמים – דור חדש של תעשייה שאימץ את השיטה "מעריסה לעריסה" מציע שינוי תפישה מן היסוד.

השיטה "מעריסה לעריסה" – ,Cradle to Cradle או בקיצור: C2C, הוצגה לראשונה באירופה על ידי הכימאי פרופסור מייקל בראונגרט ושותפו וויליאם מק-דונו, אדריכל במקצועו, בסוף שנות התשעים. היא נתפשה בתחילה כאוטופיה בלתי ניתנת ליישום. השיטה מדברת על מהפכה בחשיבה והוצגה בספר ששני המלומדים הוציאו לאור בשנת 2002: "מעריסה לעריסה – ליצור מחדש את הדרך בה אנו עושים דברים".

בכנס "סביבה 2020" אמר בראונגרט שהוא מצדיע לארגונים הירוקים שהביאו להגברת המודעות לנושאי הסביבה, אך הוא מציע גם להם ללכת בדרך חדשה: "במקום להזיק כמה שפחות לסביבה, להועיל כמה שיותר. לא עוד למחזר אלא לייצר ולצרוך אחרת".

הכנס שהתקיים בתל אביב לפני מספר שבועות אורגן על ידי משרד עורכי דין פרופ' יובל לוי והחברה לשירותי איכות הסביבה מרמת חובב.

כיום יותר ויותר חברות עסקיות בארה"ב ובאירופה מאמצות את השיטה ואף טוענות שהתהליך החדש הביא בסופו של דבר לצמיחה כלכלית. האם אנחנו בפתחה של תקופה חדשה בתעשייה ולפנינו דור בעל הרגלי צריכה חדשים?

בעת שהותו בארץ נפגש בראונגרט בין היתר עם השר להגנת הסביבה גלעד ארדן. ספרם של בראונגרט ומק-דונו נמצא בשלבי תרגום לעברית ויגיע למדפים בעוד כתשעה חודשים. בראונגרט אמר שהוא מקווה שעד אז כבר ניתן יהיה להוסיף לספר דוגמאות מישראל.

העיקרון שבבסיס השיטה

"בכך שרכשנו מכונית היברידית שמזהמת פחות לא יצאנו ידי חובה", אומרים בראונגרט ומק-דונו. הם מסבירים שעלינו לשנות באופן בסיסי את הדרך בה אנו מתכננים את המוצרים שלנו, את התעשיות שלנו ואת הערים שלנו. "התעשייה והסביבה אינן בהכרח אויבות אחת לשנייה, ועשיית עסקים וצמיחה אינם חייבים להיות מנוגדים לשמירה על הסביבה", אומרים השניים.

כשעלה לבמה בכנס "סביבה 2020" הצהיר בראונגרט: "לא באתי לדבר אתכם על סביבה, באתי לדבר על איכות ועל חדשנות". בהמשך הוא הסביר את שלושת עקרונות השיטה:

• פסולת היא מזון. המונח "פסולת" קיים אצל האדם בלבד, בטבע כל תוצר של תהליך מסוים הוא מזון לתהליך או ליצור חי אחר.

• שימוש בקרני השמש. צמחים ועצים הופכים את השמש לאנרגיה באמצעות תהליך ביולוגי, הפוטוסינתזה. אך השמש יכולה גם לחסוך אנרגיה: השיטה מציעה לסמוך יותר על אור השמש ולהמעיט בשימוש באור מלאכותי בשעות היום.

• להעלות על נס שונות וייחודיות – Celebrate diversity. מק-דונו מסביר שבטבע כל קהילה של צמחים או בעלי חיים מפתחת פתרון ייחודי משלה שמתמזג בהרמוניה עם בית הגידול בו היא מתפתחת. קיימות היא עניין מקומי ופתרון יכול להיות תפור עבור מפעל ייחודי ולאו דווקא לכלל התעשייה הקשורה באותו מוצר.

בראונגרט מתאר עולם אידיאלי בו קיימת הרמוניה מוחלטת בין בני בני אדם לסביבתם. בעולם זה תהליכי ייצור נקיים יפרקו מוצרים למרכיבי חומרי הגלם שלהם, וצרכנים לא יזהמו יותר את הסביבה. הוא מציין שלא רק מפעלים בהולנד אימצו את השיטה והחלו בתהליך יישום מלא שלה, ממשלת הולנד אף היא החליטה ללכת בדרך זו.

בראונגרט מצא קווי דמיון בין ישראל להולנד, מדינות קטנות שהטבע לא היטיב עמן. גם להולנד וגם לישראל אין משאבים טבעיים והתנאים שיצר הטבע הם קשים – הצפת הים בהולנד ויובש בישראל. הוא מאמין שישראל יכולה לאמץ את השיטה שלו ולהיות דוגמה ומופת לעולם בנושא הקיימות כפי שהיא מובילה בנושא הטכנולוגי.

מפעלים מאמצים את השיטה

מספר מפעלים בעולם אימצו את השיטה לפני מספר שנים, ועתה הגיעו לשלב בו הם יכולים להכריז "לא הפסדנו מבחינה כלכלית, אולי אפילו הרווחנו." הנה מספר חברות שהצטרפו ולא מצטערות על כך: DESSO ו-SHAW – יצרניות שטיחים, חברת BASF לכימיקלים וחוטי ניילון, חברת AKZO לייצור צבעים, חברת NIKE יצרנית נעלי ספורט, חברת DOW לייצור חומרי בידוד לבנייה ועוד רבות שלא נוכל למנות כאן מפאת קוצר היריעה.

באותו כנס – "סביבה 2020", עלה לבמה בעקבות בראונגרט מנהל מפעל דסו (DESSO) סטף קרנדיגק. הוא הסביר שמפעלי דסו המייצרים שטיחים במספר ארצות וביניהן הולנד, אימצו את העיקרון של שיטת "מעריסה לעריסה". קרנדיגק מזכיר את אמירתו של בראונגרט: "אתה לא קונה חלון אלא את השימוש בחלון", ומוסיף: "אני לא מוכר שטיח אלא את השימוש בשטיח. בתום השימוש השטיח מוחזר למפעל וכל מרכיב בו מוצא את השימוש שנקבע לו מראש בעת הייצור". קרנדיגק הסביר שהוא לא מסתפק בהפחתת הפסולת, באיסופה ובהבאתה למרכזי המחזור, אלא מדבר על מהפך בתהליך היצור ובשינוי תפישה של ייצור-צריכה מן היסוד כדי להגיע לתהליך בר קיימא. המפעל נמצא עתה בעיצומה של העברת תהליך הייצור לפעולה על פי השיטה, והוא הציג את יתרונותיה. להלן דבריו:

המפעל מתמקד כבר היום במתן פתרון המתאים לשיטה "מעריסה לעריסה" בשלוש נקודות:

• אחראיות חברתית – אנו מעוניינים שלעסק שלנו תהייה השפעה חיובית על אלו שעמם אנו בקשר: הלקוחות שלנו, העובדים שלנו והשכנים שלנו.

• שינוי האקלים – אנו תמיד נגדיר ונפרט את טביעת הרגל של המוצרים שלנו תוך שימוש בטכניקות המתקדמות ביותר. אנחנו בתהליך מתמיד של צמצום ההובלה של המוצרים שלנו ומעבר לשימוש באנרגיות ירוקות יותר.

• קיימות של החומר – נדאג שלמוצרים שלנו תהייה השפעה חיובית ביותר לאורך כל מחזור החיים שלהם. נשתמש בחומרי גלם בני קיימא, בתהליכים יעילים מבחינה אנרגטית, ונפתח מוצרים עם חיים ארוכים הדורשים מעט תחזוקה. אנחנו נמחזר, נקבל ונעשה שימוש מחדש במוצר בסוף השימוש בו.

"אנחנו מתקדמים מעבר למסורת שלנו לכיוון של קיימות", הוסיף קרנדיגק והביא מספרים משכנעים. כיום כמות הפסולת הממוחזרת מהמפעל היא מעל 90 אחוז. מאה אחוז של האריזות ניתנות למחזור. במפעל בהולנד הופחת השימוש באנרגיה ב-23 אחוז מאז שנת 1998, דבר שהביא גם להפחתה בפליטת גזי החממה באותו שיעור.

גם חברת BASF הגרמנית, יצרנית כימיקלים מסוגים רבים, אימצה את השיטה בעיקר בייצור חוטי הניילון 6ix במפעליה ברחבי העולם. חוטי הניילון מיוצרים במקור בתהליך פולימריזציה (יצירת שרשראות כימיות) על בסיס נפט. מאז שנת 1999 החברה משתמשת בחומרים שניתנים למחזור בכל ייצור החוטים שלה, וממחזרת את חוטי הניילון הנפלטים מתהליך הייצור.

טים בלאונט (Tim Blount), מנהל המכירות במפעל בדלטון, ג'ורג'יה שבארה"ב, מגדיר את הפילוסופיה הבסיסית של החברה: "האינטרס הכלכלי והאינטרס הסביבתי חשובים לחברה במידה שווה". כיום, שטיח המוחזר על ידי קונה שסיים להשתמש בו, לחברה שייצרה אותו למשל – חברת שאו (Shaw) מועבר לחברת BASF ושם מפרידים את החוטים לחומרים המקוריים מהם נוצרו. לאחר מכן חומרים אלה עוברים תהליך חדש של פולימריזציה. לדברי החברה לא ניתן להבחין בין החוט שמיוצר בתהליך ראשוני לבין החוט הממוחזר. כך ניתן למחזר אותו חומר ראשוני אין סוף פעמים, פעם אחת בלבד עושים שימוש בנפט ולאחר מכן משתמשים באותו חוט שוב ושוב בתהליך הפולימריזציה החוזר.

חברת נייק – נעל להשאלה?

יצרנית נעלי הספורט נייק מסבירה כיצד היא מייצרת את נעלי הספורט מסדרת "Considered" בהתאם לעקרונות של שיטת "מעריסה לעריסה": הקונים מוזמנים להחזיר את הנעל לחנות עם תום השימוש בה. שלבי הייצור גם הם מותאמים לשיטה:

– העור, חומר שניתן למחזור, מטופל קודם בתהליך על טהרת חומרים צמחיים. שכבות העור מסודרות כך שהן מקטינות את משקל הנעל.

– לא משתמשים במתכות לחזק את החורים להשחלת השרוכים.

– הסוליה עשויה משני חלקים שמתלבשים אחד על השני ללא צורך בחומרי הדבקה מזיקים. החיבור הזה מקל על המחזור של הסוליה.

– אין שימוש ב-PVC.

– משתמשים ככל הניתן בחומרים שנוצרו בקרבת המפעל כדי להמעיט בהובלה.

התוצאה, אומרים בנייק, היא כדלהלן: בתהליך היצור של נעל מסדרת "Considered" יש 63 אחוז פחות פסולת מאשר בייצור נעליים אחרות בחברה, השימוש בחומרים ממיסים (בדרך כלל חומרים כימים מזיקים) ירד ב-80 אחוז, והאנרגיה הנצרכת לשם ייצור הנעל פחותה ב-37 אחוז מזו הנדרשת בייצור נעל רגילה.

לאור כל זאת, אך טבעי הוא לצפות גם ממפעלים בארץ לנקוט בדרכים חדשניות מעין אלו ואחרות. טוב תעשה התעשייה הישראלית לאמץ את גישתו של אלי כהן מנכ"ל מפעל תרמוקיר: "מי שלא יעשה את השינוי לכלכלה ירוקה, לא ישרוד".

לחקות את המחזוריות בטבע

בראונגרט ומק-דונו מסבירים בספרם "מעריסה לעריסה – ליצור מחדש את הדרך בה אנו עושים דברים", שעל האדם ללמוד מהטבע שמתקיים ללא ייצור פסולת ובלי לזהם את הסביבה, קרי: את עצמו. הם מביאים כמשל את העץ שמייצר אלפי ניצנים ההופכים בתורם לפירות שמשמשים למאכל לבני אדם, ציפורים, ובעלי חיים אחרים. כל "מטרתו" של העץ היא שגלעין הפרי ייפול על הקרקע ויתפתח לעץ חדש. אך גם הגלעינים שלא ממלאים יעוד זה אינם מהווים מפגע סביבתי כי הם מתפרקים ומעשירים את הקרקע ובכך תורמים לצמיחה נוספת. בטבע, תהליך חייה של כל צורת חיים תורם לבריאותו של בית הגידול שלה, וה"פסולת" המיוצרת על ידי אלמנט אחד מהווה מזון המקיים אלמנט אחר או מערכת אחרת.