פאנל השקעות העשור הקרוב בתחום האנרגיה המתחדשת – התחזיות לעשור הקרוב

בעשור הקרוב נראה התפחויות טכנולוגיות ברשת ובייצור אנרגיה, תהיה תנופה והחסמים יוסרו והייצור של אנרגיה נקייה עם ליווי של אגירה, נראה תחומים של תחבורה ואחרים נכנסים לתחום האנרגיה. 

מנחה: ארנון מעוז, מנכ"ל תשתיות
דני דנן מנכ"ל גרינטופס נטו
מוטי אבני, יושב ראש קבוצת גרינטופס
יקי נויימן, מנכ"ל קבוצת דוראל משאבי אנרגיה מתחדשת.
מר תומר צוקר, סמנכ״ל פיתוח עסקיedf אנרגיות מתחדשות ישראל

תומר צוקר, סמנכ״ל פיתוח עסקי EDF אנרגיות מתחדשות ישראל

תומר צוקר דיבר על המגמות הצפויות בעשור הקרוב. צוקר סקר את העשור האחרון שעבר על EDF וציין את הפיתוח שנעשה בתחום הסולארי, הכוונת של החברה להיכנס לתחום של אנרגיית רוח. לדבריו, במבט קדימה, רואים שנדרשת עוד עשייה רבה ל-EDF בתור חברה ולישראל בתור מדינה. על מנת לעמוד ביעדים השאפתניים שהוצבו, לצד פיתוח של פרוייקטים בתחום הרוח שצריך לפתח, שם פוטנציאל מוגבל – למרות שצוקר הביע אופטימיות לגבי תחום אנרגיית הרוח, אבל זהו שוק מאוד ממוקד מבחינת אזורים ותהליכי הפיתוח לא מתקדמים וצריך לעזור ליזמים ברמה הרגולטורית.

צוקר טען ש"אם רוצים להגיע למאסות של 15-16 גיגה וואט סולארי עד 2030 וצריך לפתח מכרזים של החשכ"ל ושל רמ"י" ומצד שני הביעה אופטימיות לגבי מכרז דימונה, שכבר נמצא באוויר כמעט עשור. בשוק הפרטי חייבים לתת ליזמים לרוץ בעזרת קיבוצים ומושבים בשביל שהערוץ הזה יתרום את המאסה הקריטית ולתת יותר קרקע. צריך להאריך את צו השעה של רמ"י שעומדת לפוג בנוגע לחילופי קרקע במתח עליון ומאפשרת להקים פרוייקטים גדולים, וכמובן מכסות ותעריפים. מתקנים גדולים מייצרים את התעריף הזול ביותר וצריך את הרשות שתמשיך לתת לשוק הזה לפעול ולהפשיר עוד מכסות.

צוקר שיבח את הרשות על התנופה שהיא נותת לשוק מ-2017. זאת לעומת חברת החשמל שעדיין מערימה את הקשיים הרגילים שלה, רמ"י – שאמורה להפשיר את נושא המערכות הצפות, אבל אי אפשר לחשב עדיין את עלויות הקרקע של פרויקט צף, דברים שכרגע אנחנו לא יודעים – איפה הפוטנציאל, ברמת הגיגה של פרוייקטים. בנושא של ייצור בזמן מבוקר, רואים התעוררות של צרכנים ומפעלים שמעוניינים לייצר את החשמל לעצמם, או באמצעות ספק חיצוני של חשמל סולארי, במחיר הנמוך ביותר במשק.

יקי נויימן, מנכ"ל קבוצת דוראל משאבי אנרגיה מתחדשת:

נויימן דיבר על העשור 2030 כפי שהוא רואה אותו, כשברקע, לדוראל, שקמה בתור חברה משפחתית קטנה יש כיום כבר 150 שותפויות בקיבוצים ומושבים. לדבריו כל השוק מחכה למכרזים הבאמת גדולים שמתעכבים קצת, כשברקע מתקדמת תמ"א 41, תכנית ממשלתית שמקדמת אלפי דונמים שמיועדים למסלול עתידי שבו יבואו היזמים ויתחברו לתעריף מוגדר. מחיר הקרקע והתעריפים יהיו נמוכים יותר. המסלול השני הוא המסלול היזמי שמתמקד בעיקר במשבצות החקלאיות של קיבוצים ומושבים ולדבריו "קיבוץ, בהגדרה, הוא ברטר נהדר לאנרגיה מתחדשת".

נויימן פירט וציין שבקיבוץ יש חוות חקלאיות ואפשר להפשיר קרקע, יש גגות, יש פרש של פרות מהרפת ואפשר לייצר חשמל מהפרש, יש קיבוצים שיש בהם אנרגיית רוח, אפשר לייצר חשמל בגז עבור המפעל. החברה בנתה מודל כלכלי של שותפות והרבה קיבוצים הצטרפו לשותפויות כאלה.

לדבריו, הפיתוח בישראל בהחלט אדיר, וגם ברמה הגלובאלי בגלל שמדינות רבות עברו משוק של סובסידיות לשוק נטול התערבות רגולטורית שבו פועלים כוחות השוק החופשי. לדבריו, המוצר של דוראל הוא חשמל. הם באים, מקימים מערכת שמייצרת אנרגיה ומוכרים את החשמל שהם מייצרים ואם יש צרכן שיודע לקנות את החשמל אז יש עיסקה. בארה"ב יש כבר מגרש פעילות מצויין ליזמים וגם באירופה מתפתח שוק דומה. בנוסף אמר צוקר, שצריך לחשוב על מודל שוק שלא מצריך סיבסודים, לא יושב על תעריף החשמל של כולם, לא מייצר עלויות עודפות ומבוסס על כלכלה חופשית.

מוטי אבי, יו"ר קבוצת גרינטופס.

אבני, שהיה מהנדס החשמל הראשון בתעשייה הסולארית, סיפר בנוסטלגיה כיצד חיבר את המערכת הראשונה על הבית שלו. לדבריו, האתגרים של העשור האחרון התחילו ברמה הטכנולוגית והתפתחו לרמה הרגולטורית. עם זאת, אבני אומר שהוא ראה שינויים דרמטיים במהלך הדרך.

בעבר רשות החשמל הייתה צוואר הבקבוק, אבל היום היוצרות שם התהפכו והרשות כבר לא אבן שעוצרת את היזמים וזה בזכות האנשים שפועלים שם היום. לדבריו יש היום עדיין בעיה עם חברת החשמל שאחראית על החיבורים לרשת. חברת החשמל פועלת כגוף מונופולי, וכל מחוז ואפילו כל משרד פועל בצורה שונה, לדבריו, החוקים שונים ממקום למקום ושוני בין הפקידים. "אני חושב שהגיע הזמן שאותה רשות החשמל, מעבר לחקיקת אותם חוקים ואישור המכסות, זה נורא נחמד וזה מדהים מה שהם עושים, יתחילו לטפל בגוף המסואב הזה שנקרא חברת חשמל".

מאידך, אבני מבין ש"גם לחברת חשמל יש את המצוקות שלהם". לדבריו כל נושא חיבור כל המתקנים הסולאריים הונחת עליהם מלמעלה בלי לתכנן את הצורכים של החברה. אבל זו לא הצדקה לחוסר הקוהרנטיות בין המחוזות. "כל אחד ממציא תקנים משלו".

דני דנן, מנכ"ל גרינטופס נטו.

המכשולים מחברת חשמל ויחידת פיקוח של רשות החשמל על חברת חשמל. דנן סיפר על האתגרים ברישום למכסות, ובעיקר נושא תשובות המחלק. לדבריו, גרינטופס נטו זכו ב-35 מגה וואט, אבל בגלל תשובות מחלק שחלקן הגיעו,וחלקן לא וחלקן סתרו אחת את השניה. הנושא הזה יוצר פולמוס.

במערכות גדולות שנמצאות באיזורי תעשייה, מאגרי מים וכו', אין התוויה מסודרת של רגולציה בנושא הגדלות וחיבורים בחברת החשמל, והאיחוד שנעשה בחח"י בסוף שנה שעברה רק הוסיף לברדק. דנן התחנן לסטנדרטיזציה ופיקוח על חח"י.

דנן התייחס לנושא הקורונה ואמר שכבר יש עליית מחירים בחומרי גלם ויש מחסור באספקה ובייצר לכל עומק שרשרת האספקה. יש פער של מעל רבעון בייצור ומי שישלם יותר יקבל סחורה. "מדינת ישראל אינה מהווה היום שוק חזק, העלויות של הפאנלים שלנו הם בתחתית הרשימה" הארבעה החודשים הקרובים יהפכו לפחות לכפול בנוגע לאספקה, וזה בהנחה שהתחזיות נכונות.

ארנון מעוז, מו"ל תשתיות סיכם את הפאנל כשציין את השינוי בתפיסה של משקיעים באנרגיה מתחדשת וכיצד הפכו להיות פתוחים לרעיון.

נויימן ציין כיצד בארה"ב יצרניות פחם מעדיפות לקנות חשמל ירוק ולא לייצר חשמל באמצעות פחם כיוון שייצור בפחם פחות כלכלי.

צוקר סיכם בכך ש"אגירה יודעת לתת הסתת הצריכה, ייצוב תדר, peak shaving והרבה שימושים ללקוח הסופי למנהל המערכת, העלויות במגמת ירידה וזו בשורת העתיד."

דנן קבע ש"עקומת ההיצע והביקוש בכלכלה ניצחה בסופו של דבר. ב-2008 לא הצלחתי לקבל מימון למערכות, היום עקומת ההיצע והביקוש מראים על יתרון מוחלט לייצור הסולארי וזה עוד בלי אגירה. בעשור הקרוב נראה גופים מאוד גדולים משתלטים על הענף. עד 2030, עם אגירה ישראל יכולה להיות יותר מ-50%."

אבני קבע "מה שיהיה כלכלי – זה מה שיהיה. מתוך 10,000 לקוחות, יש מעט מאוד שעשו את זה מאידיאולוגיה". לדבריו, בגלל נפט זול שנמצא בטקסס, עולם הרכב שהתחיל עם מכוניות חשמליות עבר לדלק פוסילי.