גיורא גלילי, יזם בתחום הסולארי וקיבוצניק מנען מציע מבנה חברתי-כלכלי חדש, באמצעותו יצליח קיבוצו כמו גם קיבוצים אחרים להשתלב בכלכלת המאה ה-21, תוך שמירה על ייחודיות ומובילות חברתית בישראל.

דעה: ה"קמשב" – דרכו של הקיבוץ להשתלב בכלכלת המאה ה-21

מאת: גיורא גלילי*

תהליכי הפרטה עמוקה שעוברת מרביתה של התנועה הקיבוצית נחשפים בהדרגה לרוב הציבור הזועק בימים אלו בישראל.

"אוי כינרת שלי היית או חלמתי חלום"… "הקיבוץ" – סדרת הטלוויזיה של מודי בראון מכה גלים בתודעת חברי התנועה הקיבוצית פנימה. שבבים מהדרמה אצלנו זולגים גם לסביבה החיצונית.

קרביים מדממות נחשפות לנו ולציבור "מתמרדי הביניים". אופנת מחאות ציבוריות המוניות , מבית תחריר, מופנית בישראל אל עוולות "הקפיטליזם המתקדם", המושתת על גזל חוקי ויעיל של "מעמד הביניים" לטובת אילי הון "מצליחנים". כמה עבר אהוד – "פותח המנעולים" ממשמר השרון ליד נתניה עד "מגדלי אקירוב" וזאת כמשל עלינו.

החיים בקיבוץ וגם מה שנשאר ממנו מעניקים הרבה טוב ליושביו. השינויים שבחרנו לממש בעשור אחרון נעשו מבחירה וע"י רוב הציבור. בחירת השינוי בדרך כלל נבעה מתחושת המיאוס שהתפתחה אצלנו, מקירבה מיותרת ודיכוי עד גובה הדשא של יוזמות ומחשבה פרטית לטובת "מחשבת כלל מוכוונת ממסד".

כבר לפני שני עשורים ויותר מאז השתתפתי בדיוני קבוצות מרדניות שפעלו מתחת למסך, במגמה להניע שינויים בהתנהגות החברים כ"קומונרים צייתנים". תפיסות עולם והתנהגות של רבים מדי בקיבוצים הביאו לקריסת כלכלת הקיבוצים והתנעת חיפוש דרך אחרת לפעולת "קולקטיב שיתופי", שנע גם בימים אילו, 20 שנה אחרי, אל עבר משימה שאיננה עוד.

משבר הקיבוצים הראשון והשני התחולל מטעויות ניהוליות טקטיות באופיים. מקורם המהותי יותר נבע מאבדן מובילות ערכית רעיונית של התנועה הקיבוצית, רלוונטית למדינת ישראל הצומחת. בעקבות אבדן הרעיון ובמהירות גבוהה יחסית, אבדה רלוונטיות והגמוניה פוליטית ערכית של התנועה הקיבוצית בתהליך בניית הארץ ועיצוב דמותה. הפסקנו לשמש כמופת לחדשנות והצלחה בקיום חיי הוגנות חברתית. ערכים שהתפתחו בקיבוצים, מ"עם עבדים מזי רעב" מגויס משימה, לבורגני הבריכות "מליצת בגין". מבטאים תהליך השתנות דרמטי של "100 שנות מהפכת הקיבוצים". אנחנו השתנינו מאוד: ציפיות חברים כמו גם תפיסת סובבינו, האוהדים מבחוץ של "הקיבוצניקים". בעיית בחירת מבנה חברתי כלכלי אידיאלי או מיטבי עדיין איתנו.

מאפייני הקיבוץ יכולים להיות תשתית מעולה לצמיחת חממת חדשנות ומובילות. בידינו הפקידה המדינה (בעירבון כנראה מוגבל) נכסי קרקע והון אנושי. נכסים שיש עדיין לרבים מן הקיבוצים, יוצרים ההזדמנות להפוך יתרונות שלנו, כמו יכולת התארגנות עסקית ו"תרבות ביחד", ערכים שנזנחנו ב30 שנים אחרונות, להשגת מובילות חדשה, חברתית עסקית רלוונטית למדינת ישראל.

באחת הפגישות האחרונות שלנו ב"צוות נען אנרגיות מתחדשות" טענתי בפני חברי כי קיים סיכוי קטן שנצליח לשנות את שיטת השלטון בקיבוץ בהחלטות ממסד או אספת החברים. השינוי בסיכוי גבוה יותר יוכל להתממש מדוגמה אישית, גיבוש וניסוי של מודלים סוציו כלכליים חדשים – "מעבדה עסקית". בה מפותח בהדרגה מודל שלטוני המצליח במימוש מיזמים רב תחומיים. חיבור של הזדמנויות עסקיות לשאיפות הגשמה עצמית.

השינוי הדיפרנציאלי (הפרטת השכר), לא מצליח לייצר פתרון מבטיח. שנוי דרמטי שאימצנו, חלקי ואיננו נותן מענה לשיוך ומוטיבציית חברים להצליח ביחד. "מודל הרשת" שאומץ ע"י רוב הקיבוצים יצר/יוצר מציאות קשה – הנתפסת ע"י מספר חברים כ"מפלצת השינוי שקמה על יוזמיה". תוצאת השינוי הדיפרנציאלי, פערי שכר עם חוסר מקצועיות ומכוונות עסקית של "הנהלות התאגיד" לבניית ארגון כלכלי שיתופי עוצמתי.

אצלנו ההפרטה מובילה להתכנסות הפרטיים, בעיקר דור הצעירים (30 -50) ויש מהם הרבה אצלנו, לפיתוח התא המשפחתי. תהליך שמוביל בשיטתיות לאובדן אמונה ותקווה ביכולתנו להתלכד ל"משימות הכלל" ולהגיע להישגים לאומיים ע"י שיתוף פעולה של החברים לטובת רוב החותר להגשמת מטרות משותפות.

פערי השכר בקיבוצים מובילים להשחתת מידות בעיקר של "נבחרי ציבור ומקורבי צלחת". דוגמת "פיצויי ריכמן" בתנובה מהוות המחשה מאימת להשחת מידות מלמעלה. אובדן ערכי הוגנות בין חברים, מהווה פגיעה קשה בדבק הלכידות החברתית – התנאי לבניית דרך משותפת כתשתית הכרחית ליצירת "עושר של כלל" לטובת הפרט. הקופה הציבורית המתדלדלת המנוף היום לחיזוק חזקים והחלשת שיטתית ומתמשכת של "החלשים". ( "החולשה" אצלנו נמדדת ביחס ישר ל"מרחק מהצלחת").

פעם, היו זמנים.. יזמי הקיבוץ עמדו בראשו והיו מושא להערצה, לפחות כך חשבנו. היום "שלטון ועדות התרבות", המעסיק הגדול בקיבוץ אחרי הרס "הכלכלה הפנימית". המימוש מבוצע בפועל ע"י הסטת "תקציבי פיתוח" (פחת עסקי) לנהנתנות ממסדית, המצליח לקיים "תיאטרון שלטוני ". כמה חבל, הון שנצבר ע"י המייסדים (גם אנחנו עזרנו קצת בצעירותינו), ותמיכת המדינה למעצביה, עם עמל של הרבה שנות יזע וכמעט רעב במשך שני דורות, מנוצל היום לרמת חיים וירטואלית, שאיננה נשענת על מקורות רווח עצמיים.

השינוי חייב להגיע מהפכני או הדרגתי. כדאי לנו לפתח רעיונות חדשים למימוש יתרונות עסקיים שיש לנו ליצירת כלכלה חדשה לתושבי נען, על חשבון הכלכלה שאובדת לנו בימים אילו, לטובת הגורם החיצוני. חברים שבחרנו לממסד, מוכיחים חוסר מקצועיות מידי יום, והם תוצר ישיר של "השינוי הדיפרנציאלי".

חברים שלנו במו ידיהם העבירו ל"זרים" את השליטה על מקום הפרנסה העיקרי שלנו שאבד לנו לצמיתות – אסטרטגיה שמקורה קוצר מחשבה ואופק תכנוני מוגבל, ומאימוץ "אסטרטגיית הדיפרנציאליים" הדוגלת בהפיכת הישוב לשכונה עירונית חסרת יתרון ויחוד.

מודל השלטון הקלאסי של הקיבוץ בו מתקיים ערבוב רשויות יגיע לסיומו עם קריסתו וודאית של "שלטון ועדות התרבות". שינוי צורת השלטון אצלנו יגיע ככול הנראה לסיומו עת יגמרו הרזרבות ש"בקופה התאגיד".

ואקום לא יישאר, עלינו להכין תשובה איכותית – צורת שלטון חדשה חלופית, כדי שלא נפסיד את הרכבת לטובת "מלאימי הרשויות" שהתחילו כבר בתנועה, אפשר לעצור מגמה אם נוכיח רלוונטיות שלנו מחדש לעתיד מדינת ישראל, בשילוב עם "אוהלי רוטשילד".

ליצירת מפנה או להשלמת השינוי הדיפרנציאלי , "תעשיינים חברי הקיבוץ", אלו שיכולים ליזום פיתוח וקליטת תעשיות חדשות כדאי שיקבלו, או נכון יותר ייקחו את המושכות ויובילו לשינוי השלטון בקיבוץ. המפתח טמון בהפרדת המגזר העסקי מהמגזר הצרכני, להלן "ועדת תרבות". הצעה פורצת דרך – מימוש הכלאת יתרונות שלטון קיבוץ ומושב ויסוד מבנה חברתי חדש – "קמשב".

לבניית עסקים חדשים שלאחר "מהפכת הידע", כדאי לפעול במבנים שטוחים ויעילים ועם בקרה עסקית תקנית וצמודה. יכולות ש"אספת החברים" ו"מזכירות ועדות תרבות" אינם מסוגלים או רוצים לספק. יזמים עסקיים חייבים לקחת סיכונים, מבלי לערער את הביטחון האישי כלכלי של חברי הקיבוץ. להקמת מיזמים גדולים נדרש הון רב. הקיבוץ מקופתו הציבורית לא יוכל וככול הנראה לא יסכים להקצות. אצלנו מדובר במציאות המתממשת במהלך יותר מ-30 שנה ולכן הפסדנו את המפעל שלנו.

"תעשייני חדשנות" חייבים לפעול מכוח מימוש ידע מתקדם והבנת רזי הפיתוח עסקי היזמי, כמו זה המקובל ב"מיזמי הזנק" כבר יותר משני עשורים בישראל ובעולם כולו. לביסוס "כלכלת קמשב", חוכמה טכנולוגית, כדאי שתתחבר לתבונה עסקית שיווקית ועם נכסי קרקע מוחשיים. להתפתחות יזם עסקי נדרשת הכשרה אקדמאית גבוהה לצד ניסיון מעשי רב שנים, "אינטואיציה עסקית" מחודדת ומאומנת וגם לא מעט מזל. את זה אנחנו יכולים לספק.

רבים מהיזמיות העסקיות לא מצליחות. כדאי ל"תאגיד עסקי שיתופי בע"מ" לספק ביטחונות, גם לנחשלים ביזמיות. מ"יעדי קמשב" (או שם אחר), לעודד העזת רבים לפיתוח מיזמים פרטיים מצליחים וצמודי קרקע בישוב. מספיק שמעשר יצא אחד בישוב .

מדינת ישראל מאילוצים חיצוניים, מפנה היום הזדמנות מצוינת ובלתי חוזרת להתיישבות העובדת/אובדת. התעשייה הסולרית בהיקפים גדולים קום תקום ומאילוצים גלובליים. למימושה יידרשו שטחי קרקע גדולים ובמרכז הארץ. "עלויות ההולכת החשמל" יכתיבו הקמת חוות סולריות גדולות גם בצמידות לישובים עירוניים גדולים ולנו יש עדיין חזקה על שטחים אילו. אנחנו כך אני מקווה, יודעים לקרוא את המפה.

הסיבוב הבא כדאי שיתבסס על עסקים חכמים, רב תחומיים וחוצי גבולות ישובים. עסקים מתאימים לניהול של אנשים פשוטים וצמודי קרקע, כאילו אנחנו. כדאי לנו להתבסס על משכילים, תושבי נען וסביבתה וקצת פחות על שכירי ניהול חיצוניים "מקצועניים" (לא בעלים). בדרך כלל "חוצני הניהול" הם תופעה חולפת יקרה לתעשייה. בסופו בפועל מכוונים "החיצוניים", גם את התעשייה הקיבוצית אל מחוץ לגבולות ישראל, מטעמי גמול ואופציות (פיתוח פערי שכר). כדאי לנו להשקיע יותר בפיתוח והכשרה של הון אנושי פנימי מקומי, צמוד קרקע ולשנות פעילות ממושכות.

"דונם ועוד דונם" עיקרון חשוב שטבע ישראל גלילי ז"ל, אותו כדאי שאנו הבנים או הנכדים נחזור ונגשים בתהליך חידוש ההגמוניה הקיבוצית לבניית מובילות והוגנות חברתית בישראל. חשוב להתאים את התעשייה לאנשים ולא את האנשים לתעשייה. זה בידנו ונקווה שיהיה בהצלחה לרובינו.

* הכותב הוא יזם, בן קיבוץ נען (מנכ"ל סטפי פיתוח בע"מ).