מפגעים הנגרמים מסכר "שלושת הערוצים"* בסין, הסכר הגדול ביותר בעולם שנבנה על נהר היאנג-צה, לא מרפים גם אחרי תחילת הפעלתו. החודש, בעקבות גשמים עזים שפקדו את דרום מערב סין, הגיעה זרימת המים בסכר להיקף של 70,000 מ"ק לשנייה. בשנת 1998, עוד בטרם נבנה הסכר, גשמי הקיץ הציפו את גדות הנהר וגרמו למותם של 4,150 בני אדם. השנה ההצפה היא ב-20,000 מ"ק יותר מאשר באסון של שנת 1998.

הנזק הסביבתי של הסכר הסיני הגדול ביותר בעולם

סכר שלושת הערוצים – צילום: SXC

מאת: מרלן-אביבה גרינפטר

מפגעים הנגרמים מסכר "שלושת הערוצים"* בסין, הסכר הגדול ביותר בעולם שנבנה על נהר היאנג-צה, לא מרפים גם אחרי תחילת הפעלתו. החודש, בעקבות גשמים עזים שפקדו את דרום מערב סין, הגיעה זרימת המים בסכר להיקף של 70,000 מ"ק לשנייה. בשנת 1998, עוד בטרם נבנה הסכר, גשמי הקיץ הציפו את גדות הנהר וגרמו למותם של 4,150 בני אדם. השנה ההצפה היא ב-20,000 מ"ק יותר מאשר באסון של שנת 1998.

סוכנות הידיעות הסינית הצהירה שהסכר לא רק שלא החריף את מצב ההצפות אלא שבאמצעותו ניתן לשלוט על הזרימה ולמתן אותה. אך דיווחים מתוך סין מעידים שבעקבות גשמי הזעף, הרשויות באזור הסכר נערכו מבעוד מועד ופינו אוכלוסיה מערים ומכפרים היושבים על גדות נהר היאנג-צה. אלפי שקי חול נערמו על גדות הנהר בקרבת הסכר כדי לנסות להמעיט את היקף ההצפה. אלפי אנשים נראו צועדים בבוץ כדי לברוח ממקום מגוריהם המועדים להצפה כשאינם יודעים מתי יוכלו לשוב לבתיהם. השנה גרמו ההצפות לאורך נהר היאנג-צה – לא רק באזור הסכר –להרס של כ-645,000 בתים.

פגיעת חמורה במאזן האקולוגי

למרות בניית הסכר, שלושת הערוצים הם עדיין בין האתרים היפים לגדות נהר היאנג-צה ואף בסין כולה, אך המשטר החדש של זרימת המים גורם לשינויים אקולוגיים שחלקם מורגשים כבר היום, וקשה לשער מה תהייה ההשפעה לטווח הארוך.

הרעיון של בניית סכר על נהר היאנג-צה באזור שלושת הערוצים עלה לראשונה בתחילת המאה העשרים. בשנת 1958 נעשה ניסיון לבנות סכר מבטון, אך עם תחילת בנייתו נוצרו בו סדקים, והפרויקט ננטש עד שהרעיון הועלה שוב בשנות השמונים. הסכר החדש נבנה בערוץ שילינג של הנהר והפך בעצמו לאטרקציה תיירותית, אך גרם לפגיעה בבתי גידול ובמגוון הביולוגי באזור.

אתר חדשות רשמי של סין מדווח שאיכות המים ביובלים של נהר היאנג-צה התדרדרה אחרי שהמאגר של הסכר החל באגירת מים. השפכים המגיעים לנהר היום לא עוברים טיהור .ייקח מספר שנים עד אשר ייבנו מכוני טיהור, ועד אז איכות המים תלך ותדרדר.

בדו"ח של פיטר גליק באתר האמריקאי "עולם המים" (Peter Gleik) מצוין היבט נוסף של פגיעה בסביבה: בשל משטר הזרימה השונה נגרמת פגיעה בבתי הגידול בנהר עקב שינוי בטמפרטורה ושינוי בהרכב הכימי של המים. הנזק נגרם למגוון הדגים וכתוצאה מכך גם לדייגים שזו פרנסתם. לפני בניית הסכר חיו במי נהר היאנג-צה כ-360 מינים שונים של דגי מים מתוקים, כשלושים ושישה אחוז מכל סוגי הדגים החיים במים מתוקים בסין. הם שרדו לאורך השנים את הזיהום של המים שהתגבר עם הרחבת התעשייה באזור. גליק מדווח ששינוי משטר הזרימה גרם להפחתת כמות חומרי הסחף המובלים במורד הנהר מהסכר ומגיעים עד לשפך הנהר. על פי הדו"ח, מיעוט בחומרי סחף יכול לגרום לשינוי מבנה המפרץ ולהפחתת הדגה בים בקרבתו.

רבים מבין כ-3500 העגורים הסיביריים שצבעם לבן צחור נהגו לחרוף בביצה בקרבת נהר היאנג-צה. בעת בניית הסכר הוצפה הביצה, ולכן אינה משמשת יותר כתחנת מנוחה למין מתמעט זה. בניית הסכר אינה הגורם היחיד להכחדתו של הדולפין המכונה באיג'י המיוחד לנהר היאנג-צה , אך אין ספק שהוא אחד הגורמים לפגיעה החמורה במספר הדולפינים בנהר.

פגיעה באוכלוסיה באזור הסכר

נציגי הממשל בסין מדווחים כי בעקבות בניית הסכר הצליחו להתגבר על בעיות של הצפות. אולם אפילו על פי סוכנות הידיעות הממשלתית שינהוא (Xinhua) הסטטיסטיקות של ממשל מחוז שונקינג Chongqing), הממוקמת במעלה הנהר לפני הסכר, מראות תמונה שונה. הן מראות שעליית מפלס המים בסכר בספטמבר 2008 מ-145 מטר לגובה של 175 מטר הנדרשת לשם תפעול הסכר גרמה ל-166 אירועים גיאולוגיים. האירועים היו בעיקר מפולות והצפת בוץ והם חייבו באותה עת לפנות 25,000 בני אדם ממקום מגוריהם.

טים קולארד (Tim Collard) לשעבר דיפלומט בריטי בסין כתב ביוני השנה בבלוג של עיתון הטלגרף הבריטי מאמר על הסכר בו הוא מציין: "לפני שלוש שנים היו דיווחים בתקשורת הסינית על מפולות, התדרדרות אקולוגית והצטברות אצות בסביבת הסכר". התפרצות האצות קורה בעיקר במקומות בהם המים אינם זורמים יותר בעקבות בניית הסכר. קולארד מציין שהמידע לא דלף אל מחוץ לסין בגלל 'חומת האש הגדולה' המופעלת על האינטרנט מסין ואליה. על פי קולארד ומקורות נוספים, גיאולוגים איתרו כ-10,000 אתרים בעלי סיכון פוטנציאלי המיוחס לבניית הסכר ולתפעולו. לדבריו בששת החודשים האחרונים חלו רעידות אדמה חלשות, ובאזורים שבין מחוז שונקינג הבחינו בהתמוטטות של כבישים, ונוצרו סדקים בקירות של בתי ספר ובתי מגורים ביישובים שנבנו לא מכבר. אומנם אין אפשרות להוכיח שבניית הסכר היא הגורם לאירועים אך גיאולוגים מאמינים שקיים קשר בין השניים.

לדברי סוכנות הידיעות "רויטר'ס", מאז עלתה לשלטון המפלגה הקומוניסטית הסינית בשנת 1949, פונו כ-12 מיליון איש כדי לבנות 86,000 סכרים. אך הנדידה הגדולה ביותר הייתה זו שקרתה בעקבות בנייתו של סכר "שלושת הערוצים". קרוב למיליון וחצי איש פונו ממקום מגוריהם בכ-115 יישובים כדי לבנות את הסכר, וצפוי כי יפונו 300,000 נוספים בהמשך הבנייה.

לא רק בני אדם הועברו למקום אחר, קולארד מספר בכתבתו שכ-8,000 אתרים היסטוריים הוצפו לנצח כשמאגר הסכר החל להתמלא במים. בין האתרים שכוסו על ידי המים:

• הנתיב העתיק (Gu Zhandao) – נתיב שעולה מן המים ושימש לפריקת אניות שעגנו במקום, עשוי מחורים בהם הכניס הסבל את הרגל כדי להתקדם למעלה.

• מדרגות מנג ליאנג – Meng Liang –בורות במצוק ההר בגודל מטר מעוקב כל אחד במרחק מטר אחד מהשני, המסודרים בצורה של האות Z. האגדה מספרת שהחייל מנג ליאנג האמין שגנרל מפורסם היה קבור שם וניסה להוציא את עצמותיו כדי להביאו לקבורה בכפר מולדתו, אך לא הצליח בכך.

• הכותל הגירי – אוסף של סלעים טבעיים בצבע לבן עליהם נחרטו כתובות רבות בשפה הסינית.

שלושת האתרים האלה ואלפי אחרים הוצפו, כאמור, מאז בניית הסכר.

סכר עצום ממדים

מבחינה הנדסית הסכר הוא אכן עצום ממדים. קיר הסכר הבנוי מבטון הוא באורך 2,309 מטר ובגובה 185 מטר, ורוחבו בבסיס הוא 115 מטר ובחלקו העליון 40 מטר. יותר מ-100 מיליון מ"ק של אדמה מקומית נחפרו והועברו מהמקום. לצורך בניית הסכר השתמשו בכ-460,000 טונות ברזל וכ-30 מיליון מ"ק בטון.

מאגר המים של הסכר משתרע לאורך של 660 ק"מ ברוחב של מעט יותר מק"מ, שטחו קילומטר מרובע אחד. הנפח הממוצע של המים במאגר הוא כ-40 מיליון קילומטרים מעוקבים.

הפרויקט במלוא תפוקתו אמור להסתיים בשנת 2011. כיום פועלות 26 מבין 32 הטורבינות המתוכננות וכל אחת מפיקה 700 אלף קילו-ואט. הנהר הפך לנתיב שיט, וספינות של עד 10,000 טון יכולות לנוע בו. לדברי ממשלת סין הפרויקט עלה כ-20 מיליארד דולר, יש הטוענים שהעלות האמיתית גבוהה הרבה יותר.

מחלוקת הסכר בין הודו לפקיסטן

נושא המים הוא מקור למתחים בין מדינות השואפות לצמיחה כלכלית. באפריקה מספר מדינות נאבקות על הזכות למי נהר הנילוס. באזורנו היו בעבר לא מעט מתחים בנושא הטייה של מקורות מים. והנה כשהיה נדמה שהיחסים בין הודו לפקיסטן הגיעו ליציבות, נוצרה מחלוקת חדשה בנושא המים. מי הקרחונים של הרי ההימלאיה, המשמשים להשקיית שדות איכרי פקיסטן בנהר האינדוס, בסכנה. הודו החלה בבניית סכר קישנגאנגה (Kishenganga) להפקת 330 מגה-ואט חשמל בקשמיר, בחלק העליון של הנהר האינדוס, כדי לספק לא רק את הצמיחה הכלכלית שלה אלא גם חשמל לתושביה. כיום 40 אחוז מתושבי הודו אינם מחוברים לרשת החשמל. בשנת 1960 הגיעו הודו ופקיסטן להסכם על חלוקת מי נהר האינדוס. אף כי בניית הסכר היא על פי ההסכמים בין שתי המדינות, קיים מאבק על אופן בנייתו. בפקיסטן חוששים שלהודו תהייה היכולת לקבוע את זרימת המים מהסכר והלאה במורד הנהר.

ארגון סביבה בקשמיר בשם KEWA מזהיר שבניית הסכר תביא לפגיעה חמורה בסביבה, להרס בתי גידול נדירים באזור שעד עתה לא הופר. לדברי נציגי הארגון כדי לבנות את הסכר יהיה צורך להזיז יישוב של 25,000 תושבים משבט דר-שין, שהם בעלי תרבות ייחודית שלא נחקרה עדיין.

בינתיים הסכימו הצדדים לשבת סביב שולחן המשא ומתן.

• למרות שמו של הסכר, שלושת הערוצים נמצאים בשלושה אתרים שונים לאורך 193 ק"מ של נהר היאנג-צה. שמות הערוצים (או הנקיקים) הם "קוטנג" Qutang, וו Wu, ושילינג Xiling.

אתר אפוק טיימס