מאת: רקפת תבור – אפוק טיימס

כשבמנוע של הרכב נשרף הדלק כדי להניע את המכונית קדימה, אנרגיה רבה מתבזבזת במגוון צורות. חברת "אינווטק" הישראלית הצליחה לנצל חלק מהאנרגיה המבוזבזת הזו כדי להפיק חשמל, ובכמויות גדולות. כדי להפיק את החשמל הזה, החברה מנצלת טכנולוגיה המוכרת כבר שנים רבות, המבוססת על חומרים המכונים "פיזואלקטריים", חומרים המסוגלים להפיק חשמל כתגובה ללחץ מכני המופעל עליהם. כך למשל, כפי שרובנו מכירים, במציתי המטבח לחץ רגעי על גביש פיזואלקטרי מייצר ניצוץ חשמלי הגורם להדלקת הגז בכיריים.

באופן דומה, אבל בקנה מידה גדול הרבה יותר, מצליחים בחברת אינווטק לנצל את הלחץ הרב שמשאיות מפעילות על הכביש במהלך נסיעתן. הם מצליחים להפיק מקטע כביש שאורכו קילומטר בנתיב תנועה אחד (הנתיב הימני בו על פי רוב נוסעות המשאיות) סדרי גודל של 200 קילווואט מדי שעה, כמות המסוגלת לספק את צריכת החשמל של מאות בתי אב.

כדי לנצל את הלחץ הזה, החברה טומנת באספלט, בעומק של כחמישה סנטימטרים בלבד (שם משקל המשאית עדיין מורגש יחסית) גנרטורים המכילים חומרים פיזואלקטריים, ובשלב זה החשמל המופק מאוחסן במצברים המונחים בצדי הכביש.

טכנולוגיה חדשה לניצול יעיל של עומסי תחבורה

האפשרויות הנפתחות הודות לטכנולוגיה הזו הן רבות – מימושים פשוטים יחסית מנצלים את האנרגיה הנצברת במצברים להפעלת מתקנים הפועלים לצד הכביש כמו פנסי תאורה או מצלמות אכיפה. אפשרות נוספת היא להתחבר לרשת החשמל הארצית ובדומה לתחנות כוח קטנות, למכור את החשמל המופק ישירות לרשת.

אז מה בעצם החידוש של חברת "אינווטק"? הרי החומרים הפיזואלקטריים מוכרים ואף מנוצלים כבר שנים רבות. בניגוד ליישומים אחרים המתבססים על ויברציות של החומרים האלו או על כיפוף שלהם – שאפשרו הפקת הספקים נמוכים יחסית – הטכנולוגיה החדשה מתבססת על לחיצה על החומר הפיזואלקטרי, מה שמאפשר הפקת אנרגיה בסדרי גודל גדולים הרבה יותר.

כפי שמציינית ד"ר לוסי אדרעי-אזולאי, מנהלת הפרויקט בחברת "אינווטק": "ללא תלות במזג האוויר (בדומה לאנרגיה סולרית), ומבלי לצרוך נדל"ן נוסף, מתאפשר להפיק אנרגיה מתחדשת בהספקים גבוהים".