תמצית הממצאים

• התחזית השלטת בתחום היא אופטימיות
• רובם של הנשאלים הביעו ביטחון כי ב-15 השנים הקרובות תהפוך אנרגיית הרוח לגורם משמעותי בסל האנרגיה. – לביטחון זה שותפים גם רובם של הרגולטורים
• האתגר העיקרי הוא הורדת עלויות לרמה בה תוכל אנרגית הרוח הימית להתחרות במקורות האנרגיה האחרים ללא סובסידיות משמעותיות
• תמחור הסיכון על ידי המוסדות הפיננסיים ירד משמעותית – המשמעות היא עליה ביכולת לגיוס מימון
• הסיכון העיקרי אותו רואים המפתחים הוא שרשרת האספקה

ההבטחה

ב-2009 יכולת האספקה העולמית של חוות הרוח הימיות עמדה על 2.9 ג'יגהוואט. התחזית של IEA ל-2035 היא שיכולת האספקה בעולם תגיע למינימום של -GW115 ועשויה אף להגיע עד בין 180 ל-GW340 אם הרגולטורים יאמצו מדיניות מתאימה. לאיחוד האירופי יש תוכנית להגיע ל-150 GW עד 2030 ולארה"ב יש תוכנית להגיע ל-GW54 עד 2030.

הביצועים

• פוטנציאל ניצול הרוח בים גבוה משמעותית מאשר ביבשה
• היתרון הזה נפגע עקב האתגרים הטכנולוגיים. שיעורי התקלות בים גבוהים יותר ועלות תיקונן גבוהה משמעותית.
• חברות בתחום נמצאות בשלב העולה של עקומת הלמידה ובוחנות את הניסיון הימי בראיית הניסיון היבשתי ומפנימות את ההבדלים

העלויות

• העלויות הכבדות הן החסם העיקרי בפני הפריצה של התחום.
• תחנות רוח ימיות דורשות עלויות תשתית כבדות לביסוס הטורבינות, איזונן וחיבורן לרשת.
• עלות כבדה נוספת היא המימון מכיוון שכל עד הסיכון בפרויקטים ימיים מתומחר גבוה, הריביות הנגזרות גבוהות ומקטינות כדאיות כלכלית.

הפחתת עלויות

• הפחתת עלויות היא המפתח להפיכת חוות רוח ימיות לכדאיות מבחינה כלכלית. התחזית היא כי ירידת העלות תגיע מ:
• יתרון לגודל – הקמת חוות רוח ענקיות תביא לפריסת העלויות על פני MW רבים.
• פיתוח של טורבינות גדולות יותר ויותר
• פיתוחים טכנולוגיים שיגבירו נצילות
• פיתוחים הנדסיים שיקטינו עלות של התשתית הימית

שרשרת האספקה

המורכבות הטכנית וההנדסית של הקמת חוות רוח ימיות מקשות על יכולת לאתר turn key contractors ולכן חברות נאלצות להשתמש במספר קבלנים שונים להקמת חוות רוח ימית. עובדה זו המקשה על ההקמה, מאריכה את משך ההקמה ומגבירה עלויות.

הגישה לרשת ההולכה

• הגישה לרשת ההולכה היא אחת מנקודות המפתח להצלחת הפרויקטים.
• מדינות שונות נוקטות גישות שונות לגבי מי הגוף האחראי לחיבורן של חוות הרוח עד לרשת ההולכה. למשל בגרמניה מפעיל הרשת אחראי לחיבור ואילו באנגליה, מפעילי התחנות אחראים לחיבור.
• דרושה רגולציה ברורה והגיונית בנושא זה.

המימון הזמין להשקעות בתחום

• לפי תחזיות ה-IEA סכום מינימום של 260 מיליארד דולר נדרש גלובלית לתחום לשנים 2010- 2035.
• סכום זה עשוי לעלות לתחום של 400 עד 640 מילארד דולר אם ממשלות ינקטו מדיניות שיעודדו הקמת חוות רוח ימיות.
• לפי נתונים מהתעשיה באירופה ישנו חסר של 100 מיליון דולר למימון התחום לתקופה של עד 2020.

וודאות רגולטורית

מכיוון שהקמת חוות רוח ימיות היא השקעה עצומה שמוחזרת למשקיע על פני שנים רבות הרי שאולי יותר מכל תחום אחר של אנרגיה מתחדשת, אין לתחום סיכוי לצמוח אם לא תהיה ודאות רגולטורית.

חוות רוח ימיות בישראל?

• בשנת 2002 נעשה מחקר מקיף בתחום על ידי מוסד שמואל נאמן שהגיע למסקנה כי אין כדאיות כלכלית לחוות רוח ימיות בישראל.
• ישנן לא מעט חברות הזנק ישראליות שמפתחות תהליכים להוזלת עלויות ושיפור נצילות בטורבינות רוח וייתכן שהם יתרמו אף להתפתחות תעשייה זו
• כדאי לבחון אפשרות של הקמת טורבינות רוח בצמוד למתקני הפקת או הולכת גז מכיוון שכך ניתן לחסוך הקמת תשתית ימית ותשתית הולכה ימית