למעלה משנה לאחר שחוק הטיפול הסביבתי במכשירים אלקטרוניים וחשמליים נכנס לתוקף, ניופאן עדיין מסרבת לפנות מכשירים ישנים בחינם, ואף מטעה את הלקוחות בקשר לזכותם לפינוי. כך טוענת בקשה לתביעה ייצוגית שהוגשה בשבוע שעבר לבית המשפט המחוזי בתל אביב
ייצוגית של 15 מיליון שקלים נגד חברת ניופאן: "הפרה את חוק מיחזור הפסולת האלקטרונית"
למעלה משנה לאחר שחוק הטיפול הסביבתי במכשירים אלקטרוניים וחשמליים נכנס לתוקף, ניופאן עדיין מסרבת לפנות מכשירים ישנים בחינם, ואף מטעה את הלקוחות בקשר לזכותם לפינוי. כך על פי תביעה ייצוגית שהוגשה בשבוע שעבר
תביעת ענק ייצוגית נגד חברת ניופאן הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב ביום ג' שעבר (9.6) על ידי עורכי הדין תביעה ייצוגית באמצעות עורכי הדין יחזקאל סיבק, גלי עציון ואריאל אלסנר. על פי התביעה, יבואנית האלקטרוניקה ומוצרי החשמל ניופאן "מפרה באופן גורף את הוראות החוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללו". החוק למיחזור פסולת אלקטרונית נכנס לתוקף לפני יותר משנה ולטענת התביעה, ניופאן סרבה לקבל מכשירי חשמל ישנים ללא עלות מלקוחות שרכשו מכשירים חדשים, "ובכך גורמת נזק סביבתי חמור"
התובעים טוענים, כי לא רק שניופאן אינה מיידעת את לקוחותיה בדבר הוראות החוק כנדרש, אלא שהיא אף מטעה לקוחות המתעניינים בקשר לזכויותיהם. לטענת התובעים, בחנויות הרשת נאמר ללקוחות, המבקשים להחזיר באמצעות החברה מוצרים ישנים ללא תשלום, כי החברה אינה אחראית כלל על פינוי אותם מוצרים.
התביעה מוסיפה כי כתוצאה מכך, מכשירי חשמל ואלקטרוניקה ישנים המכילים חומרים מסוכנים רבים, מוצאים את דרכם לפסולת הרגילה ולאתרי "מחזור" פיראטים. בהעדר טיפול מוסדר בפסולת, החומרים המסוכנים דולפים ומזהמים קשות את הסביבה וגורמים לפגיעה בציבור.
על פי הבקשה לייצוגית, בתאריך ה- 26 ביולי 2012 נחקק החוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות (חוק פינוי פסולת אלקטרונית), שנועד לפתור את הבעיה החמורה של השלכת פסולת אלקטרונית (מכשירי חשמל ואלקטרוניקה, סוללות, כבלים ועוד).
מטרת החקיקה היתה לעודד שימוש חוזר בציוד אלקטרוני, לצמצם את כמות הפסולת האלקטרונית ולהקטין את הנזקים הקשים והזיהום הנגרמים לסביבה כתוצאה מהכמויות העצומות של פסולת אלקטרונית בישראל ההולכות וגדלות.
החוק מחייב גורמים שונים בענף מכשירי האלקטרוניקה והחשמל, מיבואנים ויצרנים ועד מחזיקים לדאוג לפינוי ואיסוף של הפסולת האלקטרונית מהציבור ולהעבירם לתאגידי מחזור שהוקמו במיוחד ליישום החוק. בין היתר מחייב החוק משווקים של מכשירי חשמל ואלקטרוניקה (חנויות מוצרי החשמל, ואתרי רכישה באינטרנט), לאפשר לכל מי שרוכש אצלם ציוד חשמלי ואלקטרוני למסור לו, ללא תשלום במועד המכירה או במועד האספקה, ציוד חשמלי ואלקטרוני דומה לזה שרכש.
על פי הבקשה, החוק, נכנס לתוקף רק בראשון במרץ 2014, כמעט שנתיים לאחר חקיקתו, כדי לאפשר לגורמים השונים במשק להיערך ליישומו. בפועל, טוענים התובעים, גם כעבור למעלה משנה לאחר כניסתו לתוקף, החוק אינו מיושם כנדרש וציבור הלקוחות של ניופאן אינו מודע לזכויותיו וממשיך לשלם עבור פינוי פסולת אלקטרונית, או בלית ברירה להשליכו לרחוב. כך או כך הפסולת האלקטרונית, בניגוד למטרות החוק, מגיעה לאתרי פסולת רגילים, שלא ערוכים לטפל בה, או חמור יותר, לאתרי פסולת פיראטים ו"משחטות ברזל ואלקטרוניקה".
על פי האמור בתביעה, לפי החוק אמורים משווקי מכשירי החשמל והאלקטרוניקה, דוגמת ניופאן ליידע את הציבור באמצעות מודעות בחנויות ואף באתרי המכירה המקוונים בדבר הזכות להחזיר מכשירים ישנים, כנגד מכשירים חדשים שניקנו, חינם אין כסף.
התובעים, טוענים כי בחנות היבואן בראשל"צ, בה רכשו מסך טלוויזיה שטוח, לא היה כל שילוט, כנדרש על פי חוק. יותר מכך, כאשר התברר לתובעים כי החברה מחויבת לפנות את המסך הישן ללא תשלום, הם פנו לחברה ונענו כי החוק לא חל על טלוויזיות (דבר שכמובן אינו נכון) ואם הם מעוניינים להפטר מהמסך הישן, הם יכולים, לבקש מהמובילים, תמורת תשלום. סופו של דבר התובעים אכן נאלצו לשלם 50 שקלים על מנת לפנות את המסך מביתם. בבדיקות נוספות, שביצעו התברר לתובעים כי לא מדובר במקרה בודד, אלא שבפועל ניופאן אינה מיישמת את החוק, כך גם בחנויות נוספות שלה וגם באתר המקוון אין כל שילוט או יידוע בקשר לזכויות הלקוחות על פי החוק.
"חמור עוד יותר", טוענים התובעים, "כי בכל המקרים בהם ניסינו לברר, נמסר לנו מידע מטעה, כאילו לחברה אין כל חובה לאסוף כלל את הציוד הישן ובוודאי שלא בחינם".
"מחדליה של ניופאן חמורים במיוחד", טוענים המבקשים, "בהתחשב בעובדה שלא מדובר רק במשווק מוצרי חשמל ואלקטרוניקה, אלא באחד היבואנים הגדולים והמרכזיים בישראל". ניופאן היא יבואנית מרכזית בשוק האלקטרוניקה, ומוכרת כמיליון מוצרים בשנה בכ-700 מיליון שקלים, ומשמשת כמשווקת בעצמה של המכשירים שהיא מייבאת. "הימנעותה ליישם את החוק גורמת נזק ללקוחותיה, אשר נאלצים לשלם כ"א עשרות ולעיתים מאות שקלים לפינוי מוצרי אלקטרוניקה וחשמל, אשר אמורים להיות מפונים ללא כל תשלום, חינם אין כסף" על פי הבקשה.
"חמור הרבה יותר" טוענים התובעים, "הפרת חוק זו של ניופאן, גורמת לכך כי בניגוד לתכליתו ומטרתו של החוק , הפסולת האלקטרונית, אשר הינה פסולת מזהמת ומסוכנת, אינה נאספת באופן מסודר, אלא מפונה ללא כל השגחה ובפועל באופן פיראטי". כתוצאה מכך, נטען בבקשה, נגרמים נזקים וזיהום חמורים לסביבה והתובעים וכלל הציבור בישראל נחשפים לנזקים חמורים לבריאותם.
להערכת התובעים רק הנזק ללקוחות בשל אי הפינוי ללא תשלום עומד, מאז כניסת החוק לתוקפו בלבד, על למעלה מ- 15,000,000 שקלים.
בהתאם מבקשים התובעים מבית המשפט לאשר את התובענה כייצוגית, לחייב את ניופאן לפצות את ציבור לקוחותיה שניזוק ולהורות לה לפעול בהתאם לחובותיה על פי החוק לטיפול סביבתי בפסולת אלקטרונית.
ניופאן לא השיבה לפנייתנו בנושא, אך מאז הגשת הבקשה לתביעה הדף הראשי באתר שלה עודכן בטקסט הבא הפונה לציבור לקוחותיה: "על פי החוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות התשע״ב-2012, הינכם זכאים למסור לחנות במועד הרכישה של המוצר החדש או במועד אספקתו לביתכם,מוצר דומה למוצר החדש אותו תרכשו בחנות ואשר בכוונתכם להשליך, וזאת ללא כל תשלום או תמורה אחרת. לתשומת ליבכם, על פי החוק, בית העסק רשאי שלא לקבל ציוד שטיפול בו עלול ליצר סיכון בריאותי או בטיחותי. לפרטים נוספים אנא פנו לנציג השירות בחנות בה רכשתם את המוצר".
ש"ניופאן" יבדקו מי היו נציגיהם בדיוני ועדת הכלכלה, שתמכו בקבלת "חוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני", אחיו של "חוק האריזות", ממשפחת "חוק הפיקדון על מיכלי משקה קטנים". מגיע לכם!
אם העלות שלכם לאיסוף מוצרי חשמל ואלקטרוניקה היא 15 מיליון ש"ח לשנה, % 4.3 מהמחזור, עלות חוק האריזות המוטל על הצרכנים בישראל הוא לפחות מיליארד ש"ח לשנה. מעניין כמה ניופאן משלמים לתאגיד האיסוף "ת.מ.י.ר" על איסוף האריזות שהם אחראים להן. מ"תמיר" הם לא יכולים להתחמק, זה לא מר ישראלי, זהו מגה תאגיד מיסודה של התאחדות התעשיינים בישראל.
הייתם (נציגיכם, יחד עם עוד עשרות נציגים של יצרנים ויבואנים) חסידים שוטים של השר גלעד ארדן, שרדה בוועדת הכלכלה ואמר על עלות חוק האריזות: "… העלות העודפת, הנוספת, תהיה בסדר גודל של אגורה שתיים על כל אריזה. ההנחה ההגיונית יותר שהם (היצרנים והיבואנים) יספגו את זה ולא ייקרו את המוצרים.". באנלוגיה: לפנות סוללה (בטריה), טלוויזיה או מקרר עולה בממוצע שתי אגורות. לא אמשיך בבדיחות עצובות על "ממוצעים". את דבריו המלומדים של השר ארדן אפשר לראות בכתבה שלי: המופע של השר ארדן (כשתי דקות) – http://www.youtube.com/watch?v=WRFdWMrUKJs ובכתבה נוספת: דקה וחצי על חוק האריזות – http://www.youtube.com/watch?v=-qwO4I-bTWc
ה- DNA של כל חוקי המיחזור זהה לחלוטין, כולם נהגו על ידי הכנסייה האקולוגית, ש"אדם טבע ודין" הכתירו את ח"כ ארדן לקרדינל שלהם. השר ארדן אמר על חוק הפיקדון שהוא "חוק אידיוטי", ב"מופע" הנ"ל.
מוצרי חשמל ואלקטרוניקה שסיימו תפקידם, פעמים רבות לפני מותם, אינם אשפה. זהו מקור נכבד של מוצרים ומכרה פתוח של חומרי גלם שכבר זיקקו אותם. לפני חוקי המיחזור הרשויות המקומיות אספו את האריזות ואת גוויות מוצרי החשמל, אך מסיבות שבושה לבטא אותן בכתב הן נשלחו להטמנה במקום שימכרו אותם לשימוש חוזר ולמיחזור. האבסורד: לא רק שלא מכרו אותם, אלא עוד שילמו 100 ש"ח לכל טון מוטמן!
הכתבות הנ"ל הן רק המתאבן למגזין המיחזור 2011 (29 דקות) , https://www.youtube.com/watch?v=eYeKG_fov94&list=UUvEoGPnmceF5bN9EM_p7J6w
ולמי שבאמת נושא הסביבה חשוב לו, והוא לא שבוי של הכנסייה האקולוגית, שיקדיש זמן לעיין בהצעת חוק שלי: הסדרת הטיפול בפסולת ביתית
http://www.hukim.co.il/law/770
יאיר שפי [email protected]